"וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' " (במדבר ט"ז, ג').
לאחר ששמענו בפרשה הקודמת, את משה אומר ליהושע: "וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (במדבר י"א, כ"ט). אנו תמהים האם אין קרח צודק באומרו: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים..."?
הרב קוק מסביר כי ההבדל הגדול בין משה לבין קרח הוא שמשה אומר: "מי יתן" הלוואי שנגיע לכך בעתיד. קרח אומר, זהו המצב עתה!
באמירה זו של קרח יש סכנה נוראה. כה גדולה סכנה זו, עד כי האדמה פותחת את פיה ובולעת את קרח ועדתו.
אין ספק כי היעד לעתיד הוא שכל העדה כולם יהיו קדושים טהורים ונביאים, כדברי משה רבנו. אך מאידך גיסא צריך להביט במציאות בעיניים פקוחות ולא לנסות ליפות אותה מעבר למה שהיא באמת.
כרגע רוב האנשים עדיין נמצאים במדרגה נמוכה. רובם שקועים ברדיפה אחרי ענייני החומר לסוגיהם השונים. במצב נפשי שבו כל תשומת הלב מרוכזת בהישגים חומריים, אין הנפש פנויה לכסוף ולהתגעגע לאלוהים.
אדם העסוק בכל נימי נפשו בעלייה וירידה של מדדי הבורסה, אינו יכול להיות שקוע בסוד שיח שרפי קודש.
אם כן כיצד ייווצר הקשר בין האדם לאלוהים?
הפתרון הזמני הוא מעמד הכוהנים. עם ישראל מייחד אנשי קודש שכל עיסוקם בקודש: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". הכוהנים מחוברים עם העם מצד אחד, אך מצד שני עסוקים הם כל העת בקודש. הם מתרוממים לרגשי קודש תפילות ותורה המחברות אותם עם האלוהים. על ידיהם גם אנו מתקשרים לאלוהים.
חייבים אנו הדרגה. צריכים אנו ליצור מעמד ביניים בין החול לקודש.
בינתיים יעבור כל העם תהליך ארוך של הכנה התעלות והתקדשות עד אשר יהיו ראויים להיכנס בעצמם אל היכל ה'.
זה תפקידם של הכוהנים. אם ינסה האדם להיכנס להיכל המלך [מלכו של עולם] עם כל הבוץ שברגליו, לא יתקרב בכך אל ה' אלא יתרחק.
זו היתה טעותו הגדולה של קרח. טעות שעלתה לו בחייו, וכמעט שהחריבה את כל עם ישראל .
הרב קוק מוסיף ומבאר כי אותה טעות קיימת גם במרחב האנושות.
הרצון להשוות קטן לגדול. הרצון להתייחס למציאות חסרה כאל מציאות שלמה. הוא חטאו של קין והוא חטאה של הנצרות.
הבל הבין שצריך להביא רק את המובחר שבצאנו אל ה'. קין חשב שהכל שווים זה לזה, והביא מנחה לה' מכל הבא ליד. קין בז להדרגה שצריכה להיות במציאות של המתקרבים אל ה'. לכן נענש והורחק מה'.
עם ישראל, נוצר בקדושה מיוחדת כדי שיוכל לקבל את התורה ולהוות מדרגת ביניים המקשרת בין האנושות השקועה בפראות האלילית לבין ה'.
ישראל הנמצאים במדרגה גבוהה משל אומות העולם, משמשים כנציגי האנושות כלפי הקב"ה: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ..." (שמות י"ט, ו').
הקריאה של הנצרות לכל עמי העולם, כי אין עם סגולה, כי כל העמים כולם קדושים, כולם קרובים לה' במידה שווה, פועלת בעולם את הקלקול וההריסה של קורח מצד אחד וקין מצד שני.
תיקון העולם אפשרי רק על ידי יצירת מדרגות בקודש. מדרגות שלאורן הולך האדם ומתרומם אל ה' אלוהיו, בעבודה רוחנית ארוכה של תיקון המידות והנפש.
"הקַיְנוּת עשתה באדם את מעשה המפעל הקרחי בישראל. הקריאה של "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאות לבני מרי, שלא יהיו עוד כקרח וכעדתו. הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החשך היותר מחרידות: "הנכם כלכם קדושים, כלכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה" - זאת היא הקרחות האנושית, שהיא הקינות החדשה שממנה סובל האדם..."
רא"מ
(אורות עמ' ל"ב)
