שבט ומטה

 

המַּטֶּה – ממַּקֵּל ועד שֵבֶט

המילה מַטֶּה נשנית הרבה בפרשה שלנו, כגון: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ... וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד... וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח" (י"ז, י"ז-כ'). ושם בהמשך (כ"ג-כ"ד): "וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ד' אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ".

לפי הפסוקים שכאן מַטֶּה הוא ענף, מקל מן הצומח.

ובמקום אחר בפרשה מצאנו "וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ" (י"ב, ח'), וכאן מטה הוא שבט כעולה מן ההקבלה.

שני המשמעים מצויים הרבה במקרא, ונשאלת הרבה השאלה אם יש קשר ביניהן, ואם יש – מהו?

במקרא מטה ושבט הן מילים נרדפות, ושתיהן התפתחו במסלול אחד מקביל:

 

המילה שֵבט משמעה המקורי מַקֵּל, בדיוק כמו מטה, כגון: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ... בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ" (שמות כ"א, כ'). בעבר נהגו המושלים להחזיק בידם שבט כסמל שלטון, ומכאן הכינוי תוֹמֵךְ שֵׁבֶט לבעל השלטון (עמוס א', ה'), ונזכור את שרביטו המפורסם של המלך אחשוורוש, ה"מככב" במגילת אסתר.

עם הזמן הפך השבט-המטה עצמו שם לשלטון, כגון "שָׁבַר ד' מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים" (ישעיהו י"ד, ה'), מכאן נשאל גם השבט שמשמעו צאצאי אב אחד, כגון: שבטי ישראל, שכן מוצאם מדמות שלטת אחת, כמו בפסוק דלעיל "מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ".

לסיכום: מן ההשוואה לשֵבט מתברר שגם המַטֶּה עבר אותם גלגולים: במקור הוא מַקֵּל ["וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם"(שמות ז', י"ב)], ומכאן: שלטון [אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה (ירמיהו מ"ח, י"ז וכן ישעיהו דלעיל], וכן שֵבט [כגון "מִמַּטֵּה גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן" (יהושע כ"א, ז')].

המַטֶּה משמש כיום בצבא לצוות של קצינים המסייעים למפקדם, כגון מַטֵּה הפלוגה, וכן לחבר אנשים שהוסמכו למשימה כלשהי, כגון המַטֶּה למלחמה בסמים. המַּטֶּה הוא גם שם המקום שבו הם יושבים.

ונחתום בשתי הערות: השבט והשרביט חד הם, והרי"ש בשרביט נוספת, כשם שמצאנו בצמדים כס"ם – כרס"ם, קט"ע – קרט"ע, סְעִפִּים – סַרְעַפִּים (=מחשבות) ועוד. מן השרביט נוצר בדורנו הפועל לשַרבֵּט: לצייר קווים (שרביטים) וסימנים בלא סדר כלשהו – "לקשקש" בלשון הילדים.

ד"ר ניסן נצר