You could write literally a whole sefer on this line of the Yerushalmi!
בירושלמי שבת פ' האורג (פי"ג ה"ג) כ' דהקורע בשבת על מתו שחייב להתאבל עליו אע"פ שחלל שבת (שהרי מתקן בקריעתו) מ"מ יצא מצות קריעה, ואין זה סתירה להדין דבמצה גזולה אינו יוצא י"ח בפסח משום ד"תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה".
ומוכיח הירושלמי דין זה מהא דבודאי המוציא מצה מרשות לרשות בשבת יכול להוציא בה י"ח אח"כ בפסח.
ובמפרשים פירשו בכוונת הירושלמי, דגדר מהב"ע היא שחפצא שיש בה שם עבירה א"א לקיים בה מצווה, ולכן בגזל היא גופא עבירה דיש בה שם גזול, משא"כ בשבת הוא עבר עבירה, דהאדם עבר עבירה אבל אין חלות איסור בחפצא ולכן יכול להתקיים בה מצוה.
ועד"ז מפרשים שי' ר"ת בב"ק סז, א, דאע"פ דיאוש קני בדיני ממונות מ"מ פסול להקרבה משום מהב"ע, דמ"מ יש בחפצא שם גזול, משא"כ בשינוי השם או בשינוי מעשה. (ראה בחי' ר' ראובן סוכה ועוד מפרשים בזה).
והנה, בדברי אדה"ז משמע שמפרש דברי הירושלמי בגדר מהב"ע באו"א.
דהנה ז"ל אדה"ז בל' לולב (סי' תרמ"ט ס"ד) "אבל הגזול והגנוב אף בשאר הימים הוא פסול אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים לפי שהוא מצוה הבאה בעבירה כלומר כשהוא מקיים את המצוה הוא מקיים אותה באיסור גזל".
ומבואר, דגדר מהב"ע אינו דא"א לקיים המצוה בחפצא של איסור – דבר הגזול, כ"א דמעשה המצוה מתקיימת במעשה האיסור- הגזילה.
(ואין לדייק מלשון אדה"ז שהלולב "פסול" דמשמע שנפעל איסור בהחפצא, כי י"ל בפשטות דפסול לקיום המצוה).
אבל עפי"ז לכאו' צ"ב בקורע על מתו בשבת, למה אין בזה מהב"ע, הרי הקריעה מתקיימת באיסור חילול שבת?
והנה, אדה"ז מביא דברי הירושלמי בהל' פסח (סי' תנ"ד סי"ב) ושם כתב וז"ל "מי שהוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד בליל ט"ו שחל להיות בשבת מותר לו לצאת בה ידי חובתו ולברך עליה ואין זו מצוה הבאה בעבירה כיון שהיתה שלו קודם שהוציאה או הכניסה נמצא שלא באה מצוה זו לידו ע"י עבירה אלא שהוא עושה בה עבירה אבל היא לא נעשית בעבירה ולא באה לידו על ידי עבירה שעשה הוא".
ומקור דין זה הוא מהירושלמי הנ"ל (וכמו שכתב אדה"ז (או המהרי"ל כיודע השקו"ט) בהמראה מקומות), ובלשון אדה"ז מבואר הגדרת הירושלמי "תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה", ובלשון אדה"ז "שהוא עושה בה עבירה אבל היא לא נעשית בעבירה".
וי"ל בכוונת אדה"ז בחילוק הירושלמי, ע"ד דברי התוס' סוכה (ל, א ד"ה משום מהב"ע) "וא"ת לקמן דפסלינן לולב של אשירה משום דמיכתת שיעורי', תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה. וי"ל דלא דמי לגזל דמחמת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק בי'".
(וראה בקרבן העדה ירושלמי שם שמציין לתוס' זו, וכן בשאגת ארי' סי' צ"ט. ובפר"ח שם פי' הירושלמי ע"ד התוס').
ויש לומר, דגדר הדברים הוא שהעבירה צ"ל סיבה לקיום המצוה, וכגון באיסור גזל, הרי מבלי הגזילה אינו יכול לקיים המצוה בלולב זו, משא"כ בלולב של אשירה (אע"פ שנעשה עבירה בחפצא), מ"מ אין העבירה שנעשה בה סיבה לאפשרות קיום המצוה בלולב זו, שהרי הי' יכול לקיים המצוה אע"פ שלא נעבדה, ובכה"ג אין משום מצוה הבאה בעבירה.
ועד"ז בהדוגמא של המוציא מצה מרה"י לרה"ר אע"פ שנעשה עבירה, מ"מ אין העבירה סיבה המאפשרת קיום המצוה, שהרי המצה שלו והי' יכול לקיים המצוה מבלי חילול שבת, וזהו כוונת אדה"ז "אלא שהוא עושה בה עבירה אבל היא לא נעשית בעבירה ולא באה לידו על ידי עבירה שעשה הוא".
משא"כ בלולב הגזול, "תמן גופה עבירה", דהיינו שהיא – המצוה גופה אכן נעשית בעבירה, ותיבת גופה המתייחסת לקיום המצוה (ול"ד לחפצא כנ"ל ביאור האחרונים), שאפשרות קיום המצוה הוא ע"י העבירה, שרק ע"י הגזילה יכול לקיים המצוה.
(בשיחת אחש"פ תשל"ו (שיחו"ק תשל"ו ח"ב ע' 104) הביא מהר"י ענגיל (אתוון דאורייתא כלל יו"ד) בביאור הירושלמי דהחילוק הוא כנ"ל דגברא וחפצא, אבל ראה שם שלד' הבבלי וכן ההלכה בענין נר ששבת (ברכות נב, סע"ב) מוכח דצ"ל באו"א, ועפ"ז נראה לבאר דברי הירושלמי לשי' אדה"ז שמביא ירושלמי זה להלכה וכמו שנת').
ועפי"ז יש לבאר דעד"ז הוא בחידוש הירושלמי דגם בקורע על מתו בשבת אין משום מהב"ע. דאע"פ שקיום המצוה הוא בו בשעה שמחלל שבת, מ"מ אין החילול שבת סיבה המאפשר קיום המצוה, שהרי בעצם יכול לקיים מצוה זו ובבגד זו בלי חילול שבת באם יקרע במוצש"ק (ואדרבא, אסור לו לקרוע בשבת), ונמצא שאין האיסור סיבה לקיום המצוה. ולא דמי לגזל שאינו יכל לקיים המצוה בלולב זו בלי האיסור, וכלשון התוס' סוכה "דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו".
ויש לומר שזו גם כוונת אדה"ז בהל' לולב "מצוה הבאה בעבירה כלומר כשהוא מקיים את המצוה הוא מקיים אותה באיסור גזל", ל"ד שהמצוה והעבירה מתקיימים באותו זמן, כ"א שגדר מהב"ע הוא שקיום המצוה מתאפשר רק ע"י האיסור.
והנה, על הדוגמא שהביא בירושלמי במוציא מצה מרה"י לרה"ר הקשה ברעק"א סוכה שם לקורע בשבת, הרי בהוצאה הרי העבירה נעשית קודם קיום המצוה, משא"כ בהקורע בשבת, הרי המצוה נעשית בשעת מעשה החילול שבת.
יש שכתבו דגם קיום מצות קריעה היא לא בעצם הקריעה אלא שהבגד יהי' בגד קרוע, ונמצא שקיום המצוה אינו בשעת מעשה האיסור.
אמנם בביאור הירושלמי "הכא הוא עבר עבירה" משמע שהכוונה לענין אחר.
ויש שכתבו (ראה ברעק"א שם) דגם בדוגמא דמוציא מצה מדובר שהוציא המצה בפיו שמעשה ההוצאה והאכילה באותו זמן.
אמנם באדה"ז משמע שבא לתרץ קושיית הרע"א שהרי כתב מותר לו לצאת בה ידי חובתו ולברך עלי', שאפי' לענין ברכה לא חשיב מהב"ע, אע"פ שלענין ברכה מחמירים אם המצוה נעשית ע"י העבירה אע"פ שאין המצוה והעבירה באותו זמן כגון באופן שגזל וקנה בשינוי מ"מ אין לו לברך עליו, וכמבואר בשו"ע אדה"ז שם, מ"מ הכא יכול לברך עלי'.
והנה לפי פי' אדה"ז בירושלמי יש לבאר מדוע הירושלמי פשיט לי' יותר דין דהוציא מצה מקורע בשבת. דאילו לפי פי' האחרונים שיסוד הירושלמי הוא שגדר מהב"ע הוא כשיש בחפצא שם עבירה משא"כ בחילול שבת, א"כ מ"ש איסור חילול שבת דהוצאה לקריעה כשמתקן בקריעתו.
אבל לפי יסוד אדה"ז בירושלמי שהפי' הוא שאין העבירה סיבה לקיום המצוה, הנה במוציא מרה"י לרה"ר מובן יותר מדוע אין העבירה סיבה לקיום המצוה שהרי גם בשבת הי' יכול לקיים המצוה בלי חילול שבת. משא"כ בקריעה הרי בפועל עכשיו בשבת אינו יכול לקיים המצוה בלי חילול שבת, וע"ז מחדש הירושלמי שמ"מ הגדר דומה להוצאה "שהוא עבר עבירה" אבל אין קיום המצוה דקריעה זו צריך לחילול שבת שהרי יכול לקיימו במוצש"ק, ונמצא דבשניהם אין העבירה סיבה לקיום המצוה, ולא דמי לגזל שרק ע"י העבירה ביכולתו לקיים המצוה.
(ולהעיר מתניא פל"ג בהגה"ה, וראה לקו"ש חט"ז ע' 213, ועי').
הרב אברהם הרץ - הערות וביאורים
