שמעתי מהרה"ק הבית ישראל זיע"א, מאמר יקר
וחריף בדברי הכתוב בפרשתן (טז, כח-ל) 'ויאמר משה
בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים
האלה כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה
ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני. ואם
בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה
אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם
כי נאצו האנשים האלה את ה'. ופשטות דברי
הכתוב (עי' באברבנאל ובמלבי"ם כאן, שפירשו כך להדיא, וכ"ה
בעוד מפרשים) שאם ימותון כדרך כל הארץ על
מיטותיהם, בבוא עתם וזמנם, אזי יהא מוכח שלא
ה' שלח את משרע"ה, אמנם אם בריאה יברא ה',
וימותו במיתה משונה שלא נשמעה מעולם, אזי יוכח
שנשלח משרע"ה מפי הגבורה.
ואמר הרה"ק הבית ישראל זיע"א, שאפשר לפרש
דברי הכתוב גם באופן אחר (וכבר מובא הדבר בספר דברי
תורה להמנח"א זצ"ל (ח"ב אות לח), בשם הרה"ק מצאנז זיע"א, עיי"ש
היטב), שמשרע"ה אמר שאם ימותון עתה ביום זה
בדרך כל הארץ על מיטותם, אזי מוכח שלא ה'
שלחו, אבל אם ימותו עתה ביום זה במיתה משונה,
אם בריאה יברא ה', יהא מוכח שה' שלחו, אך יש
לתמוה אם לא ה' שלחו, למה זה תיגזר עליהם מיתה,
ואדרבא יאריכו ימים ושנים, אחר שהוכח שלא ה'
שלחו.
אלא אמר הרה"ק הבית ישראל זיע"א, שאותם
המורדים במנהיג כל כלל ישראל, במי שמסר נפשם
עליהם, שרץ לפניהם כסוס ונפלו עצמותיו במדבר,
אזי אפילו אם במעשה אחד לא ה' שלחו, אלא עשאו
מדעתו, הנה ראוי להם למות מתוך המרד שמרדו
בו, ואפילו שלא היה הצדק עמו. וביאר דבריו
שוודאי שהיו מחלוקות בין גדולי ישראל, ונהרא
נהרא ופשטיה, כל אחד בדרכו הישרה הולך, כל
אחד לפי הנהגת מורו ורבו, והוי כב' בתי דינים בעיר
אחת, שכל אחד נוטל עצה ממורו ורבו, והולך ונוהג
כהוראת רבו, אמנם באתרא שיש מרא דאתרא, ומי
מבני העיר המחוייב בכבודו, מורד בו במעל, אע"פ
שאין הצדק עם הרב, מ"מ המורד בו מחוייב מיתה,
וע"כ נתחייבו קרח ועדתו מיתה, לפי שמשרע"ה היה
מנהיג ישראל היחיד בדורו, ואפילו אם הוסיף ועשה
מדעתו, המורד בו מחוייב מיתה.
וזה לימוד גדול לכל אחד מישראל, גודל הזהירות
שיש ליזהר בכבוד מנהיגי ישראל, שאפילו אם
עושים איזה דבר מדעתם, צריכים לילך אחר
דבריהם בכל עת, והנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל
לעולם, וכל אחד ואחד צריך לנהוג כך ברבו
המובהק, אך יש לו לידע שכשם שהוא זכה לקבל
מרבו המובהק, ומחוייב בכבודו ולקבל הימנו כל
דבריו, כך חבירו זכה לקבל מרבו המובהק לו,
וחבירו מחוייב בכבוד רבו שלו, וכל אחד ינהג
כעצת רבותיו, ובוודאי שאינו מחוייב לשמוע לעצת
רב אחר, שאינו רבו המובהק, אלא כל אחד בדרכו
ושיטתו, והכל מסייעין לעבודת המלך, ומיני ומיניה
יתקלס עילאה, אכי"ר.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
