The name of whom – out of the love with which You loved him and the joy with which You rejoiced in him – You called Yisrael and Yeshurun.
Why the TWO names?
How do these names relate to love and joy?
Am Yisrael has a dual Kedusha. 1] We have an internal Kedusha that has nothing to do with other peoples. 2] We have Kedusha that impacts non-Jewish society.
The name Yisrael denotes internal Kedusha. הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. Am Yisrael is a nation that stands alone. Love is something that is felt internally - in one's pnimiyus. Hashem loved us and called us Yisrael. This is love that is unique to us and has no bearing on others.
Yeshurun is connected to the word אשורנו which means to see - אשורנו ולא קרוב [Bamidbar 24-17]. This name denotes the Kedusha that is seen by other nations. Thus, Hashem REJOICED in us when He gave us this name, b/c rejoicing is a public act. The public ישורון goes with the public שמחה.
More on Yeshurun here and here.
שמאהבתך שאהבת אותו, ומשמחתך ששמחת בו, קראת את שמו ישראל וישורון. זהו פשוט, שכח הקנין הזה של הקדושה, הקבוע גם בהצבור שלנו בתור עדה, שהוא אמנם מובלט הוא ביותר מצד כח הבכורה, שיש בה ג"כ הוראת ההשפעה לעמים רבים, והתפשטות רבה מן הפנים אל החוץ בהופעת הקודש, אבל ודאי שאי אפשר כלל שסגולה כזאת של השפעה תמצא באיזה צבור כ"א כשערכו הכללי בעצמו הוא כ"כ מרומם ונשגב, בקדושתו הצבורית, עד שאופי הצבור שלו עומד הוא להיות כח פועל, ביסוד קדושתו וכחו האלהי, על קבוצים רבים אחרים. אלא שכ"ז שלא היתה הקדושה המשפעת מוחלטת לא היינו משיגים כלל, שיש כאן ענין של תכן קדושה כללית, קבועה במהות הכח הקבוצי, אלא שהיינו דנים שאם אמנם שיש כח קדושה קבועה בישראל, מה שאי אפשר להסתפק בזה, שהוא חל ביחוד מכח הנסתר של הכלל על יחידיו, אבל שיהיה הכח הזה חל על הקבוץ הכללי בתור עדה לא היינו מכירים, ובשביל כך הוכרחנו להזכיר את צד הבכורה שביעקב, כדי להיות בצדק מותאמים לשם עדת יעקב. אבל באמת ידענו, שיש כאן בהכרח קדושות קבוציות כפולות: קדושה קבוצית חברותית פנימית, בחיי הכלל כשהם לעצמם, וקדושה קבוצית חברותית פועלת על המון עמים רבים. ושתי הסגולות הן מתאחדות זו עם זו, אע"פ שיש לכל אחת מהן צביון מיוחד וסגנון מיוחד. והנה האהבה זוהי נחלה פנימית, מה שאין כן השמחה, היא ענין ההולך ומתגלה ג"כ כלפי חוץ. וכאשר אנו רוצים להביע בזה את שמחת נפשנו על יקרתן של הסגולות העצמיות, אשר ניטעו בחסדי אלהי ישענו בתוכנו, ג"כ בצורה עדתית חברותית, אנחנו אומרים ע"ד הסגולה הקבוצית המיוחדת לנו בישראל פנימה, שהיא גחלת האהבה האלהית העליונה המאירה בנו, וע"ד הכח המיוחד להופיע בעולם כולו בהופעה אלהית, שהיא תנובת השמחה האלהית, הזורחת למרחקים בקרני יפעתה. והם המה שני השמות: ישראל, הפנימי, בתור "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", וישורון, החצוני, שהכל מביטים עליו, "וישורו יראו בו", איך ללכת באור נגהו וזיו זרחו. שמאהבתך שאהבת אותו, ומשמחתך ששמחת בו, קראת את שמו ישראל וישורון, כלומר שמאהבתך שאהבת אותו, באהבה חודרת פנימה, קראת את שמו ישראל, ומשמחתך ששמחת בו, והופעת את אור כבודו גלוי לכל העמים, קראת את שמו ישורון.
