הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בס"ד
יין של טבל שהפריש ואמר תרומתו בתוכו האם התרומה בטילה ברוב
בפרשתינו ציונו הבורא ית"ש על איסור גיד הנשה, והנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל בחֵלֶב וגיד הנשה של בן פקועה, ולד שנמצא חי במעי אמו בשעה ששחטו את האם והוא הנקרא שליל, האם החֵלֶב והגיד אסור או לא, דדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז ממאכלות אסורות ה"ג דתרוייהו אסירי, ודעת התוס' חולין פ"ט ב' ד"ה בולדות, וכ"ה דעת הרשב"א ז"ל בחולין צ"ב ב' ד"ה ומיהו, דאם כשנשחטה הי' השליל בן ט' חדשים גידו אסור וחלבו מותר, אבל הרמב"ן ז"ל בחולין שם ד"ה ומדמקשינן כתב דחלבו וגידו מותרים דכשם ששחיטת האם מתרת כל אברי השליל ה"ה דמתרת החֵלֶב וגיד הנשה שלו.
והנה הפליתי ז"ל בסי' ס"ד [פלתי סוף סק"א], כתב לענין החֵלֶב של שליל, דגם להרמב"ם ז"ל דס"ל דחלבו אסור, כ"ז היינו דוקא החֵלֶב שהי' בשליל בשעת שחיטת האם, אבל החלב שגדל בשליל לאחר שחיטת האם מותר, דכיון דשחיטת אמו מתירתו א"כ ה"ה נחשב כבהמה שחוטה וחלב של בהמה שחוטה אינה אסורה, וכתב המנח"ח ז"ל במצוה ג' אות ה' דה"ה לענין גיד הנשה של השליל, גם לדעת הרמב"ם והתוס' והרשב"א ז"ל דגידו אסור היינו רק מה שהי' בשעת שחיטה אבל מה שגדל אחר שחיטה מותר דגיד שגדל בבהמה שחוטה אינה אסורה.
ודן שם המנח"ח ז"ל דמ"מ יש לאסור הגיד הנשה, דכל משהו ומשהו שהגיד מתגדל לאחר שחיטה ה"ה מתבטל ברוב הגיד האסור שהי' עד שעת שחיטה, להסוברים דהיתר בטל באיסור, מיהו למאי דכ' המרדכי ז"ל דדבר הנולד בתערובת לא בטיל א"כ מה שגדל לאחר שחיטה לא נתבטל ברוב האיסור דהרי נולד בתערובת, עכת"ד ז"ל.
ובאשר למדנו חידוש גדול מדברי המנח"ח ז"ל בדעת המרדכי ז"ל, הנני לכתוב בעז"ה מה שיש לדון בדברי המרדכי ז"ל.
הנה המרדכי ז"ל בחולין פ' הזרוע רמז תשל"ז הביא קושית רבינו משולם ז"ל אהא דאמרי' ביבמות ק"ה א' דאע"ג דהיבמה צריכה לרוק בפני היבם בשעת החליצה ודוקא רוק ולא דם, מ"מ יבמה שרקקה דם הוי חליצה מעליא דא"א לדם בלא צחצוחי רוק, והק' ר"מ ז"ל אמאי מהני צחצוחי רוק והרי המיעוט הרוק בטל ברוב הדם, ואין כאן רוק אלא דם.
ותי' רבינו משולם ז"ל יסוד גדול בדיני ביטול ברוב, דדבר הנולד בתערובת אין בו דין ביטול וכיון דהרוק והדם נולדו בתערובת אין מיעוט הרוק בטל ברוב הדם, והמשנה למלך ז"ל בפ"א ממשכב ומושב הי"ד הביא דברי רבינו משולם ז"ל, וכתב דמדברי הראשונים ז"ל בחולין ס"ט א' גבי אבר שיצא חוץ למחיצתו נראה דס"ל נמי כחילוקא דרבינו משולם ז"ל.
אמנם הגרי"א ז"ל בבאר יצחק יור"ד סי' ל"א הוכיח מדברי התוס' בזבחים כ"ו א' ד"ה שחט, דפליגי על סברת המרדכי ז"ל, והנה כבר הרגיש בראי' זו המל"מ ז"ל הנ"ל ודחה הראי', עוד הוכיח הגרי"א ז"ל מדברי הר"ן ז"ל גבי זוז"ג דס"ל דלא כסברת המרדכי ז"ל, ועי' לקמן, וכן הוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל גבי איסר של מעש"ש.
והנה המרדכי ז"ל מיירי כשגם ההיתר וגם האיסור נולדו בתערובת, ויש להסתפק היאך יהי' הדין כשאחד מהם עמד בפני עצמו והשני נולד בתערובת האם גם בזה ליכא דין ביטול ברוב, והנה כשההיתר עמד בפני עצמו והאיסור נולד בתערובת לתוך ההיתר, מצינו להמרדכי ז"ל גופי' בפ"ק דשבת רמז רנ"ט דגיגית שיש בו ענבים ויין מותר לשתות מן היין בשבת ואע"ג דהיין זב מן הענבים בשבת ויין זה אסור כדאמרי' בשבת קמ"ג ב', מ"מ מותר, דרוב היין שבגיגית זבו מהענבים קודם השבת והמיעוט שזב בשבת בטל ברוב היין המותר, ולא עוד אלא דבכה"ג כח המבטל שעמד בפני עצמו אלים טובא ומבטל האיסור אפי' ביש לו מתירין דהא יין הזב מן הענבים בשבת יש לו מתירין שיכול לשתות היין לאחר השבת.
אבל כשהאיסור עמד בפני עצמו ואח"כ נולד ההיתר לתוכו בתערובת, באנו בזה למחלוקת רבנן בתראי ז"ל האם ההיתר כשהוא רוב מבטל האיסור המועט, דדעת הפליתי ז"ל בסי' ק"ב פליתי סק"ח, דאין בכח ההיתר לבטל האיסור ומשום סברת המרדכי ז"ל דנולד בתערובת אין בכחו לבטל, ודעת המנח"ח ז"ל הנ"ל דבכה"ג גם לדעת המרדכי ז"ל ההיתר מבטל האיסור, דהמרדכי ז"ל לא קמיירי אלא בששניהם נולדו בתערובת.
וצ"ע במאי פליגי רבנן בתראי ז"ל, ונלע"ד בעז"ה לבאר הפלוגתא בזה, ובהקדם הא דיש לחקור בביאור דברי המרדכי ז"ל מאי גריעותא דנולד בתערובת. וי"ל ג' צדדים בזה.
א] י"ל דסברתו ז"ל היינו משום דיסוד דין ביטול ברוב היינו משום דהמיעוט נעשה טפל לרוב מכח חשיבות הרוב ושם התערובת נקבע לפי המין החשוב שבו, ולפיכך כל שאחד מהם עמד בפני עצמו והשני נולד בתערובת הוקלש כחו של השני, ומה"ט אם ההיתר לא עמד בפני עצמו ונולד בתערובת, גם אם ההיתר הוא רוב, מ"מ א"א לקבוע שם התערובת לפי הרוב דנגד חשיבות הרוב איכא חשיבות המיעוט שעמד בפני עצמו.
ומה"ט גופא כאשר האיסור לא עמד בפני עצמו והוקלש כחו, הרי הוא ממהר להתבטל יותר משאר תערובת, דההיתר שעמד בפני עצמו אלים כחו ונקרא שם התערובת על ההיתר, ואם ההיתר הוא הרוב ה"ה מבטל את האיסור לגמרי והוי כמי שאינו, ונחשב כלא נקרא עליו שם איסור מעולם, ולפיכך אפי' אם האיסור הוא דשיל"מ, כיון דהוקלש כחו הוא מתבטל ברוב ההיתר.
ולפי צד זה יש לבאר היטב בעז"ה דברי הפליתי ז"ל הנ"ל, דהקשה דברי המרדכי ז"ל אהדדי, דגבי רוק כ' דנולד בתערובת ליכא דינא דביטול ברוב, וגבי גיגית כ' דמיעוט היין שזב מהענבים בשבת בטל ברוב היין שזב מהענבים מערב שבת ותיקשי הא היין שזב בשבת נולד בתערובת והיאך בטל ברוב, ותי' הפליתי ז"ל דהכל תלוי במבטל, ובענבים הרי המבטל הי' ניכר בפני עצמו קודם שנתערב האיסור לתוכו, וכ"כ הפמ"ג ז"ל ביור"ד סי' ק"ו משב"ז אות י"א.
ומעתה לדברינו הנ"ל, נראה לבאר דב' ההלכות שכ' המרדכי ז"ל, חדא הא דבנולד בתערובת ליכא דינא דביטול ברוב, ואידך הלכה דגיגית, יסודם אחד, דאם המבטל לא עמד בפני עצמו אין בכוחו לבטל ואע"ג דגם האיסור לא עמד בפני עצמו, ואם עמד בפני עצמו בכוחו לבטל.
ואידך הלכה דגיגית נמי יסודו בהך סברא, דכשם דלגבי המבטל אמרי' דאם לא עמד בפני עצמו איקלש כחו בתערובת ואין בכוחו לבטל את המיעוט, ה"ה כשדבר המתבטל לא עמד בפני עצמו הוקלש כחו כ"כ עד שנחשב כאינו נמצא כלל בתוך התערובת וממילא גם בדשיל"מ הוא מתבטל, וכן מוכח מל' הפליתי ז"ל דגם הלכה דגיגית הוא מכח סברא זו דנולד בתערובת, יעו"ש.
והשתא לפי"ז, למאי דכ' הגרי"א ז"ל הנ"ל דמדברי הראשונים ז"ל בחולין מוכח דלא ס"ל לסברת המרדכי ז"ל אלא ס"ל דגם בנולד בתערובת איכא דינא דביטול ברוב, א"כ ה"ה דפליגי אאידך דינא דהמרדכי ז"ל גבי גיגית, דכיון דחזי' דגם בשתרוייהו נולדו בתערובת ההיתר מבטל האיסור והיינו דנולד בתערובת אינו מקליש כח הנולד ומאלם כח הניכר בפנ"ע, א"כ ה"ה לדשיל"מ.
אלא דגוף הסברא דכתיבנא לא נהירא כ"כ, דלפי"ז התינח כשהאחד נולד בתערובת והשני עמד בפני עצמו שפיר אמרי' דהוקלש כוחו דהשני, אבל בשתרוייהו נולדו בתערובת א"כ כח האיסור וכח ההיתר שוים וא"כ מעתה דההיתר הוא הרוב אמאי לא יבטל את האיסור, וצ"ע.
ב] הנודע ביהודה ז"ל בתנינא יור"ד סי' נ"ד כתב ליתן טעם לדברי המרדכי ז"ל וז"ל "אמנם היינו רק בביטול אשר מתורת רוב אתינן עלה וילפי' לי' מקרא דאחרי רבים להטות דכתיב גבי סנהדרין, ובעינן שיהיה דומיא דסנהדרין שהם ודאי אינם מעורבים מתחילתם", ויעו"ש שכ' דבתערובת לח בלח מין באינו מינו דהביטול אינו מתורת רוב אלא משום דטעם האיסור לא נרגש, בזה גם לדעת המרדכי ז"ל מהני ביטול בששים אפי' בנולד בתערובת, ולדבריו ז"ל דברי המרדכי ז"ל אינם מסברא אלא גזה"כ דלא מצינו ביטול אלא דומיא דסנהדרין.
וקשיא טובא לפי"ז, א"כ דאין זה מסברא אלא משום דלא מצינו ביטול אלא דומיא דסנהדרין, מאי אולמי' דהמבטל מהמתבטל, כי היכי דבעי' דהמבטל הי' עומד בפני עצמו דהוי דומיא דסנהדרין ומה"ט כל שהמבטל לא עמד בפנ"ע אין בכוחו לבטל, נימא הכי נמי לענין המתבטל, דכל שהמתבטל לא עמד בפני עצמו אין דינו להיות בטל דלא הוי דומיא דסנהדרין ואפי' היכא דהמבטל עמד בפני עצמו.
וכי תימא אה"נ, אמינא לך א"כ צא ופרנס הא דהנוב"י ז"ל גופי' בצל"ח בפסחים ל"ד ב' הביא קושית הפליתי ז"ל הנ"ל מגיגית בשם בנו הגאון מוה"ר יעקבקא ז"ל, ותי' כתי' דהפליתי ז"ל דהכל תלוי במבטל דאם המבטל עמד בפני עצמו והמתבטל לא עמד בפנ"ע ה"ז בטל ברוב ואפי' בדשיל"מ יעו"ש, וא"כ הדר תיקשי אי בעי' דומיא דסנהדרין אמאי לא נימא דכשהמתבטל לא עמד בפני עצמו ליכא דינא דביטול ברוב, ותיקשי דינא דהמרדכי ז"ל גבי גיגית.
אלא אם נימא דבכל ביטול ברוב אין זה משום דחל דין על המיעוט להתבטל, אלא יסוד הביטול היינו משום דחל דין על המבטל לבטל וממילא המיעוט מתבטל, וא"כ כל שהמבטל עמד בפני עצמו ובכחו לבטל, לא משגחינן באיכות המתבטל האם דינו להתבטל או לא אלא מידי דממילא הוא, והא דמצינו דדברים חשובים אינם בטלים ליכא להוכיח דגם על הדבר המתבטל דיינינן אם בר ביטול הוא או לא, דשאני התם דמחמת חשיבותם אינם מתבטלים, אבל בנד"ד דבעי' למימר דאינן מתבטלים מחמת שנולדו בתערובת זו לא שמענו, ואכתי צ"ע.
ג] נלע"ד בעז"ה סברא נכונה בביאור דברי המרדכי ז"ל, דהנה מצינו דהיתר בהיתר לא בטיל ומדברי הר"ן ז"ל בנדרים נ"ב א' ד"ה וקשיא, נראה דהיינו טעמא משום דביטול ברוב מצינו בדאיכא ב' כוחות המנגדים אחד לשני ועלינו לקבוע מי מהם גובר, אבל בב' דברים שאינם מנגדים אחד לשני אמרי' דאדרבא אחד מחזק את השני יעוש"ה.
והשתא לפי"ז נראה דזהו סברת המרדכי ז"ל, דב' כוחות המנגדים אחד לשני היינו דוקא כשכל אחד מהם הי' ניכר בפני עצמו ואח"כ נתערב עם השני, אבל כשנוצרו ב' הדברים יחד וזה צביונם יחד, אין כאן ב' מנגדים אחד לשני אלא יצירה אחת המורכבת מב' הדברים יחד, ולא רמיא עלינו לקבוע כח של מי מהם גובר.
ולפי"ז כל שאחד מהמינים עמד בפני עצמו ומתערב עם מין אחר אע"ג שהמין האחר נולד בתערובת, מ"מ כיון דהמין שעמד בפני עצמו אינו יצירה אחת עם המין השני וממילא איכא ב' כוחות המנגדים אחד לשני והדר דינא דביטול ברוב כיון דעלינו לקבוע מי מהם גובר.
ובזה יש לבאר בעז"ה סברת המנח"ח ז"ל במצוה ג' אות ה' שהוכיח מסוגיא ערוכה בנדרים נ"ח א' בגידולי היתר דמבואר התם דבצל של שביעית שזרעו בשמינית אם מה שנוסף הוא רוב על החלק בבצל של השביעית המיעוט בטל ברוב, והרי התם האיסור הי' עומד בפני עצמו וההיתר גדל בתערובת ועכ"ז אמרי' דבטל ברוב.
ומכח זה הכריח המנח"ח ז"ל דדברי המרדכי ז"ל בשם רבינו משולם ז"ל נאמרו רק היכא דהאיסור וההיתר נולדו בתערובת, הא כל שאחד מהם או האיסור או ההיתר הי' ניכר בפני עצמו הדר דינא דביטול ברוב, יעוש"ה, ולסברתינו ניחא מאד דכל שלא נוצרו ביחד בתערובת מין אחד מנגד לשני ומבטלו.
והנה אי כנים אנו בע"ה, נראה דב' ההלכות שכ' המרדכי ז"ל הך דרוק והך דגיגית לאו בני חדא ביקתא נינהו ואין יסודם אחד, דבהלכתא דרוק נתחדש דבנוצרו ביחד בתערובת ליכא דין ביטול ברוב, ובהלכתא דגיגית נתחדש, דדשיל"מ לא נאמר היכא דהאיסור נולד בתערובת וההיתר עמד בפנ"ע, ושמא היינו טעמא, דהא הר"ן ז"ל בנדרים נ"ב א' ד"ה וקשיא, כתב דטעמא דדשיל"מ לא בטל היינו משום דהוי כמין במינו דגם האיסור עתיד להיות ניתר והוי כהיתר בהיתר יעו"ש, אבל כשההיתר עמד בפני עצמו והאיסור נולד בתערובת א"כ מכח זה גופא אין זה מין במינו דההיתר עמד בפנ"ע והאיסור לא עמד בפנ"ע, וזה מונע בעדם להתחבר ולהיות כמין אחד.
והנה אי כנים אנו בע"ה בסברתינו, נרויח בזה, דגם התוס' בב"ק ס"ט א' ד"ה כל, דפליגי על דברי המרדכי ז"ל בגיגית וס"ל דגם אם האיסור נולד בתערובת לא בטיל בדשיל"מ וכדכ' הגרעק"א ז"ל בגליון שו"ע יור"ד סי' ק"ב ס"ד, מ"מ מצי ס"ל כאידך דינא דהמרדכי ז"ל דכשההיתר והאיסור נולדו בתערובת ליכא דינא דביטול ברוב, וכן לאידך גיסא, גם למאי דהוכיח הגרי"א ז"ל הנ"ל דכמה ראשונים ז"ל חלקו על סברת המרדכי ז"ל ברוק, וס"ל דגם בנוצרו בתערובת איכא דינא דביטול ברוב מ"מ מצי ס"ל כאידך דינא דהמרדכי ז"ל בגיגית.
ונלע"ד בעז"ה דלסברתינו יש להוציא כמה הלכות מחודשות.
א] נלע"ד בעז"ה לחדש דין נפלא, הנה קיי"ל בסי' צ"ט ס"ו דאיסור לח בלח שנתבטל ברוב היתר ושוב נפל עוד איסור חוזר וניעור האיסור הקודם ומצטרף יחד לאסור, והשתא יש להסתפק היאך יהי' הדין באיסור והיתר שנולדו בתערובת וההיתר הוא רוב דלהמרדכי ז"ל הרי האיסור לא נתבטל, ושוב נפל עוד היתר לתוך התערובת, האם שייך עתה לצרף ההיתר שנולד בתערובת או לא.
ונראה בעז"ה דתליא בצדדים הנ"ל, דלהצד שכתבנו דטעמא דנולד בתערובת דלא בטיל היינו משום דאין כאן ב' דברים מנגדים, א"כ מסתברא דכשנפל עוד היתר לתערובת, דהשתא כשנפל היתר מבחוץ רמיא עלינו לקבוע כח מי גובר, מצטרף ההיתר שנולד בתערובת להיתר שנפל מבחוץ ומבטל את המיעוט האסור, דההיתר שנולד בתערובת סו"ס היתר הוא אלא דעד עתה לא נזקקנו לקבוע מי גובר האיסור או ההיתר, והשתא ע"י נפילת ההיתר מבחוץ בע"כ עלינו לקבוע כח מי גובר.
אבל לטעמא דכ' הנוב"י ז"ל דטעמא דנולד בתערובת דלא בטיל היינו משום דהיתר שנולד בתערובת אין בכוחו לבטל, א"כ גם אם נוסף עוד היתר מבחוץ, מ"מ ההיתר שנולד בתערובת אין בכוחו לבטל איסור, ודו"ק.
ב] לדברינו דטעמא דנולד בתערובת היינו משום דאין כאן ב' מנגדים אחד לשני אלא יצירה אחת המורכבת מב' הדברים יחד, הנה לפי"ז נראה דבתערובת יבש ביבש לא שייך כלל סברת המרדכי ז"ל, דלא שייך בזה הסברא שתחילת יצירתם יחד, דב' חתיכות המה, אבל לסברת הפליתי והנוב"י ז"ל נמצא דגם ביבש ביבש כל שאחר שנתערבו נולד ההיתר או האיסור איכא בזה סברת המרדכי ז"ל דאינו נוהג בהו ביטול ברוב.
ג] וגדולה מזו נראה בע"ה, דלסברתינו הנ"ל, דינא דהמרדכי ז"ל תליא במציאות ולא בחלות האיסור וההיתר, והיינו רק כאשר מעורבים מתחילת יצירתם וכההיא דרוק שמיד בהיוצר הרוק ויציאתו מעורב הוא עם הדם, אבל היכא דכל מין עמד בפני עצמו ושוב נתערבו יחד ואח"כ בעודם מעורבים נעשה מקצת ממנו איסור ומקצת ממנו היתר, שפיר בטל ברוב.
ומשכחת לה ביין של טבל, ומפריש ואומר תרומת הכרי בתוכו ולא סיים מקום, דמבואר במתני' פ"ג דתרומות מ"ה דלדעת ר"ש חל התרומה, וגם לדעת רבנן דס"ל דלא חל התרומה כ' הריבמ"ץ ז"ל שם דה"ט דמיד כשחל התרומה בטילה ברוב החולין, ומוכח דעכ"פ בטל ברוב, ולכאו' מוכח דלא כהמרדכי ז"ל דבנולד בתערובת ליכא ביטול ברוב, דהא כשמפריש התרומה ולא סיים מקום נוצר האיסור היינו התרומה וההיתר היינו החולין בבת אחת, אמנם לדברינו ניחא מאד, דהתם נהי דהאיסור וההיתר חל בתערובת, מ"מ בתחילת יצירתם הי' כ"א לבדו דכל טיפת יין עומדת בפני עצמו, והנה לסברתינו הנ"ל בזה נוהג ביטול ברוב גם לדעת המרדכי ז"ל.
ברם, מדברי הגרעק"א ז"ל בתשו' תנינא סי' ק' נראה דמתני' דתרומות הנ"ל נחשב כאיסור שעמד בפני עצמו וההיתר נולד לתוך התערובת, ומכח זה הוכיח דהיכא דההיתר נולד בתערובת אין בכוחו לבטל, וצ"ע הרי גם האיסור שהוא תרומה נולד לתוך התערובת, ול"ל דטבל פתיך בי' תרומה ומה"ט נחשב כאיסור אחד, הא ליתא דהא תרומה שנפלה לטבל פטילה ברוב מדאורייתא וכדאי' בירושלמי פ"ה דתרומות ה"א ופסקה הרמב"ם ז"ל בפי"ד מתרומות ה"י, וכבר כ' בזה בעז"ה במ"א.
והשתא אי כנים אנו בע"ה בזה, מקום יש לדחות הוכחת הגרי"א ז"ל בבאר יצחק הנ"ל מדברי הר"ן ז"ל בע"ז [כא ב מדפי הרי"ף ד"ה וכן] דטעמא דמ"ד זה וזה גורם מותר היינו משום דטעם האיסור בטל בטעם ההיתר יעוש"ה, והרי התם ההיתר והאיסור נולדו בתערובת, ומוכח דהר"ן ז"ל פליג על סברת המרדכי ז"ל גבי רוק.
ולדברינו השתא יש לדחות, דהא בדינא דזה וזה גורם הרי ההיתר והאיסור כל אחד עמד בפני עצמו ושוב נתנן לתוך התבשיל, או בנוטע אגוז של ערלה דהפרי והארץ גורמים לו לצמוח והוי זוז"ג, הרי הארץ והפרי כל אחד עמד לבדו אלא שבאו מעורבים לתוך הפרי הצומח מהאגוז, וא"כ אין זה ענין לדברי המרדכי ז"ל, דהוא ז"ל מיירי רק בהיתר ואיסור שתחילת יצירתם הוי ביחד.
תמצית הדברים העולים.
א] המרדכי ז"ל הביא קושית רבינו משולם ז"ל בהא דאמרי' דיבמה שרקקה דם מהני לחליצה דא"א לדם בלא צחצוחי רוק ואמאי לא נימא דמיעוט הרוק יבטל ברוב הדם, ותי' יסוד גדול דבדבר הנולד בתערובת אינו נוהג תורת ביטול ברוב.
ב] תו כ' המרדכי ז"ל דאיסור הנולד בתערובת לתוך היתר שעמד בפני עצמו, ההיתר מבטל את האיסור אפי' בדבר שיש לו מתירין.
ג] והיכא דההיתר נולד בתערובת לתוך איסור שעמד בפנ"ע, דעת הפליתי והצל"ח ז"ל דההיתר אינו מבטל את האיסור, ודעת המנח"ח ז"ל דההיתר מבטל, וצ"ע במאי פליגי.
ד] יש לחקור בביאור טעמא דהמרדכי ז"ל דנולד בתערובת אינו בטל וי"ל ג' צדדים בזה, י"ל דדבר הנולד בתערובת הוקלש כוחו, ומשו"ה אין בכוחו לבטל, וכן ממהר הוא להתבטל ולא נקרא שם איסור עליו.
ה] ונראה דהפליתי והצל"ח ז"ל דכ' דהכל תלוי במבטל אם עמד בפנ"ע או לא ס"ל כצד זה, והיינו דאם לא עמד בפנ"ע אין בכוחו לבטל, ואם האיסור נולד בתערובת הוקלש כחו כ"כ דממהר להתבטל אפי' בדשיל"מ דנחשב כאילו אינו כלל בתערובת, ונמצא ב' ההלכות שכ' המרדכי ז"ל יסודם אחד.
ו] הנוב"י ז"ל כ' דבביטול ברוב בעי' דומיא דסנהדרין שדיבור הדיינים כ"א הי' ניכר בפנ"ע, וצ"ע א"כ גם לגבי המתבטל נימא דאינו מתבטל אלא כשזה דומיא דסנהדרין, וא"כ תיקשי דינא דהמרדכי ז"ל בגיגית דהיין האסור מתבטל.
ז] י"ל צד שלישי, בסברא נפלאה, דביטול ברוב היינו כשיש ב' דברים המנגדים אחד לשני ועלינו לקבוע כח של מי גובר, אבל בנולד בתערובת אין כאן התנגדות של אחד לשני אלא כך הוא יצירתו חלק מותר וחלק אסור.
ח] ולפי"ז גם אם האיסור עמד בפנ"ע וההיתר נולד לתוכו שפיר נוהג ביטול ברוב דעכ"פ מין אחד מתנגד לשני. ובזה יש לבאר דברי המנח"ח ז"ל.
ט] יש לחדש לפי"ז בהיתר והאיסור שנולדו בתערובת, ושוב נפל היתר ממ"א, מצטרף ההיתר שנולד בתערובת דעתה רמיא עלינו לקבוע כח של מי גובר.
י] יש לחדש לפי"ז דרק במעורבים בתחילת ברייתם, הא כל שהיו מעורבים ושוב חלק נעשה מותר וחלק אסור שפיר נוהג בזה דין ביטול ברוב.
י"א] ולפי"ז יש לדחות הוכחת הבאר יצחק ז"ל מדברי הר"ן ז"ל גבי זוז"ג דטעמא משום דהאיסור בטל בהיתר והרי התם האיסור וההיתר נולדו בתערובת, ולדברינו יש לדחות דנהי דדין ההיתר ודין האיסור נולדו בתערובת מ"מ לא היו מעורבים בתחילת ברייתם ולא נוצרו ביחד.
