People think that Apikorsim are people who drive on Shabbos, don't wear Yarmulkes and Tzitzis and eat oily, buggy food at McDonalds. But the Gemara never mentions a thing about cars, Yarmulkes, Tzitzis, and McDonalds.
שנינו במשנה של אפיקורוס אין חלק לעולם הבא. רב ור' חנינא אמרי תרוייהו [אמרו שניהם] שאפיקורוס הוא זה המבזה תלמיד חכם. ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי [אמרו] יותר מכן: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם.
ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי המבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי [הוא], אם כן המבזה תלמיד חכם עצמו — מגלה פנים (מתחצף) בתורה שלא כהלכה הוי [הוא], אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי המבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי, אם כן מגלה פנים בתורה כגון מאי [מה]? ומשיבים: כגון מנשה בן חזקיה שדרש את התורה לגנאי.
ואיכא דמתני לה אסיפא [ויש ששונים דברים אלה על סופה של המשנה]: מהו מגלה פנים בתורה? רב ור' חנינא אמרי [אומרים]: זה המבזה תלמיד חכם, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי [אומרים]: זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם.
ושואלים: בשלמא [נניח] למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי [הוא], אם כן מבזה חבירו בפני תלמיד חכם — אפיקורוס הוי [הוא], אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שהמבזה חבירו בפני תלמיד חכם הריהו מגלה פנים בתורה, אם כן אפיקורוס כגון מאן [מי]? אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי [אותם שאומרים] מאי אהנו לן רבנן [מה הועילו לנו חכמים] בכל לימודם? והלא לדידהו קרו, לדידהו תנו [לעצמם הם קוראים בתורה, לעצמם הם שונים במשנה].
אמר ליה [לו] אביי: האי [זה] שאומר כן, מגלה פנים בתורה נמי [גם כן] הוא, שכופר בתורה עצמה, דכתיב [שנאמר]: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה), שברית הנצח של התורה היא קיום העולם כולו. אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא נמי שמע מינה [מכאן, מפסוק זה, גם כן יכול אתה לשמוע אותו רעיון], שנאמר: "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית יח, כו), הרי שהצדיקים מגינים על המקום שהם חיים בו.
אלא מהו אפיקורוס לפי פירוש זה — כגון דיתיב קמיה רביה [שיושב לפני רבו] ונפלה ליה [לו], הזדמן לו, לומר דבר שמעתא בדוכתא אחריתי [הלכה ממקום אחר] ואמר התלמיד: הכי אמרינן התם [כך אמרנו שם] ולא אמר בלשון כבוד לרבו "הכי [כך] אמר מר" [אדוני], שגם אם לא למד מפיו — כך דרך כבוד של תורה. רבא אמר: אפיקורוס לשיטה זו הוא כגון הני דבי [אותם מבית] בנימין אסיא [הרופא] דאמרי [שאומרים]: מאי אהני לן רבנן [זה הועילו לנו חכמים] בכל לימודם? שהרי מעולם
100a
לא שרו לן עורבא [התירו לנו עורב] ולא אסרו לן [לנו] יונה, שהכל מפורש בתורה ואין חכמים מביאים לנו כל תועלת.
ומספרים: רבא כי הוו מייתי טריפתא דבי [כאשר היו מביאים טריפה מבית] בנימין קמיה [לפניו], כי הוה חזי [כאשר היה רואה] בה טעמא להיתירא [טעם להיתר] אמר להו [היה אומר להם]: תחזו דקא שרינא לכו עורבא [ראו שאני מתיר לכם עורב], שהרי אני מתיר לכם דבר הנראה כאיסור, וכן כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא [כאשר היה רואה בה טעם לאיסור] אמר להו [היה אומר להם]: תחזו דקא אסרנא לכו [ראו שאני אוסר לכם] יונה.
רב פפא אמר: אפיקורס הוא כגון זה שאמר "הני רבנן" ["אלה החכמים"], שיש בכך נימה של זלזול. מסופר כי רב פפא עצמו אישתלי [שכח] ואמר: "כגון הני רבנן" ["אלה החכמים"], ואיתיב בתעניתא [וישב בתענית] לכפרה, על שאמר בלשון זו.
מסופר: לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני [היו מתקנים] מטפחות לספרי הקודש דבי [של בית] רב יהודה. כי מטו [כאשר הגיעו] למגילת אסתר אמרי [אמרו]: הא [זו] מגילת אסתר לא בעי [צריכה] מטפחת, שאינה חשובה כשאר ספרי קודש הצריכים כיסוי מיוחד. אמר להו [להם] רב יהודה: דיבורים כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא [כגון אלו גם כן נראים כזלזול], שלא היה עליכם לומר על המגילה לשון "זו המגילה" (רמ"ה).
רב נחמן אמר: אפיקורוס זה הקורא רבו בשמו, ואינו קורא לו "רבי פלוני". שאמר ר' יוחנן: מפני מה נענש גיחזי בצרעת — מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר: "ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע" (מלכים ב' ח, ה) ולא הזכירו בלשון כבוד
פירוש כי לפי דברי הכל פירוש "אפיקורס" שנוהג מדת הפקר, ופורק עול חכמים. ולפיכך סברי כי המבזה תלמיד חכם אין עליו יראת שמים, ובכלל פורק עול הוא, שאם היה בעל הכנעה, היה גם כן מכניע עצמו מן תלמידי חכמים, שהם דבקים בשכינה. ומה שלא פירשו כי דווקא מי שפורק עול לגמרי ואמר 'אין אלקים' הוא האפיקורס, משום דסבירי להו כמו שהתבאר למעלה (ר"פ ט) אצל "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו, יג), לרבות תלמידי חכמים (ב"ק מא:), דכיון ד"את ה' אלקיך" מרבה תלמידי חכמים, ולפיכך המבזה את החכמים גם כן בכלל פורק עול יראת שמים. ורבי יהושע בן לוי סבר דאף המבזה חבירו בפני תלמיד חכם, ואינו חושש לכבוד תלמיד חכם לבזות אחר בפניו, הוי זה גם כן בכלל פורק עול.
וקאמר (סנהדרין צט:) למאן דאמר המבזה חבירו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורס, משום שפורק ממנו עול יראת שמים, כמו שהתבאר. [ו]המבזה תלמיד חכם עצמו, הרי כאילו מגלה פנים בתורה, ואינו חושש לתורה כלל. וכבר התבאר למעלה (ר"פ יא) כי התלמיד חכם הוא התורה עצמה. ופליגי במבזה חבירו בפני תלמיד חכם, למר גם כן* נקרא זה מגלה פנים שלא כהלכה, דהא אינו חושש לתלמיד חכם. ולמר לא הוי זה מגלה פנים בתורה, רק שאין בו יראת שמים, שאם היה בו יראת שמים לא היה מבזה חבירו בפני תלמיד חכם. ומסיק דלמאן דאמר המבזה חבירו בפני תלמיד חכם גם כן הוי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, נקרא 'אפיקורס' כגון תלמיד חכם שאינו חושש לכבוד רבו לתלות ההלכה בשם רבו, וזה נקרא שאין לו מורא מרבו, וכהאי גוונא נקרא 'אפיקורס'. כלל הדבר; כל שהוא פורק היראה מאתו דבר זה הוי אפקרותא, שאין אפקרותא רק פורק עול, שאין על פניו יראה, כמו שהתבאר. ומגלה פנים בתורה הוי כאשר מבזה התורה, ואין התורה נחשבת בעיניו. ורבא מסיק כגון אלו שאומרים "מאי מהני* לן רבנן", דבר זה הוי אפקרותא. כי אין לומר שדבר זה מגלה פנים שלא כהלכה. אבל זה שאמר "הני רבנן" אין כאן בזוי, רק שאין נותן להם חשיבות. אבל אפקרותא הוי, שאין יראה* מהם, ונוהג בהם מנהג הפקר, כלומר כי אינם חשובים. וכל דבר כמו זה שאין נוהג יראה והכנעה מפניהם הוי בכלל אפקירותא, ודבר* זה מבואר. כלל הדבר; כאשר מבזה תלמיד חכם דבר זה נקרא 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה', וכאשר אין היראה והכנעה על פניו נקרא זה 'אפקרותא'.
-------
לשונו בח"א לסנהדרין צט. [ג, רכד:]: "נראה כי עיקר האפיקורס מלשון 'אפיקורת', שנוהג הפקר בעולם כאילו הוא בלא מנהיג, לכך אין עליו מורא כלל, וזהו ענין אפיקורס". וכן כתב בתפארת ישראל פט"ו [רכח:], ויובא בהערה 59. והרמב"ם בפירוש המשניות סנהדרין פ"י מ"א כתב: "מלת 'אפיקורוס' היא ארמית, עניינה מי שמפקיר ומבזה את התורה או לומדיה. ולפיכך קורין בזה השם כל שאינו מאמין ביסודי התורה, ומי שמבזה החכמים, או איזה תלמיד חכם שיהיה, או המבזה רבו". וכן הרמ"ה בסנהדרין צט. כתב: "עיקר מלה זו של 'אפיקורוס' לשון הפקר הוא, שמפקיר את עצמו בדבר איסור... זה המבזה ת"ח, ועושה כבודם הפקר". והרע"ב [אבות פ"ב מי"ד] כתב: "לאפיקורוס - לשון הפקר, המבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. אי נמי, משים עצמו כהפקר, ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה". אמנם רש"י ביאר שהוא מלשון "אפקירותא" [כמובא בהערה 40], שהוא לשון חוצפה [רש"י עירובין סג. ד"ה אמר ליה].
(57) כלפי הקב"ה.
(58) לשונו למעלה פ"ט [לאחר ציון 11]: "כי יראת השם יתברך הוא מצד שהוא יתברך נבדל מן הכל, לכך שייך בו היראה, ואין שייך היראה מצד החבור, רק מצד שהוא נבדל מהכל, ואין לו שתוף עם זולתו. ותלמידי חכמים שהם נבדלים מן שאר אדם גם כן מצד השכל שיש בתלמיד חכם, כמו שהוא יתברך נבדל מהכל, מפני כך התלמיד חכם שיש לו דביקות עם השם יתברך בערך שאר אדם, והשם יתברך נבדל מהכל, והתלמיד חכם נבדל משאר אדם. ולפיכך אם אין לאדם יראה מן תלמיד חכם, ומשתתף עם תלמיד חכם לגמרי מבלי יראה מן התלמיד חכם, בזה עצמו כאילו יש לו שתוף עם השם יתברך. כי לפי ערך שאר בני אדם, התלמיד חכם יש לו דביקות עם השם יתברך, והוא נבדל משאר אדם. והרי זה מבטל היראה של השם יתברך, שצריך שיהיה האדם נבדל מן השם יתברך לגמרי, וזה אשר אינו ירא מתלמיד חכם, אשר התלמיד חכם נבדל ממנו, ויש לו דביקות בו יתברך בערך שאר אדם, הרי הוא מבטל יראת שמים, שהתלמיד חכם דבק בו יתברך וטפל אליו יתברך בערך שאר בני אדם". ובח"א לב"ק מא: [ג, ז.] כתב: "כי במה שהחכמים יש להם דבקות בשכינה, לכך יראתם יראת שכינה, כי מצד שהוא יתברך נבדל מן האדם, שייך היראה, ואין שייך היראה מצד החבור. ות"ח שהם דביקים עם השכינה, והם נבדלים מן שאר אדם בשביל השכל שיש בת"ח, כמו שהוא יתברך נבדל מן אדם מצד שאינו גוף. ולפיכך יראת חכמים השלמה אל יראת שמים, כי אם אין לאדם יראה מן ת"ח, ומשתתף עם ת"ח לגמרי מבלי יראה מן הת"ח, כאילו מחובר הגוף אל הנבדל השכלי, בזה עצמו כאילו יש לו שתוף עם הש"י, והרי זה מבטל ג"כ היראה אל הש"י. שצריך שיהיה האדם נבדל מן הש"י לגמרי, שלא יהיה לו שיתוף אליו" [ראה למעלה פ"ט הערות 17, 18].
(59) לשונו בתפארת ישראל פט"ו [רכח:]: "כי האפיקורוס הוא מי שאינו מאמין שיש כאן עלה וסבה ראשונה, ולפיכך נקרא 'אפיקורוס' מלשון הפקר, כי אין עליו עול השם יתברך, שהוא סבה הראשונה".
(60) לשונו בתפארת ישראל פט"ו [רכט.]: "ומה שאמרו ז"ל [סנהדרין צט:] 'איזה אפיקורוס, זה המבזה את החכם'... רצה לומר כי אין צריך שיהיה כופר לגמרי בעלה ובסבה ראשונה. רק אם אין יראת ה' על פניו, ואין עליו עול שמים, לבזות את החכם... זהו אפיקורוס. ודבר זה פריקות עול הסבה הראשונה. כי אילו היה עול שמים עליו, היה נכנע מן העלה ומן אשר הם חכמיו, ולא היה מבזה התלמיד חכם... ואמרינן 'את ה' אלקיך תירא' לרבות תלמידי חכמים... ולפיכך כל זה נכלל בכלל אפיקורתא, ונקרא אפיקורוס" [הובא למעלה פ"ט הערה 18]. ובח"א לסנהדרין צט. [ג, רכד:] כתב: "נראה כי עיקר האפיקורס... אין עליו מורא כלל, וזהו ענין אפיקורס. שכל מי שיש בו דעת זאת, כאילו מפקפק במציאות השם יתברך. ולא בעי למימר שהוא אומר לגמרי 'אין אלקים', זה אינו, רק שאינו חש למורא שמים, וזה נקרא 'אפיקורס'... שאין לו יראת שמים, וכאילו חוטא במצות [שמות כ, ב] 'אנכי'". וראה הערה הבאה.
(61) "כי זהו גנאי לתלמיד חכם גם כן" [לשונו בתפארת ישראל פט"ו (רכט:)]. ובח"א לסנהדרין צט. [ג, רכד:] כתב: "ולפיכך לקמן פליגי באפיקורס, למר הוי אפיקורס המבזה את חכמים, ולמר שמבזה חבירו בפני חכמים. ששניהם אילו היה עליו מורא שמים, לא היה מבזה חבירו בפני החכם... כלומר שלעולם יש לדרוש שחוטא בו יתברך, שנוהג אפיקורס כאילו היה עולם של הפקר, ואין עליו יראת שמים. אבל אין הפירוש שהוא אומר לגמרי 'אין אלקים', רק שהוא אפיקורס שנוהג מנהג הפקר, ופורק עולו... לפי שהמבזה דבר השם נוהג אפקירותא בו יתברך כאשר מבזה דבר ה'. וזה שמבזה חבירו בפני ת"ח, מבזה דבר ה', שהרי דיבר הוא יתברך [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך', שיש לירא מפניו. ונאמר [דברים ו, יג] 'את ה' אלקיך תירא', לרבות ת"ח [ב"ק מא:], וזה שמבזה חבירו בפני ת"ח, ואינו חושש לכבוד ת"ח, הוא נוהג אפקרותא בו יתברך".
(62) דבריו הבאים מוסבים על המשך דברי הגמרא [סנהדרין צט:] שהובאו למעלה, שאמרו שם "ואיכא דמתני לה אסיפא; מגלה פנים בתורה, רב ורבי חנינא אמרי, זה המבזה תלמיד חכם. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי, זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם. בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי, מבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי. אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי, אפיקורוס כגון מאן, אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו לדידהו תנו". הרי שכו"ע מודו שהמבזה ת"ח עצמו הוא מגלה פנים בתורה, ופליגי במבזה חבירו בפני ת"ח; לפי הדעה הראשונה [רב ורב חנינא] אין הוא מגלה פנים בתורה, אלא הוא אפיקורוס. ולפי הדעה השניה [רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי] אף הוא נכלל במגלה פנים בתורה, ואפיקורוס הוא מי שאומר "מאי אהנו לן רבנן".
(63) לשונו למעלה ר"פ יא [לאחר ציון 13]: "בא להודיע על מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם 'תורה' נקרא עליו, רק אדם שיודע תורה. ודבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה... וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים, והם גם כן עצם התורה, כי לא דבר רק הוא דבריהם... ובפרק חלק [סנהדרין צט:] המבזה תלמיד חכם הוי מגלה פנים בתורה, כי התלמיד חכם הוא עצם התורה". וראה להלן הערות 111, 128.
(64) לכך גם המבזה חבירו בפני ת"ח הוא נכלל במבזה ת"ח עצמו, ואין לחלק ביניהם. וכשם שהמבזה ת"ח עצמו הוא מגלה פנים בתורה, כך המבזה חבירו בפני ת"ח הוא מגלה פנים בתורה.
(65) כי אינו מבזה ישירות את הת"ח.
(66) לכך הוא אפיקורוס [כמבואר בהערה 62].
(67) ואם תאמר, אם המבזה חבירו בפני ת"ח אינו נכלל במגלה פנים בתורה [מפאת שאין זו בזיון ישיר כלפי הת"ח], מדוע בכל זאת יחשב הדבר כהעדר יראת שמים, דמאי שנא. אמנם בח"א לסנהדרין צט. [ג, רכד:] ביאר יותר, וז"ל שם: "התחיל בעליון, דהוא אפיקורס, שזאת העבירה שחוטא בו יתברך. ואח"כ בתורתו... והא דלקמן משמע דמגלה פנים בתורה הוא יותר חמור, דקאמר שהמבזה את חבירו בפני ת"ח הוי אפיקורס, והמבזה את ת"ח עצמו הוי מגלה פנים בתורה, וא"כ הוי מגלה פנים יותר חמור. נראה דאדרבה, מפני דאפיקורס שחוטא בו יתברך, ולפיכך בכל דהוא נקרא 'אפיקורס', כאשר מבזה חבירו בפני ת"ח. אבל מגלה פנים בתורה לא הוי רק עד שמבזה את ת"ח... דהא דהוי אפיקורס כאשר מבזה חבירו בפני ת"ח, היינו דהוי קצת אפיקורס בזה, ואין ספק שאין זה אפיקורס גמור". ונראה ביאורו, ששם שמים חל על כל דבר בעולם, ולכך "בכל דהו" נקרא אפיקורוס וחוטא כלפי הקב"ה. אך אין כל דבר בעולם נקרא "תורה", ולכך אין הוא נקרא "מגלה פנים בתורה" אלא אם מבזה את התורה וחכמיה ישירות, ולא במבזה חבירו בפני ת"ח.
(68) "כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי, ואמר 'הכי אמרינן התם', ולא אמר 'הכי אמר מר'" [סנהדרין צט:].
(69) יש להעיר, כי אמרו חכמים [קידושין לא:] "תנו רבנן, מכבדו [את אביו] בחייו, ומכבדו במותו. בחייו כיצד, הנשמע בדבר אביו למקום, לא יאמר שלחוני בשביל עצמי, מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא כולהו בשביל אבא", ופירש רש"י שם "אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו, אל יתלה הכבוד בעצמו, ואפילו יודע שיכבדוהו כאביו, אלא יתלה הכבוד באביו". הרי תליית הדבר בשם אביו היא הנהגת כבוד, ולא הנהגת מורא. ומדוע ביחס לרבו כתב כאן שכאשר אינו תולה את ההלכה בשם רבו זה נחשב "שאין לו מורא מרבו", היה לו לומר "שאין לו כבוד לרבו". והרי כאן בדוקא נקט מורא, כי כל עניינו של אפיקורוס הוא פריקת עול והעדר מורא. אמנם כד מדייק בלשונו כאן תראה שהזכיר גם כן כבוד, שכתב: "תלמיד חכם שאינו חושש לכבוד רבו לתלות ההלכה בשם רבו, וזה נקרא שאין לו מורא מרבו". הרי פתח ב"כבוד", וסיים ב"מורא". והנראה שבגו"א ויקרא פי"ט אות יא ביאר ש"אם אמר לו האב לבנו 'עשה לי דבר פלוני', והוא אינו עושה לו, הרי הוא עובר מורא וכבוד, שחייב לכבדו ואינו עושה, ומה שעבר על דבריו ולא משגיח עליהם, עובר מוראו". הרי שכבוד ומורא מזדמנים לפונדק אחד, וכאשר אינו חושש לכבוד אביו, יש בזה גם העדר מורא. וזהו דיוק לשונו כאן שכתב "תלמיד חכם שאינו חושש לכבוד רבו לתלות ההלכה בשם רבו, וזה נקרא שאין לו מורא מרבו".
(70) "רצה לומר אף שהדבר אמת הוא שיצא מתוך משא ומתן של הרב עם התלמיד, מ"מ אפקירותא הוא לתלות הדבר גם בו, אלא שיתלה הדבר ברב לחוד ד'הכי אמר מר'" [לשון המהרש"א שם], והיינו שלא ישתף עצמו עם רבו, אלא ישמור על המרחק בינו לבין רבו, וזהו מורא רב.
(71) יש להעיר, כי בגמרא [סנהדרין צט:] רב יוסף ורבא שניהם אמרו שאפיקורוס הוא מי שאומר "מאי אהני לן רבנן", ומ"מ דעתו של רב יוסף נדחתה [שזהו הוי מגלה פנים בתורה], לעומת דעתו של רבא, שאמרו שם "אפיקורוס כגון מאן, אמר רב יוסף, כגון הני דאמרי 'מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו לדידהו תנו'. אמר ליה אביי, האי מגלה פנים בתורה נמי הוא ["שכופר במה שכתוב בתורה" (רש"י שם)], דכתיב [ירמיה לג, כה] 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' ["שמהנין לעולם ומקיימין אותו, והוא אומר דלא מהני מידי" (רש"י שם)]. אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא נמי שמע מינה ["שהצדיקים מהנין לאחרים" (רש"י שם)], שנאמר [בראשית יח, כו] 'ונשאתי לכל המקום בעבורם'... רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי 'מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא, ולא אסרו לן יונה' ["לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה" (רש"י שם)]". ומדוע המקראות שהביאו אביי ורב נחמן כנגד דעת רב יוסף [להוכיח מהם שהוי מגלה פנים בתורה] אינם גם כנגד דעת רבא, ונסיק מהם שהאומר "מאי אהנו לן רבנן" יחשב כמגלה פנים בתורה. ועל כרחך לומר שלפי רבא טענת "מאי אהני לן רבנן" אינה שהם אינם תורמים דבר לשאר בני אדם [וכפי שביאר רב יוסף], אלא שאע"פ שהם תורמים לקיום העולם, מ"מ אין הם מחדשים דברים חדשים [עיין בספר אמת ליעקב שם]. ועל כגון דא כו"ע מודו שאין זה "מגלה פנים בתורה".
(72) לאפוקי מדעת רב פפא [סנהדרין ק.], שאמר "כגון דאמר 'הני רבנן'", וביאר בח"א שם [ג, רל.] בזה"ל: "כגון דאמר הני רבנן. מפני שרבנן הם התורה בעולם, וזה שאמר 'הני רבנן', אע"ג שאין זה בזיון התורה לגמרי שיהיה נחשב מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, מכל מקום כיון שאמר 'הני רבנן' כאילו יש בהם דבר זר, שאומר על זה 'הני רבנן', ובזה נחשב אפיקורס".
(73) לכאורה זהו דלא כרש"י שם, שביאר שכאשר אומר "הני רבנן" זהו לשון בזוי, שכתב [סנהדרין ק.]: "כאדם שאומר 'אותו תלמיד חכם', דלשון בזוי הוא זה, שהיה לו לומר 'רבותינו שבמקום פלוני'". ואולי זהו גופא המחלוקת בין רב פפא לרבא, שרב פפא סובר שאמירת "הני רבנן" היא לשון בזוי [ראה הערה קודמת], ואילו רבא סובר שיש בזה העדר חשיבות, אך לא לשון בזוי. וכן מצינו להדיא [קידושין לב:] שרבא אמר את הבטוי "הני רבנן", הרי שאינו סובר שיש בזה בטוי גנאי. וראה למעלה הערה 52.
