ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן (י, ד)
וברש"י "וידם אהרן – קבל שכר על שתיקתו ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין", וצריך להבין מדוע דווקא פרשיות אלו נתגלו לאהרון, ולא שאר עניני וציווי כהונה, שהרי ריבתה התורה בכהנים מצות יתירות (עיין ביבמות קי"ד:).
ויתכן לבאר בזה, דהנה דאיתא בגמ' בפסחים (קי"ג:) "שלשה הקב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו", וידוע לבאר כי המכנה המשותף בהני תלת, הוא במה ששולטים בעצמם ומצליחים לווסת את הרגשות, ולא מאבדים את דעתם על ידי שכרות וכעס, וכן במה שמבליגים ומעבירים על מידותיהם שגם הוא ענין של שליטת הדעת על הרצון והתאוה, ולכן בשכר הבלגתו של אהרון ושליטתו העצמית, זכה שדווקא פרשת שתויי יין המורה על שליטה עצמית תאמר על ידו, מדה כנגד מדה.
ראיתי
