בס"ד
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
מי שעבר עבירה דאורייתא, ויכול עתה לעבור על איסור דרבנן ועי"ז יגרום שמה שכבר עבר לא יהי' איסור תורה אלא איסור דרבנן, האם מותר לו לעשות כן.
בעמדינו סמוך ונראה לימי החנוכה אשר בו אנו מודים לאבינו שבשמים אב הרחמן על רוב חסדיו ונפלאותיו שעשה ועושה ויעשה עמנו, אכתוב בעז"ה ענין הנוגע לחיוב הזכרת על הניסים בתפילה.
אמרי' בשבת כ"ד א' "איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון" וכ' רש"י ז"ל ד"ה בברכת "בתפילה פשיטא לן שהרי להלל והודאה נקבעו". תו אמרי' התם "תני ר' אושעיא ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ר"ח וחוש"מ ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו וכו'. ימים שאין בהם קרבן מוסף וכו' מתפלל שמונה עשרה וכו' ואם לא אמר אין מחזירין אותו".
והרא"ש ז"ל בפ' במה מדליקין סט"ו כ', דמברייתא דר' אושעיא איכא למשמע דאם לא אמר ועל הניסים אין מחזירין אותו, דהא חנוכה אין בו קרבן מוסף, והביא שכן מפורש בתוספתא דברכות, וכן פסק מרן המחבר ז"ל באו"ח סי' תרפ"ב ס"א.
והנה מהר"ש וינטורה ז"ל בספרו נהר שלום באו"ח סי' תרפ"ב הביא שאלה ששאל מרבו מהר"ד פארדו ז"ל בעל החסדי דוד על התוספתא, באחד שהתפלל ושכח להזכיר ועל הניסים וסבור הי' שחייב לחזור ולהתפלל משום חסרון הזכרת על הניסים ובאמצע שמו"ע שחזר והתפלל נזכר שלהלכה אין חוזר ומתפלל בשכח עה"נ, ונסתפק האם ימשיך להתפלל או יפסיק באמצע. דהא בברכות כ"א א' אמרי' "ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה", וכן פסק מרן המחבר ז"ל באו"ח סי' ק"ז ס"א.
והנהר שלום ז"ל כ' לצדד מכח ג' ספיקות שמותר לו להמשיך ולהתפלל, וכתב דאע"ג דבס"ס אם חייב בברכה אין מברכין, מ"מ בתלתא ספיקי שפיר מותר לברך, וא"כ כיון דאיכא ג' צדדים דיכול להמשיך ולהתפלל, א"כ מוטב ימשיך להתפלל דהוי רק ספק ברכה לבטלה, ולא יפסיק באמצע דבזה גורם שמה שבירך עד עתה הוי ודאי ברכה לבטלה. והחסדי דוד ז"ל השיב לו בתשובותיו מכתם לדוד או"ח סי' ג' ובתחילה הוכיח מדברי מרן המחבר ז"ל דגם בתלתא ספיקי יפסיק באמצע, ואח"כ כתב דכל הג' ספיקות אינן בגדר ספק דבכולם הוכרע הדין כהמחמירים יעוש"ה.
והנה בדברי הנהר שלום והמכתם לדוד ז"ל יש לדון בכמה אנפי.
א] נלע"ד בעז"ה המצאה נפלאה, ובהקדם ד' הקדמות.
א] הנה זה ברור דאדם שעבר עבירה דאורייתא חמורה שיש בה כרת, ויכול להציל העבירה ע"י שיעבור השתא עבירה דאורייתא קלה שאין בה כרת, פשיטא דאסור דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. ולאידך גיסא, מי שעבר עבירה דאורייתא ולא פשע ויכול להציל עצמו ע"י איסור דרבנן שרי לי' לעבור על איסור דרבנן, וכדאמרי' בשבת ד' א' דהדביק פת בתנור בשבת אפי' במזיד שרי לו לרדותה כדי שלא יעבור על איסור דאורייתא של מלאכת אפיה בשבת, ואע"ג דברדיה איכא איסור מדרבנן.
וליכא למימר דדוקא בכה"ג דרדיית הפת שעדיין לא נעשה האיסור אמרינן שמותר לו לעבור איסור כדי להנצל מאיסור חמור, אבל היכא דכבר עבר את האיסור, נימא מאי דעבד עבד ובפרט היכא דנעשה בשגגה, דזה אינו, דגם התם האיסור נעשה כבר כשהדביק הפת, לא מבעיא להסוברים דגם בהדביק פת בשבת סמוך למוצ"ש ונאפה במוצ"ש עבר על איסור תורה [עי' בדברי הרש"ש ז"ל בשבת ע"ג א' ד"ה הזורע ובדברי החלקת יואב ז"ל או"ח ס"י], אלא אפי' להסוברים דלא עבר כיון דלא נאפה בשבת, [עי' בדברי המנח"ח ז"ל מצוה רח"צ אות י"ד ובדברי האבני נזר ז"ל או"ח סי' מח-מט] מ"מ מעשה האיסור לכו"ע נעשה בהדבקת הפת בתנור אלא דיכול להציל האיסור אם ירדנה.
ב] ולא רק אם הדביק פת לתנור במזיד, אלא אפי' אם הדביק בשוגג מותר לו לעבור השתא במזיד על איסור דרבנן של רדיית הפת. וכן מוכח מלשון מרן המחבר ז"ל או"ח סי' רנ"ד ס"ו דכ' "אפילו במזיד", והב"ח ז"ל כ' שם דשוגג פשיטא טפי דשרי ממזיד משום דלא הוי רשע יעו"ש. והמג"א ז"ל שם אע"ג דפליג על סברת הב"ח ז"ל, מ"מ לדינא הסכים עמו דגם בשוגג שרי יעו"ש.
ג] ונסתפקתי, היכא דעבר על איסור ודאי דאורייתא ויכול להציל העבירה אם יעבור על ספק איסור דאורייתא האם מותר או לא. ובפשוטו נראה דתליא בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א ז"ל האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, או לקולא מדאורייתא ומדרבנן לחומרא, דלדעת הרמב"ם ז"ל דרק מדרבנן לחומרא א"כ יש לדמותו לרדיית הפת הנ"ל דמותר, אבל לדעת הרשב"א ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, א"כ הדרי' לסברא דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת.
ד] ואם תימצי לומר דשרי לעבור על ספק איסור כדי להציל עצמו מודאי איסור, יש להסתפק היאך יהי' הדין באחד שעבר על ודאי איסור תורה, ואם יעבור השתא על ספק איסור, יגרום שהעבירה שכבר עבר לא תהי' ודאי איסור אלא ספק איסור תורה האם שרי לו או לא, דשמא לא התירו לעבור אדרבנן אלא היכא דמציל עצמו לגמרי מעבירה.
והנה היכא דעבר על איסור דאורייתא ואם יעבור השתא על איסור דרבנן יגרום שמה שכבר עבר לא יהי' עבירה דאורייתא אלא עבירה דרבנן, מסתברא דשרי, דודאי מוטל חיוב על האדם להציל עצמו מאיסור תורה. ויש להוכיח כן מיני' ובי' דהרי אדם שהדביק פת בתנור בשבת במזיד ובא אחר ורדה הפת, אע"ג דהמדביק לא עבר על איסור מלאכה בשבת, מ"מ לאיסורא נתכוין, ולא גרע מנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דהוי איסור מדרבנן וכדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מנדרים הי"ח [ועי' בדברי הגרי"א ז"ל בנחל יצחק סי' ל"א סעיף ה' ענף ד'], וא"כ מדחזי' דאדם שהדביק פת בתנור במזיד מותר לו לרדותה כדי להציל עצמו מאיסור תורה אע"ג דגם בתר הרדיה עכ"פ עובר על איסור דרבנן, הרי מוכח דאדם דעבר עבירה דאורייתא חייב להציל עצמו באיסור דרבנן, כדי להקל האיסור שעבר מדאורייתא לדרבנן.
והשתא לפי"ז בספק שנסתפקנו באחד שעבר על ודאי איסור ואם יעבור השתא על ספק איסור יגרום שהעבירה שכבר עבר לא יהי' ודאי איסור אלא ספק איסור האם שרי לו, לכאו' תליא נמי בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א ז"ל, דלהרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא א"כ מותר לו לעבור על ספק איסור כדי להפוך את העבירה שעשה מודאי איסור לספק איסור, אבל להרשב"א ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, י"ל דאסור לו לעבור על ספק איסור דאינו מציל בזה איסור תורה דאפי' אם נתברר שמה שכבר עבר הוי ספק איסור מ"מ הוי איסור תורה.
מיהו נראה מסברא דגם לדעת הרשב"א ז"ל מותר לו לעבור השתא על ספק איסור ולהפוך את העבירה שעשה מודאי איסור לספק איסור, דסו"ס מציל עצמו מודאי איסור תורה.
ולאחר כל ההקדמות האלו, נלע"ד בעז"ה המצאה נכונה, דלפי"ז בנדון דהנה"ש והמכת"ל ז"ל דינא הוי שימשיך להתפלל, ואע"ג דהשתא קעבר על ספק איסור ברכה לבטלה, מ"מ עי"ז הרי מציל עצמו שלא יעבור על איסור ודאי של ברכה לבטלה על הברכות שכבר בירך, דאם יפסיק עתה נמצא כל מה שהתפלל עד עתה הוי ברכות לבטלה.
והנה לטעם זה לא בעי' לדברי הנה"ש ז"ל דאיכא ג' ספיקות שיכול להמשיך ולהתפלל, אלא אפי' בדאיכא רק ספק אחד שמא יכול להמשיך ולהתפלל, דינא הוי דימשיך בתפילתו.
ברם יש לשדות בי' נרגא, דהנה כבר נודע בשערים דעת הר"ן ז"ל ביומא [ד ב מדפי הרי"ף] דלהכי שוחטין לחולה בשבת דהוי איסור סקילה ואין מאכילין אותו נבילה אע"ג דנבילה הוי רק איסור ל"ת, היינו משום דמוטב לעבור על עבירה חמורה פעם אחת ולא לעבור על איסור קל כמה פעמים וכיון דנצרך לכמה כזיתי נבילה מוטב ישחטו לו שאין כאן אלא איסור אחד, והעתיקו המג"א ז"ל בסי' שכ"ח סק"ט, ולא רק בפקו"נ לענין הקל הקל מצינו כן, אלא גם בעלמא מצינו כן דהנה המל"מ ז"ל בפ"ד ממלוה ה"ב בד"ה ואני תמיה, כ' בדעת הרשב"א ז"ל דהנשבע לעבור על מעשה שיש בו ב' איסורים מדרבנן, מוטב שיעבור על שבועתו בשב ואל תעשה אע"ג דהוי איסור תורה ולא יעבור על ב' איסורים דרבנן בקו"ע יעו"ש.
והשתא לפי"ז, בנדון דהנה"ש והמכת"ל ז"ל, תליא היכן נזכר שכבר התפלל, דאם נזכר באמצע התפילה, וכגון שכבר אמר י' ברכות ואם ימשיך עתה להתפלל יעבור ט' פעמים על ספק ברכה לבטלה א"כ דינו כנ"ל, אבל אם נזכר בתחילת התפילה וכגון שהתפלל רק ג' ברכות, ואם ימשיך להתפלל יעבור ט"ז פעמים על ספק איסור ברכה לבטלה [ובכל ברכה איכא ב' פעמים ספק ברכה לבטלה], א"כ נהי דמותר לאדם לעבור על ספק איסור כדי להציל עצמו מודאי איסור, מ"מ כיון דיצטרך עתה לעבור על הרבה ספיקי איסור, לא הותר לו להציל עצמו ע"י ריבוי ספיקי איסור, דחמור יותר לעבור על הרבה ספיקי איסור מלעבור על ודאי איסור אחד.
אלא דבזה גופא יש להסתפק, בחולה שיש לפניו או איסור ודאי אחד או הרבה ספיקי איסור, האם גם בזה יסבור הר"ן ז"ל דמוטב יעבור על הודאי ולא על הרבה ספיקות, או דילמא כיון דזה ודאי וזה ספק, אין החשבון כאן רק משום ריבוי עבירות נגד עבירה אחת אלא גם משום דזה ודאי וזה ספק, ובזה גם הר"ן ז"ל מודה דיניח הודאי מפני הספק.
ויש לפשוט הספק, מהא דמצינו בחולה שיש לפניו או איסור דאורייתא אחד או הרבה איסורים דרבנן, דכ' המג"א ז"ל בסי' שכ"ח סק"ט, דבזה גם הר"ן ז"ל מודה דיעבור על כמה איסורים דרבנן ולא על איסור תורה אחד, ולפי"ז הרבה ספקי איסור נגד ודאי איסור אחד, באנו למחלוקת הרמב"ם והרשב"א ז"ל בספק דאורייתא, דלהרמב"ם ז"ל דרק מדרבנן לחומרא, דינא הוי שיעבור על כמה ספיקי איסור דהוי רק מדרבנן ולא על איסור ודאי, אבל להרשב"א ז"ל דספק דאורייתא הוי לחומרא מדאורייתא, א"כ הדרי' לדברי הר"ן ז"ל דיעבור על ודאי איסור אחד ולא על כמה ספיקי איסור, ונמצא דבר נחמד, דבזה הרמב"ם ז"ל הוי לחומרא והרשב"א ז"ל לקולא.
וא"כ בנידונינו דינא הוי, דלהרמב"ם ז"ל ימשיך להתפלל, ואע"ג דיעבור הרבה פעמים על ספק ברכה לבטלה מ"מ אין זה אלא איסור מדרבנן, אבל להרשב"א ז"ל, אם נזכר בתחילת שמו"ע אל ימשיך להתפלל, דריבוי הספיקי איסור שיעבור מכאן ולהבא, חמור טפי מהודאי איסור שכבר עבר.
אולם מדברי הט"ז ז"ל בסי' שכ"ח סק"ו נראה להוכיח דס"ל דגם בעבירה דאורייתא אחת נגד כמה איסורים מדרבנן איכא סברת הר"ן ז"ל דמוטב שיעבור על איסור תורה אחת ולא יעבור על כמה איסורים מדרבנן, דהא כ' הט"ז ז"ל דכשהחולה נצרך ליין מוטב שישראל יחמם לו היין ולא העכו"ם דאם העכו"ם יחמם הוי סתם יינם ועובר כל טיפה וטיפה [ואע"ג דהט"ז ז"ל מיירי התם לדעת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל, מ"מ מדסיים שם דעובר על כל טיפה וטיפה נראה דנחית לחדש דגם לסברת הר"ן ז"ל כך דינו שהישראל יחמם, כנלע"ד בעז"ה], ולפי"ז בנידונינו, אם נזכר בתחילת שמו"ע בין להרמב"ם ז"ל ובין להרשב"א ז"ל אל ימשיך להתפלל.
ב] נלע"ד בעז"ה לדון בדבר החדש.
הנה מדברי האבני נזר ז"ל באו"ח סי' אמ"ת איכא למילף, דאדם שיש לו ס"ס שפטור ממצוה והוא החמיר ועשאו, לא יצא ידי המצוה אפי' אם כלפי שמיא גליא שבאמת הי' חייב במצוה. והיינו טעמא, כיון דמכח ס"ס הי' פטור מלקיים המצוה א"כ נחשב כאינו בר חיובא במצוה זו, ולא יועיל לו אם יקייימנה, יעוש"ה [והארכנו בזה ת"ל במ"א].
ומדבריו ז"ל יש להוציא, דה"ה במצוה מדרבנן שמסופק אם חייב בה והחמיר וקיימה לא אהני לי' ולא מידי, דכבר נפסק עליו שהוא פטור, ונפק"מ אם כשהחמיר וקיימה, הוציא אחר שהוא ג"כ מסופק אם חייב במצוה זו, לא נימא דהשני יצא מספק שמא הראשון חייב, אלא השני לא יצא בתורת ודאי, דהראשון לאו בר חיובא מיקרי.
ומעתה לפי"ז נלע"ד בעז"ה סברא נכונה, דאדם שמסופק אם חייב בברכה, כיון דספק ברכות להקל אם עבר ובירך לא נימא דעבר רק על ספק איסור ברכה לבטלה, אלא עבר בתורת ודאי על איסור ברכה לבטלה, דכיון דפטור מלברך וגם אם יחמיר ויברך לא יועיל לו אפי' לצאת מידי ספיקו, א"כ הו"ל ודאי ברכה לבטלה.
והשתא אי כנים אנו בזה, נמצא דבנדון דהמכתם לדוד ז"ל הנ"ל, ליכא למימר דמוטב ימשיך להתפלל דהוי רק ספק ברכה לבטלה ולא יפסיק דגורם בזה שברכותיו עד עתה הוי ודאי ברכה לבטלה, ולדברינו השתא הא ליתא, דגם אם ימשיך להתפלל קעבר על איסור ברכה לבטלה בתורת ודאי, דהרי משום ספק ברכות להקל נקבע עליו שאינו בר חיובא.
איברא, הי' מקום לומר דדברי האבנ"ז ז"ל היינו בתר ההנהגה בפועל שהוא פטור מהמצוה, אבל בנד"ד אם ננקוט דדינא הוי דחייב לעבור על ספק איסור ברכה לבטלה כדי להציל עצמו מודאי איסור ברכה לבטלה, א"כ ההנהגה בפועל הוי לחיוב, ולא נימא דספק ברכות להקל הפכתו לפטור בתורת ודאי.
מיהו מסברא נראה דזה אינו, דמה שאיקלע השתא שיכול ע"י הספק להציל את הודאי אינו נכלל בחשבון, אלא דיינינן בתר דינא דספק ברכות, וכיון דספק ברכות להקל, ממילא נקבע עליו כפטור מהברכה והוי ודאי ברכה לבטלה.
ג] הנה בגוף דברי המכתם לדוד ז"ל דאין לו להמשיך להתפלל דהוי ספק ברכה לבטלה, לכאו' כ"ז ניחא להסוברים דאיסור ברכה שאינה צריכה הוי איסור תורה [עי' ברכות ל"ג א' דהמברך ברכה שכבר בירך מיקרי ברכה שאינה צריכה]. עי' בדברי המג"א ז"ל בסי' רט"ו סק"ו בדעת הרמב"ם ז"ל, אבל דעת התוס' בר"ה ל"ג א' ד"ה הא, דאיסור ברכה שאינה צריכה הוי איסור דרבנן ורק שלא בדרך ברכה אסור מה"ת, וכ"ה דעת רוב הראשונים ז"ל [עי' בדברי תר"י ז"ל בפ"ח דברכות לט ב מדפי הרי"ף, ובדברי החינוך ז"ל סוף מצוה ת"ל, ובדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דקידושין סי' מ"ט]. והחיד"א ז"ל במחזיק ברכה סי' רט"ו הביא בשם הזרע אמת ז"ל דדעת הרמב"ם ז"ל נמי דהוי איסור דרבנן, וכן נקט המעשה רקח ז"ל בפ"א מברכות הט"ו בדעת הרמב"ם ז"ל..
והשתא לשיטתייהו ז"ל דאיסור ברכה שאינה צריכה הוי איסור דרבנן, א"כ לפי"ז בנדון דהנה"ש ז"ל, ודאי מותר לו להמשיך להתפלל דכיון דהוי רק ספק איסור ברכה שאינה צריכה הוי ספיקא דרבנן ולקולא, ואפי' בספק אחד אם מותר להמשיך דינא הוי שימשיך ולא יפסיק, ולא בעי' בזה לדברי הנה"ש ז"ל דאיכא תלתא ספיקות
אלא דלכאו' זה אינו, דא"כ תיקשי הא דאמר ר' אלעזר בברכות כ"א א' ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל, ותיקשי אמאי לא, הא כיון דברכה שאינה צריכה הוי איסור דרבנן נימא ספק דרבנן לקולא. ונהי דהוי מצינן למימר דכונת ר' אלעזר דאינו חייב לחזור ולהתפלל ומיהו אם ירצה מותר לו לחזור ולהתפלל, אכתי תיקשי הא דכ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מברכות הט"ז "וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה או לאו עושין אותו בלא ברכה" דמשמע דאסור לו לברך, והשתא להסוברים בדעת הרמב"ם ז"ל דאיסור ברכה שאינה צריכה הוי מדרבנן אמאי אסור לו לברך.
ויש לתרץ, דכיון דפסק מרן המחבר ז"ל באו"ח סי' תפ"ט ס"ב דאין עושין ספיקא דרבנן לכתחילה, א"כ אסור לו לברך ולהכניס עצמו לספיקא דרבנן, ולפי"ז בנד"ד דע"י שימשיך להתפלל יציל עצמו מודאי איסור דברכה לבטלה, פשיטא דמותר ונכון להכניס עצמו לספק איסור דרבנן.
תמצית העולה מהדברים.
א] קיי"ל דהשוכח ועל הניסים אינו חוזר ומתפלל, והנהר שלום ז"ל נסתפק באחד ששכח ועל הניסים וטעה בדין וחזר להתפלל, ובאמצע התפילה נזכר שטעה בדין האם ימשיך להתפלל או יפסיק באמצע.
ב] והעלה שם דאיכא ג' ספיקות שיחזור ויתפלל, ואע"ג דבס"ס אין מברכין אבל בתלתא ספיקי מברכין, ורבו המכתם לדוד ז"ל פליג וס"ל דיפסיק באמצע, דגם בתלתא ספיקות אין מברכין ועוד דאין כאן ג' ספיקות דבכל ספק הוכרע הדין כהחמירים.
ג] י"ל המצאה נפלאה להצדיק דברי הנה"ש ז"ל, דהנה מי שעבר על איסור תורה ויכול להציל עצמו ע"י שיעבור השתא על איסור דרבנן חייב לעשות כן, ולפי"ז י"ל דלהרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא, אם עבר על איסור ודאי מותר לו לעבור על ספק איסור כדי להציל הודאי איסור שעשה.
ד] גדולה מזו נראה, דגם אם ע"י ספק איסור שיעשה עתה, יציל הודאי איסור שכבר עשה ויהפכנו לספק איסור נמי מותר לעשות כן, דמציל עצמו מודאי איסור תורה.
ה] והשתא לפי"ז דינא הוי דימשיך להתפלל, דע"י שממשיך מציל עצמו מודאי איסור ברכה לבטלה, דאם יפסיק השתא נמצא כל הברכות שבירך עד עתה הוי לבטלה, וכשימשיך הוי רק ספק ברכה לבטלה.
ו] ולפי"ז לא בעי' בזה לדברי הנה"ש ז"ל דאיכא תלתא ספיקות שימשיך אלא סגי בספק אחד.
ז] אמנם אם נזכר בתחילת שמו"ע, דהשתא אם ימשיך יעבור על הרבה ספיקי איסור ומה שכבר עבר הוי מעט, י"ל דלהר"ן ז"ל דריבוי עבירות קלות חמירא מעבירה חמורה אחת, א"כ בכה"ג אל ימשיך להתפלל.
ח] אלא דבזה גופא יש להסתפק האם הר"ן ז"ל מיירי נמי בספק וודאי, ויש לתלותו בפלוגתת הט"ז והמג"א ז"ל בהרבה עבירות דרבנן נגד איסור תורה אחד, דלהמג"א ז"ל דבזה הר"ן ז"ל מודה דמוטב יעבור על הרבה דרבנן ולא על איסור תורה אחד, י"ל דה"ה בהרבה ספיקות נגד ודאי אחד.
ט] אבל לדעת הט"ז ז"ל דגם בכה"ג הר"ן ז"ל יסבור דיעבור על איסור תורה אחד ולא על הרבה איסורים דרבנן, וכ"כ המל"מ ז"ל דעבירה דאורייתא בשוא"ת עדיף מב' עבירות דרבנן בקו"ע, הנה לפי"ז י"ל דה"ה דיעבור על איסור ודאי אחד ולא על הרבה ספיקי איסור.
י] נראה בע"ה סברא נכונה דאל ימשיך להתפלל, דהנה להיוצא מדברי האבנ"ז ז"ל אחד שמחמת ס"ס הי' פטור ממצוה, אם החמיר ועשאו לא עשה ולא כלום דנפסק עליו שהוא פטור והוי כאינו בר חיובא.
י"א] ולפי"ז ה"ה בספק ברכות אם החמיר וקיימה לאו מידי עבד, ונפק"מ שאם הוציא אחר, השני לא יצא בתורת ודאי, ולפי"ז בנד"ד אם ימשיך להתפלל נמי עובר על איסור ברכה לבטלה בתורת ודאי, דמכח ספק נפסק עליו שהוא פטור.
י"ב] הנה כל דברי הנה"ש והמכת"ל ז"ל היינו להסוברים דברכה שאינה צריכה הוי איסור תורה אבל לדעת רוב הראשונים ז"ל דהוי רק איסור דרבנן, א"כ בספק ברכה לבטלה מותר לברך דספיקא דרבנן לקולא, וא"כ בנד"ד ימשיך להתפלל ולא יפסיק.
