מחיקת השם בסוטה נחשב לכתיבת השם 'שלום'

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים. (ה, כג)

בגמ' חולין (קמא.) 'ואמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמו של הקדוש ברוך הוא שנכתב בקדושה ימחה על המים'.

כפשוטו מפרשים, שמעיקר הדין יש איסור מחיקת ה', והקב"ה כביכול ויתר על מחיקת שמו כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, [שהרי על ידי הקנוי וסתירה נאסרת כדילפינן בסוטה, טומאה כתב בה כוודאי ע"ש] .

המהר"ל מבאר הדבר באופן מחודש. דהנה, שמו של הקב"ה הוא 'שלום', ונמצא מה שמוחק את השם במגילת סוטה לאמיתו של דבר אינו נחשבת 'למחיקה', אלא להיפוך הוא 'כותב' את השם, שעל ידי מחיקת ה' במגילת סוטה, נעשית שלום בין איש לאשתו, נמצא שבזה משרה שמו של הקב"ה ביניהם, ששמו של הקב"ה הוא 'שלום', וזה עומק הכוונה בדברי חז"ל 'שמי שנכתב בקדושה מותר למחות כדי להשרות שלום בין איש לאשתו'[1], שלעולם לא הותר לעשות מחיקה לצורך, אלא באופן שיוצא מזה כתיבה.

וז"ל בנתיב השלום (פרק א)

'ומה שאמר (ויקר"ר ט) 'גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה ימחה כדי לעשות שלום', דבר זה כי הש"י ג"כ שמו שלום ולפיכך אמרה תורה שימחה השם על המים לעשות השלום כי מחיקת השם הוא בשביל שמו של הש"י שהוא שלום, ודבר זה מבואר כי זה נקרא שהוא מוחק השם כדי לקיים השם שהוא שלום'.

וביתר ביאור, יתבאר[2] ע"פ דברי המהר"ל, שמבאר החילוק בין 'שלום' שאסור לומר בבית המרחץ כיון שהוא שם, ל'אמת', שאע"פ שחותמו של הקב"ה אמת, מותר לאומרו בבית המרחץ, כדאיתא בגמ' שבת (י:) שאסור ליתן שלום בבית המרחץ שנאמר 'ויקרא לו ה' שלום' (שופטים ו, כד). ומבאר המהר"ל החילוק דאמת הוא 'חותמו' של הקב"ה, אבל שלום הוא 'שמו' של הקב"ה, והאיסור הוא רק על השם[3].

אבל הא גופא צריך ביאור, מאי שנא שלום שהוא שמו של הקב"ה ואמת אינו[4].

ומבאר המהר"ל יסוד החילוק הוא, דהנה בעולם ישנם הרבה נמצאים שהם הפכים אחד לשני, כמו אור וחושך, ים ויבשה וכו' , שמצד טבעם אחד נכנס לתחומו של חבירו, ובעצם אין לעולם קיום כך. ועל ידי שהקב"ה עושה שלום ביניהם שכל אחד משתמש בתחומו יש לעולם קיום. והיינו – כל הפירוד הוא על ידי שכל אחד מהם הם דברים פרטיים ויחידים, אמנם על ידי שהקב"ה שהוא 'כולל' הכל, נותן להם קיום שמשלימם, זהו עשיית 'שלום ביניהם', שהקב"ה שהוא כולל הכל, 'צורה אחרונה לעולם', ו'מאחד' ומקשר הכל, וממילא יש שלום ביניהם, שכל אחד משתמש בתוך תחומו ואינו נכנס לתחומו של חבירו.

ובזה נבוא על הביאור ש'שלום' הוא 'דבר עצמי' יתברך. ומטעם זה אסור לומר שלום בבית המרחץ יותר מאמת[5].

לפי דברים אלו יובן, שהשם שלום מיוחד על 'אחדות' העולם, ולכן כשעושים שלום בין איש לאשתו, ונמחקים שמו של הקב"ה במגילת סוטה, אדרבה על ידי שיוסר הפירוד ויהי' כתיבה של השם שלום עליהם, וממילא אינו נחשב כמוחק את השם[6].

וז"ל בנתיב השלום פרק א :

'ובפ"ק דשבת (י', ב') אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן לחבירו שלום בבית המרחץ משום שנא' ויקרא לו ה' שלום ע"כ. בדבר זה תראה כמה גדול מדריגת השלום כי שמו יתב' נקרא שלום, כי מותר לומר אמת בבית המרחץ ועם שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת מ"מ אינו שמו של הקדוש ברוך הוא, אבל שלום שמו של הקדוש ברוך הוא הוא לכך הוא אסור לומר שלום בבית המרחץ.

ובודאי דבר זה צריך טעם למה שמו של הקדוש ברוך הוא שלום יותר מן אמת. וזה כי הוא הש"י עושה שלום בין כל הנמצאים, ואם לא היה הש"י עושה שלום בין ההפכים שהם בעולם אין העולם מתקיים, כי הנמצאים יש בהם ההפכים והוא יתב' כולל את הכל, ומצד הש"י אשר הוא כולל את הכל שלום ביניהם כי הוא יתב' צורת העולם האחרונה ובזה משלים הכל. וזה 'ויקרא לו ה' שלום', ר"ל כי הש"י צורה אחרונה לעולם ובזה הוא יתב' כולל הכל ומקשר ומאחד הכל וזה הוא השלום בעצמו. ומפני כי השלום הוא במה שהוא ית' צורה אחרונה ואין דבר זה תאר בלבד כמו שאר תוארים רק הוא דבר עצמי ולכך שמו שלום.

ומפני כי השלום הוא צורה אחרונה אל הכל ולכך חותם הכל הוא השלום ללמד דבר זה כי השלום הוא מן הש"י במה שהוא צורה אחרונה אל הכל, ועוד יתבאר דבר זה' [ע"ש עוד].

[1] יסוד דברי רבינו יש למצאו במס' סופרים [פרק ה' ה"ו], שאם נפל טיפת על השם, מותר למחקו 'שלא היתה כוונתו אלא לתקן'. והאריך בזה הפוסקים [שו"ת רמ"א סי' ק, ובשו"ת חת"ס יו"ד רס"ז] שהיכי שמתקן השם אין איסור מחיקה. וכן בגמ' מכות (יא.) אחיתופל למד ק"ו מסוטה שמותר למחוק השם לצורך, היינו להביא שלום וקיום לעולם.

[2] ביאור עומק דברי המהר"ל אלו למדנו מתורתו של מורינו הגר"מ שפירא זצוק"ל.

[3] וכעין המבואר בגמ' (שם) לענין 'נאמן' אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר בבית הכסא דכתיב האל הנאמן וכי תימא הכי נמי והאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב שרי למימר הימנותא בבית הכסא התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא הכא שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום'.

[4] וביותר קשה להני דסברי 'שלום' אינו משבעת שמות שאינם נמחקים כפשטות הגמ' שבועות (לה.). ונחלקו בזה הראשונים, דעת תוס' בסוטה (י. ד"ה אלא) וכן דעת הר"ן בשבת (י:) שאסור למחוק שם שלום. והרא"ש בתשובה (כלל ג' סי' טו) חולק שאינו משמות שאינם נמחקים. וכן דעת הריטב"א שבת (י: ד"ה). ולהלכה כתב הרמ"א (יו"ד סי' רעו סי"ג) יש נזהרים מלכתוב שלום מלא באגרות של רשות. וכ' הש"ך ע"ז, ורוב העולם אינם נזהרים בזה, וכ"פ הרא"ש בתשובה שמותר.

[5] והפוסקים הביא דדעת הרדב"ז (בתשו' החדשות סי' ר"ך) שנשאל על מה שנהגו לכתוב תיבת 'שלום' חסר בכתבים אם יפה הם עושים. ומחלק בין מתכוין לתת שלום לבין לומר סתם שלום בין פלוני לפלוני, עיי"ש.

[6] ולפי"ז אולי יש להוסיף נופך, שהסוטה הרי עשתה מעשה בהמה וחומרי כדאיתא בגמ' סוטה, וכל ענין הפירוד הוא מצד הגוף החומרי שהרי מצד הנפש יש התאחדות. ולכן בסוטה האופן לטהרה הוא על ידי התאחדות על ידי השם שלום שמיוחד לזה.