הרצון הטוב ההולך במעלות קדשו למעלה למעלה, המגיע עד מרומי החופש של המרחב העליון, במקום שכל עין של תבונה מתעששת, הוא הוא הכח היותר פועל, בכל עת, גם בהיותו במעמד הטמיריות, וקל וחומר בהגלותו בתכונה אלהית, של גילוי רצון לתורה ומצוה, ומוסר טהור של הדמות הצורה ליוצרה, שהוא המשכת האדם להטוב המוחלט והעדין. כל מה שיתבררו יותר הדברים, וכל מה שהתרבות האנושית תתבסס יותר ויותר, תהיה יותר ראויה לשמש לחומר לגלות על ידה את הוד הגוונים העשירים מלאי החיים, של הפעולות העולמיות, השופעות והולכות מפלגי נחלי שפעת הברכה, של עזוז כחו של הרצון הטוב והקדוש, שאוצריו מתגלים בנשמותיהם של צדיקים, כבירי כח לב, יסודי העולם, מעדניו ומאיריו, באור אלהי עולם, אלהים חיים, ההולך ואור עליהם תמיד, על פי התפתחות עדינות רצונם, ההולך ועולה, המתיחד ומתאחד ברצון קונם, המתברך בטל החיים של חסד עליון, אשר בו עולם יבנה, אשר ממנו חיים מתגברים, אשר מתוכו עדנים מתפשטים, אשר ממקורו שמחות וגילות לאין חקר הולכות ומתנשאות. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.