א - הראשונים הקשו כיצד יעקב אבינו נשא שתי אחיות, הלא אמרו במשנה סוף קדושין מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי'. ואפילו עירובי תבשילין קיים (יומא כח:). וכן היה מלמד לבניו (ב"ר צה). והאיך אפשר שהיה יעקב נוהג היתר במה שאסר אברהם על עצמו, וקבע לו ה' שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו.
וכתב הרמב"ן (בפרשת תולדות, וביתר הרחבה באחרי מות) ששמירת התורה אצל האבות היתה בארץ ישראל בלבד, ואילו יעקב רק בחוצה לארץ נשא שתי אחיות. ואעפ"י שהוזהרנו בחובות הגוף בכל מקום, עיקר כל המצוות ליושבי הארץ בלבד, [וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת בואם לארץ, הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו]. והשם, לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא קרב אליה בארץ כלל. עכ"ד. וכפי שביאר הגרא"ו (קוב"ש קדושין דף לא) שאמנם מבחינת חיוב המצוות, אין חילוק כלל בין הארץ לחו"ל מלבד במצוות התלויות בארץ, אבל מבחינת סגולת המצוות, פעולתן והשפעתן - עיקרן בארץ. ועל כן האבות שלא היו מצווים במצוות התורה, לא שמרו אותן אלא בארץ.
ועוד נאמרו בענין זה תירוצים רבים על דרך הדרוש והסוד. הרמ"א (בתשובה י) כתב דקושיא מעיקרא ליכא, שלא מצינו במפורש שקיים כל התורה אלא אברהם אבינו. ואולם פשט דברי רז"ל מורה שאף יעקב קיים כל התורה, וכפי שאמרו שתיקן תחום שבת בבואו לשכם, וכן דרשו עה"פ 'עם לבן גרתי' . ומצינו בפירוש החזקוני (ויצא) ששמר תרי"ג מצוות.
תירוץ אחד כתב החזקוני, שלאה ורחל בגירותם נעשו כ'קטן שנולד' ובטלה מהן קורבת האחוה. וזה תואם למה שדיברנו שגם קודם מתן תורה היתה תורת גירות, וכפי שהוכיח הגרי"ז בכמה ראיות, וגדר הגירות דאז היא הצטרפות ל'משפחת ישראל'. ואמנם ראינו שהדין 'גר שנתגייר כקטן שנולד' קשור לחלק זה שבגירות, הכניסה לאומה הישראלית, ולא לחלק של קבלת תורה ומצוות, כפי שבאר הגרנ"ט עפ"י הריטב"א, שבמתן תורה הגם שהיה אז לכל העם גדר 'גירות' כמבואר בגמרא, לא היו כקטנים שנולדו, כיון שגירות זו היה בה רק פן של קבלת מצוות ולא כניסה לעם ישראל, שהרי כבר היו מקודם לעם.
תירוץ נוסף כתב החזקוני שיתכן שרחל ולאה היו אחיות מן האב ולא מן האם, ובן-נח אין בניו מתיחסים אחריו אלא אחר האם, הלכך לא היו נחשבות 'אחיות' לענין איסור ערוה.
ולכאורה הדבר תמוה מאד הלא אמרו להדיא ביבמות (סב.) שהגוי מתייחס אחר אביו כדכתיב 'בלאדן בן בלאדן', ומטעם זה אמר רבי יוחנן היו לו בנים בגיותו ונתגייר - קיים פריה ורביה. ועוד אמר רבי יוחנן בבקדושין סז. באומות הלך אחר הזכר - הרי שיש להם יחוס אחר אביהם. וא"כ מדוע רחל ולאה בנות לבן אינן נחשבות 'אחיות' והלא מתיחסות הן אחר אביהן. וכן יש לשאול על דברי רש"י (חיי שרה עה"פ וגם אמנה אחתי בת אבי היא אך לא בת אמי) שבת אב מותרת לבן נח מפני שאין אבות לגוי - והלא סוגיות ערוכות שיש לגוי יחס אל אביו.
אמנם הדברים מתבארים עפ"י דברי הרמב"ן בחדושיו ליבמות (צח), שכתב גם הוא (עפ"י הסוגיא בסנהדרין נז-נח, ויש שם כמה דעות תנאים ושיטות חלוקות בראשונים) שאיסור עריות בבני נח אמור רק בקורבה מן האם ולא מן האב, משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דכתיב בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם (כדאמרינן ביבמות שם). והקשה לנפשיה הלא אית להו חייס כדכתיב 'בלאדן בן בלאדן', וכתב שלענין עריות לית ליה דרחמנא אפקריה לזרעיה.
ובאור דבריו נראה על פי מה שהרחבנו במקום אחר וזאת עפי"מ שכתב הגר"ח (איסו"ב טו,ט) גבי בן לויה הנולד מן הנכרי, שאעפ"י שאינו שייך ל'משפחת הלויה' לענין עבודת הלויים ומתנות לויה כיון שאין אביו לוי, אבל יש עוד חלות דין לויה שאינו תל וי במשפחה, והואיל והוא בן ללויה הרי יש בו דין לויה מצד אמו ופטור מפדיון הבן. אף כאן, אמנם הגוי מתיחס אחר אביו [שלא כעבד שאין לו חייס], זהו רק לענין שנקרא בנו ומשתייך אליו וממשיכו, שעל כן אביו קיים בו 'פריה ורביה' שהרי הוא בנו, וכן לענין קביעת אומתו - הואיל ואביו עמוני גם הוא עצמו עמוני כאביו, אבל קורבת משפחה אין לו עמו, דרחמנא אפקריה לזרעיה. ודין עריות הלא תלוי בקורבה ושארות בשר ככתוב, הלכך אין איסור ערוה בבני נח לאחות מן האב.
וכן לענין ירושה, תלוי גם הוא בדין 'משפחה'. ואכן כתב הרמב"ן שם שזה שהגוי יורש את אביו דבר תורה, התם שאני דגלי ביה רחמנא (כפי שדרשו בקדושין יח. מנין שהגוי יורש את אביו), אבל בלא גילוי מיוחד אין בו דין ירושה שהרי אינו ממשפחתו. [וגדר שיסוד ירושת הבן את אביו מחמת הגזה"כ נתבאר במקום אחר שהוא 'כרעא דאבוה' וקם תחתיו להיות שולט ברשותו הממונית, אף בלא אף בלא דין קורבה ושארות בשר].
ואם כן, כשם שכתבו רש"י והרמב"ן אודות דין עריות דבני נח, שלא נאסר בן נח בקרובות מן האב משום דרחמנא אפקריה לזרעיה, כך הוסיף החזקוני שאף לפי דיני ישראל אין איסור 'אחות אשה' באחוה כגון זו, שהרי לא אסרה תורה העריות בישראל אלא בקורבת משפחה כאמור, הלכך רחל ולאה לא היו נחשבות 'אחיות' אף לפי דיני ישראל, כי אחיות מן האב קודם מתן תורה אינן 'אחיות' לפי גדרי התורה.
