הרב נעם שפירא
נכון, לפעמים אנחנו מרגישים ממש פגועים, ומרגישים קושי מאד גדול לסלוח למי שפגע בנו. זה גם הופך להיות לכאורה מאד לא צודק – הוא הפוגע, ועכשיו אני הוא הבעייתי שלא מצליח לסלוח?! אבל אם נשים לרגע את הרגש בצד, ונחשוב, נגלה שאנחנו רק מפסידים מלא לסלוח. מה תרוויח מהמשך הכעס ואי הסליחה? ריחוק, פירוד, עוד מישהו שאתה צריך לעבור למדרכה השניה כשהוא בא מולך? אנרגיה של שלילה, כעס ודינים שנמצאת בתוכך? לא כדאי להשתחרר מכל זה?
אז אם הבנו שעדיף להשתחרר, עכשיו רק צריך לעשות עבודה מעמיקה יותר, כדי שזה יחדור גם לרגש – אפשר להתקדם הלאה: דבר ראשון: הגברת הרצון – גם לך יש חשבונות חובה כלפי שמים וכלפי חברים, ואיזה רצון חזק יש לך שיסלחו לך, וימחלו לך, להיות נקי מהחשבונות האלו? אז עכשיו – את הרצון הזה אפשר להפנות גם כלפי עצמך, ולצורך למחול לחבר או בן/בת הזוג. אבל מה עם הכעס, ההקפדה והטינה שיש לך עליו?
כדי להעמיק את העבודה הפנימית, נכניס חזק את האמונה לתוך העבודה – מי באמת פגע בך, ולמה פגע? מי באמת קובע מה יקרה ולמה קורה כל דבר? מתוך אמונה אמתית אנחנו עומדים עכשיו לא מול הזולת שפגע בנו, אלא מול הקדוש ברוך הוא, ומבינים בכנות וביושר, שכנראה יש לך חשבון צדק מולו שמסביר למה היית צריך לקבל את הפגיעה הזו, ויותר מזה – עד כמה בסופו של דבר היא לטובתך! כפי שאמר דוד המלך על קללות שמעי בן גרא: "ה' אמר לו קלל". גם אם הוא לא בסדר בהתנהגות שלו כלפיך, מצדך אתה היית צריך לקבל את מה שקבלת, והוא היה רק שליח להביא אליך את דבר ה'. ועכשיו – אם הוא מתחרט באמת – אפשר לקבל את זה, ולמחול. ושיימחלו גם לך חטאיך- החטאותיך.
