עורך דין בהלכה

See also here [see footnote 18 before proceeding to the next link] and here.

 א' לסדר בא התשל"ה בנ"י יצו"א

מע"כ ידידי היקר מאד נעלה וכו' הרה"ג מוה"ר יהודה דיק הי"ו, עו"ד ממשלתי בנ"י.

אחדשה"ט, בדבר מה שהעיר בספרי ח"ו סימן שי"ג אי מותר להיות עו"ד בדיניהם וכ"ת כותב שהנהו זה י"ג שנים עו"ד ממשלתי פה בנוא יארק ולא נכשל ח"ו באיסור לפנ"ע בענין ערכאות או גזילה כגון מוציא ממון ישראל בדיניהם שלא כדין ואדרבה פעל הרבה בענין חיזוק התורה וסיוע למוסדות התורה. אומר אני אשרי לו שזכה להיות נזהר ולא נכשל באיסורי תורה, אבל באמת לאו כל אדם זוכה לזה, ומחמת כבוד וידידות אעבור אפרשתא דא אבל בקיצור נמרץ כפי מיסת הפנאי הנוגע לענינינו בלי שום פלפולים.

כמ"ע כתב דנ"ל פשוט דאין איסור לעו"ד ממשלתי לדון בדיני עכו"ם כי ב"נ מצווים על הדינים ועו"ד ממשלתי מקיים בזה מצות דינים שנצטוו בהם בני נח דאין איסור לעכו"ם ללכת בערכאות ואדרבה הם מקיימים מצוות דינים בזה, ואין שום ציוי לעירית נוא יארק לדון בבית דין של ישראל, ומהרמב"ם פרק י' הל' ב' מהלכות מלכים משמע שמעיקר הדין אם יש סכסוך בין עכו"ם וישראל הולכים לפי דיניהם וכ"כ בחזו"א רק אם באים לפנינו ואנו רואים שהוא לטובת ישראל מותר לדון להם בדינינו אבל אין הם מצווים לדינים שלנו כלל ודלא כתשו' רמ"א סימן יו"ד אלא כשאילתות ב' והעמק שאלה סק"ג. הבעיא הגדולה אצל עו"ד היא כשיש סכסוך בין שני ישראלים שיש להביא זה לבי"ד של ישראל אם צייתי לדינא ולא בערכאות כיון שיש בזה חשש גזילה חוץ מאיסור ערכאות אף כשהדין שוה כמ"ש ברש"י משפטים ות"ל שלא נכשל גם בזה עכ"ל.

גרסינן בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ"ו) אר"י שבע מצות נצטוו בני נח דאמר קרא ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר כי ידעתיו את אשר יצוה את בניו וגו' אלקים זו ע"ז וגו' כי אתי רבי יצחק תני איפכא ויצו זו ע"ז אלקים זו הדינים וגו' ונחלקו בו אבות העולם רבינו הגדול הרמ"א ז"ל אשר כל בית ישראל נשען כהלכה מפי הגבורה כתב בתשו' סי' י' דהילפותא דעכו"ם נצטוו על הדינים ולר"י דיני ישראל לחוד ודיני ב"נ לחוד ולר' יצחק דיני בני נח הם אותם דינים שנצטוו ישראל בסיני ואף כי הרמב"ם פסק בהלכות מלכים שאין מצווין לדון רק בשבע מצות שלהן מ"מ באותן מצוות מחוייבים לדון בדין ישראל ומדברי הרמב"ן עה"ת פרשת וישלח ל"ד י"ג ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם וכו' צוה אותם בדיני גניבה ואונאה ועושק שכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן כענין הדינין שנצטוו ישראל נהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו וכיוצא בהן וכו' נראה לכאורה דדעתו כדעת הרמ"א ז"ל.

ברם השאילתות שאילתא ב' נראה דלא ס"ל כרמ"א ז"ל שכתב וכד ברייה קוב"ה לאדם הראשון פקדיה עילוי דינא דכתיב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר ואמר ר' יוחנן ויצו אלו הדינין שנאמר כי ידעתיו וכו' וכתב בהעמק שאלה דמדברי השאילתות נסתרו דברי הרמ"א וגם בדברי הרמב"ן פי' בענין אחר. אמנם הלח"מ הבין בדברי הרמב"ן שס"ל כרמ"א דכתב דהיה קשה ליה להרמב"ן סוגיא דשם דף נ"ו ע"ב דשקיל וטרי למאי הוסיפו לישראל במרה דינים ואי כהרמב"ם נימא דהוסיפו עיקרי דינים אך ישפטו ע"פ התורה וב"נ לא נצטוו אלא להושיב שופטים שישפטו כפי דעתם אלא ע"כ ב"נ ג"כ ניתן להם דינים.

ולפענ"ד נראה עוד ראיה לשיטות אלו ממה שאמרו בגמרא בסתם ב"מ מ"ז ע"ב א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות ור"ל אמר ד"ת משיכה קונה ובעכו"ם קיי"ל דמעות קונות ולא משיכה ולא קנין סודר וחליפין מועיל בהם עי' ש"ך חו"מ סי' קכ"ג סק"ל ועי' גמרא ע"ז וב"ב ובכמה מקומות בש"ס ומשמע לכאורה דדיני תורה דנינן בהוא ויש לחלק דדוקא כשנוגע לענין ישראל אבל מה שנוגע להם ודאי כפי מה שיסכימו הו"ל קנין וצ"ע. ועי' שו"ת ח"ס ח"ו סימן י"ד שכתב דהרמ"א מסופק אי הצוו שכל מלך בעצמו יחקק לו משפטים לפי חפצו ואז אותו הדין שחקק המלך הוא דין תורה כי כן יסד הקב"ה או דילמא שהם חייבים לדון כדין תורה ממש וזה לא נכנס בפלוגתא דרמב"ם ורמב"ן אלא בהא פליגי דרמב"ם ס"ל דכל אלו נכללו במשמעות מצות גזל ורמב"ן ס"ל גזל כמשמעו אבל דינים כולל שארי דינים כולם שכר שכיר וכדומה וכולל נמי להושיב דיינים אבל אין נהרגין אלא על דינין ממש ולא להושיב דיינין שאין ב"נ נהרג על שב ואל תעשה ע"ש.

ומיהו נראה פשוט דאפילו להחולקים על הרמ"א לא פליגי אלא בדינים מדיני המצוה וכגון לענין שכר שכיר וקנינים וכיוצא בו אבל לכ"ע דבז' מצות שלהם אין יכולים לשנות החיובים שלהם ולמשל שאמרה תורה שב"נ נהרג על הגזל לא יכולים הם לשנות דין זה מדיני התורה שלא יתחייבו על הגזל מיתה וכן שב"נ חייב בעריות ועל ע"ז בקצור בכל ז' מצות שלהם מה שמבואר בתורה דינם אינן יכולים לשנות וחייבים לפסוק בזה כפי דיני התורה וזה פשוט מאד, ורק בשאר מילי דעלמא יכולים לתקן לפי דעתם ושכלם לטובת המדינה והם הדינים שנחלקו בהם.

ועיין מהרש"א מובא במל"מ פ"ו מהל' מלכים דאם הי' ב"נ מצווה למול ב"ד של ישראל היו כופין אותו למול ועי"ש עוד שחקר אי יש כח לעשות גדרים וסייגים לב"נ, ובגליון הרמב"ם שלי ציינתי עי' רמב"ם פ"ו מהל' נחלות שכתב וז"ל, והגר אינו יורש את אביו העכו"ם אלא מדבריהם תקנו לו שיירש כשהיה שמא יחזור למרדו ויראה לי שתנאי מועיל לו בירושה זו הואיל ואין העכו"ם חייב לעמוד בתקנת חכמים. מבואר דעת הרמב"ם דאין כח בי"ד יפה לתקן לעכו"ם תקנות ועי' רש"י חולין קכ"ח ע"א ד"ה בהכשר דאבר המדולדל גם לב"נ אסור והרי אבר המדולדל אינו אסור אלא מדרבנן ועי' ש"ך בנה"כ הובא בח"ס יו"ד סימן רצ"ה שתמה עליו דמה כח ב"ד יפה לקטני עו"כ ובשו"ת מחנה חיים ח"ד סימן צ"א אות ג' העיר בדברי המל"מ הנ"ל דמי שם לב"ד של ישראל שופטים על או"ה בני ישראל מחויבים לשומעם דכתיב לא תסור אבל לבני נח לא נאמר לאו דלא תסור ומה"ת שיהיה להם כח לגדרים וסייגים לעכו"ם והביא דברי הח"ס הנ"ל ולא זכר השר עת כתבו מדברי הרמב"ם הנ"ל ובחי' הארכתי ועי' מקנה (סופר) כלל ח' פרט ה'.

ותבט עיני במחנה חיים הנ"ל מחלוקת עם הגאון מהר"ם שיק בצוו עכו"ם על הדינים אם הוא שהב"ד של ישראל מצווים להעמיד עליהם שופטים או שגם בזה אין כחנו עליהם, וכתבתי בס"ד דהוא מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם הנ"ל ועי' תוס' ע"ז דף ס"ד ע"ב דב"נ אינו חייב מיתה עד שידונוהו ב"ד. אמנם מצאתי בספר החינוך מצוה כ"ו שכתב וז"ל, וכן החלוק שבין ישראל לעכו"ם בענין המצות וכו' וב"ד של ישראל נצטווה לעשות בהם דין כעוברים על מצותם כל זמן שהם תחת ידינו ע"כ ע"ש, וזה מבואר לכאורה כמ"ש המל"מ והמהרש"א וכדעת הרמב"ם דב"ד של ישראל מצוים עליהם לכופם לקיים מצוותם ופלא שלא הרגישו בו האחרונים ז"ל.

ובשו"ת מחנ"ח ח"ג סימן כ"ב וכ"ג האריך הרבה ויצא לחדש דב"נ אם יבא מעצמו ויודה שעבר אחד מכל האזהרות אשר חייב עליו מיתה לא יהרג. ובמחכ"ת נעלמה מיניה דברי החינוך הנ"ל שכתב להדיא שיתחייב מיתה בהודאת פיו. עוד כתב שם לחדש דיש ב' חייבי מיתות ב"ד בעכו"ם, א) מי שמאמין בכל מצות ה' רק שאין פחד לנגד עיניו ועובר מתוך תאותיו אז"מ הוא יענש ע"פ התורה, ב) מי שאינו מאמין וכופר בתורה ובנביאים מצוה להרגו כמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' רוצח אפיקורסים וכו' ופ"ח מהל' מלכים וכן צוה מש"ר מפי הגבורה ובזה מחלק בין קבל ז"מ רק שאינו מקיימן דאין כח ב"ד יפה עליהם ובין שלא קבלו כלל דאז ב"ד חייבים להענישם. אמנם לפי מה שכתבתי בשם החינוך מבואר דאין מקום לחילוק זה שהרי כתב מפורש דב"ד שלנו נצטווה לעשות בהם דין כעוברים על מצוותם כל זמן שהם תחת ידינו וכמ"ש ודו"ק.

ומעתה נראה להיות עו"ד בדיניהם לדון בין שני בני נח, נראה לכאורה פשוט דמותר ואפילו מצוה היא. לא מבעיא למ"ד דהיכא דיד ב"ד דידן תקיפן אנן חייבין לכופן א"כ היה מחויב אפילו בב"ד דידן לכופן אלא אפי' למ"ד דב"ד דידן אין כחן עליהם מ"מ ב"ד שלהם ודאי חייבים לדונם כדיניהם ופשוט שאם ב"ד של עכו"ם יבקש מישראל שיעזור לו לדון עכו"ם אחר מותר לו שזה הוא להם מצוה לדון העכו"ם וממילא ודאי דמותר לו להיות עו"ד עליהם, ואפשר נמי מצוה הוי אפילו למ"ד דאין כח ב"ד יפה עליהם מ"מ מסייע הוא לקיים הדינים. וגדולה מזו אומר אני לפמ"ש החכ"צ סימן פ"ד דבדיניהם כל עכו"ם שראה את עכו"ם חבירו עובר על ז"מ שחייב עליה מיתה מותר לו להרגו שהרי הוא העד הוא הדיין ועי' ש"ך יו"ד סימן קנ"ח ס"א סק"ב דבעכו"ם כל שהם עוברים אז"מ הם חייבים מיתה ע"ש, וזה דלא כדברי תוס' ע"ז הנ"ל אלא כדעת הרמב"ם. ועכ"פ לדברי החכ"צ אפילו כל עכו"ם נעשה דיין לדון עכו"ם חבירו ולסייעם בדיניהם לא מצינו שום איסור בזה, וצדקו דברי כמ"ע בזה.

אלא דמ"מ מה שכתבנו היינו דוקא אם דייניהם דנים אותם בדיני ממונות או בקנינים או בדיני שכר שכיר וכיוצא בו בנימוסים שתקנו לעצמם אבל אם הם דנים עכו"ם שעבר אז' מצות בני נח שדינם מפורש בדינינו שמיתתו בסיף ואם דיניהם אינם מחייבים אותו כדינינו בזה כבר לפענ"ד אסור להיות עו"ד אפילו מהם להם ולמשל עכו"ם שגנב או שגזל (האלד אפף בלע"ז) ודינו ע"פ התורה במיתה שהוא מז"מ ואם ישראל הוא עו"ד להצילו ממיתה אז כבר אסור לישראל להיות עו"ד שלו שהרי אז הוא מסייע לעכו"ם לסלף דיני תורתינו הקדושה השייכים להם. ולא מבעיא שאם יהיה העו"ד סנגור לעכו"ם ויוציאו לחפשי חנם והוא חייב מיתה הרי לא די שלא קיים המצוה אלא הרי ביטל בידים הדינים שלהם אם חייבים ועבר אלפנ"ע ועוד יותר מזה, אלא אפילו אם היה העו"ד קטיגור להם אלא שהבתי דינים שלהם אין דנים העובר כחיובו א"כ הוא עובר ג"כ ולמשל אם העו"כ הוא גנב והקטיגור מבקש שיתנו אותו לבית הסוהר הרי מסלף דיני התורה שהחיוב שלו הוא מיתה וכן מי שהוא רוצח שחייב מיתה והעו"ד מבקש שיתנוהו בבית הסוהר ולא ימיתוהו וכיוצא בו שהוא הגורם להם לעבור על דיני התורה שלהם וא"כ כה"ג הרי הוא עובר איסור גם בדיניהם שהרי דינו הוא להמיתו והוא מצילו מן המיתה היפוך רצון התורה ואולי דכה"ג עובר גם אלא תחנם ועכ"פ ודאי כה"ג שמעוות עליו את הדין אין זה דבר פשוט אלא נראה דאסור לו להיות עו"ד כה"ג אפילו בדיניהם כיון שדיניהם אינם דין בזה. וגם יש עוד ענינים רבים מתי מותר ומתי אסור להיות עו"ד להם ועכ"פ לאו בחדא מיחתא מיחתינהו ובכל פעם ופעם צריך לזה ישוב הדעת ובירור הלכה שלא ליפול ח"ו באיסור.

ואין לומר דכיון דהערכאות אינם מחייבין א"כ לו אין שום חיוב ואיסור דהרי לא גרע זה ממה שאמרו מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ משום לפנ"ע ואם הוא שופט ולא עו"ד אז הוא באמת מסלף דין שלהם ואפילו נדחוק לדעת הפוסקים דהיכי דעשו לעצמן דינים בדיני ממונות אפילו הגוזל אינו נהרג אלא נדון לפי דיניהם מה שבעצם צ"ע. מ"מ צריך גם בזה ישוב דעת גמור בכל פעם ופעם. ופעמים שהעדים והשופט הם נשים שגם בהם נשים פסולות להעיד ולדון.

ומ"ש כמ"ע דהבעיה הגדולה הוא אצל עו"ד כשיש סכסוך בין שני ישראלים הבאים לערכאות שיש בזה איסור גזל כשאין דיניהם שווה לדינינו ואיסור של לפניהם ולא לפני עו"כ המבואר בקרא אלא שכ"ת כתב שב"ה לא נכשל בזה ואני אומר אשרי לו ואשרי חלקו שלא נכשל וי"ר שלא יכשל לעולם ועד, ומכירו הייתי לשעבר שכמ"ע הוא מיראי השם שומרי התורה ומצות אבל ידידי היקר מה שכתבתי אני בתשובה הנ"ל לא כתבתי למי שאינו נכשל אבל כתבתי למי שכן נכשל וכפי ידיעתי הם רובא דרובא הנכשלים אפילו בזה ובפרט לפי מה שביארתי עוד בז"מ שלהן החיוב הוא ע"פ ד"ת לכ"ע ואקרא עליו המשל באחד שהיה מומחה לשוט ובא אצל נחל גדול (ענגליש טשענעל) ורצה ליכנס בו ולעברו והיו שם כמה אנשים שהזהירו אותו אל תכנס בנחל כי כמה כבר נשטפו במים הללו ואבדו את חייהם ככה אמרו לכל מי שהגיע לשוט את הקאנאל ורובם נשטפו פעם אחת בא אחד ועלתה לו לעבור את הקאנאל וכשהגיע ליבשה האנשים מצד השני של הקאנאל הריעו בקול רינה "הגיע, הגיע" ופשוט שקול רינה הזה הוא סימן שרוב הנכנסים לא מגיעים ולכן זה היה אצלם שמחה שהגיע ודבר תמוה לרבים כמובן. כן הדבר הזה ידידי עם האומנות הזו אחד מיני אלף אפשר שיעבור בשלום ויריעו לפניו אבל רבבה מהם יפלו לבאר שחת.

ועיין שו"ת תשב"ץ הטור הראשון סימן י"ז אות א' שכתב לאנשי קהל בסכרא בענין חומר העון של ערכאות וז"ל, והלא ידעתם חומר האיסור בזה להביא דינינו לפני ערכאותיהם וכ"ש בדיני אישות והוא כאיסור ע"ז ממש כמו שדרשו על פסוק כי לא כצורנו צורם ולפי שאתם העלמתם עין מענין זה יש לנו להאריך ולהזכיר לכם ענין חומר עון זה ולהעיר לכם אותן בקצת מה שאמרו ז"ל בדבר הרע הזה הלא אמרו ז"ל כי דבר זה יש בו חילול הש"י שאין לו כפרה בארבעה חלוקי כפרה כי אם במיתה (יומא פ"ו) וגם יש בו עון ע"ז כי בלכתם אל בית טענותיהם לדרוש ערכאותיהם בזה הם נותנים מעלה וחשיבות לאלהיהם ולתורתם ומניחים אלקים חיים ומלך עולם ותורתו תורת האמת וע"ז אמר דהמע"ה ירבו עצבותם אחר מהרו כי הם נותנים מהר וחשיבות לאל אחר וכל זה הוא אם דיניהם כדינינו וכ"ש אם הוא מוציא בדינים אשר פיהם דבר שוא מה שלא חייבה תורתינו תורת אמת שנמצא גוזל את חבירו וחומסו ואינו משיב גזילתו ואין לו כפרה לעולם, וחז"ל אמרו (גיטין פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם כי משפטיו יתברך לא נתנם אלא לעמו ישראל שנאמר לא עשה כן לכל עכו"ם ומשפטים בל ידעום וכמה חומרות נמצאו בדברי רז"ל במדרשים וכו'. וכתבו הראשונים ז"ל שמנדין על דבר זה וכ"ש בזמנינו זה שהאומות מבקשים לנו מקום מאין יבא עלינו להיות הערכאות שלהם נוטל חלוקתו עם היורשים כאשר הוא חוק דתם ונפקא מיניה חורבה להם ולכל קהלות הקדש והייתם אתם גרמא בנזקין ולכן עמדו ישרים עמודו לגדור פרץ להחזיר האנשים האלה החטאים בנפשותם למוטב ולמחות על יד המחזיק בדבר זה ואי לא צייתי לכון תודיעונו דברי האמת ואנו נצוה את הנח"ש בגזירת עירין וממימר קדישין ונשך למאן דלא ציית לדינא כי אין ראוי להעלים עין מהדבר הזה וכל המזהירים יזהירו כזוהר הרקיע ואשר לא ישמע לקול מורים נוע ינוע והוא בחטאו ימות ועל ישראל שלום לבד ממנו ע"כ ע"ש. הנה לן גודל האיסור בדבר ר"ל אשר בטח לא ידעו ולא יבינו אותם האנשים שנופלים בפח הזה.

והאמת לעצמו מעיד על זה שרובם ככולם אינם נזהרים שלא לקבל גם סכסוכים בין ישראל לחבירו וכ"ש לפמ"ש גם בעניני ז' מצות של נכרים (הגם שבשו"ת פנ"י יו"ד סימן ג' ובספר בית יהודה סימן י"ז כתבו מהא דגמרא ב"ק ופ"ג דע"ז ראה ויתר גוים ראה שלא מקיימים ז"מ עמד והתירן להם א"כ ב"נ אינו מצווה עתה במצוה כלל מ"מ אין כן דעת הפוסקים רק שאינם מקבלין שכר אבל עדיין מוזהרין בהם כבראשונה וכמו שאמרו בגמרא איתגירי מיתגר נמצא חוטא נשכר וכ"כ בתשו' רמ"א). גם יש עו"ד הממונים לגבות מסי המדינה וקנסות ורבית וכיוצא בו שנתנו מכח המדינה על ישראל וגם בזה לאו דבר פשוט הוא לעו"ד לגבות מישראל. אשר לכן לפענ"ד הגם שב"ה למע"כ עלתה לו אבל מ"מ כל בן תורה שרוצה ללמוד לעצמו אומנות נקיה וקלה כמו שאמרו ז"ל כדי שיוכל לפרנס אשתו ובניו ודאי אל יכנס למקום סכנה שמא יצא בשלום אלא ילמד עצמו אומנות נקיה וקלה שאינו מסובך בסכנות גדולות כאלו שרוב ורובא דרובא דאמנותו בנוי על איסור וכנ"ל אלא ילמוד אומנות נקיה וקלה ויבקש ממי שהעושר והנכסים שלו שיתן לו פרנסה בכבוד ובהיתר ולא באיסור, ומ"מ אין אני אומר שמי שהוא עו"ד כבר ועושה דברים מותרים, וגם ברואה חשבון אני כתבתי כן אלא שהכותב בעתון הדברים (לא שאלני מזה כלום) וסלף הדברים.

ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די, ונזכה במהרה לגאולה שלימה בביאת משיח צדקינו, דושה"ט וכאש"ל בלב ונפש

מנשה הקטן

 וממה שכתב השלה"ק מספר הישר לר"ת בשער י"ג דאם מתעסק בחכמות החיצוניות לשם מחייתו הם צריכים לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו וישליך עסק זה כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת שירויח בו, ולא אוכל לעבור ולא להעיר עוד בדבר יקר הנה אמרו ז"ל לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה והנה בענין נקיה יש שני ענינים האחד שיהיה נקיה במלאכתו והשנית שיהיה נקיה בלי שום איסור כמה שנאמר נקי כפים ובר לבב וכבר כתבתי בספרי משנה הלכות חלק ו' סי' שי"ג דהתלמידים הלומדים להיות רואי חשבון (אקאונטין בלע"ז) או עורכי דין דיש סוג רואי חשבון שעושה ע"פ חוקי המלוכה הרי אין בו איסור כלל ואם מתנהג בו ע"פ התורה הרי הוא בכלל אומנות נקי' וקלה אבל יש רואה חשבון אחרים העובדים אצל משרדי הממשלה בבקורת המכס (אי. ר. ש.) ואם ימצא מי שלא שלם כראוי עליו החיוב למסרו למשרדי הממשלה אז הוא בקל להיות נכלל בדין מוסר ממון חבירו לעכו"ם שדינו מבואר בח"מ סי' שפ"ח ס"ט דכל המוסר ישראל ביד עכו"ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא ובפ"ק דר"ה אמרינן המסורות יורדין לגיהנם ונידונין לדורי דורות וגופן ונשמתן כלה והן פסולין לעדות וע"ש ס"ח שם דאין משביעין את המוסר שהראה מעצמו לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה ואם הפסידו ממון חייב לשלם כל מה שהפסידו ע"ש פרטי דינים.

והעורך דין נמי אם הוא מטפל בין עכו"ם לעכו"ם אין עליו אשמה וגם אם הוא עוסק בעניני מלכות ליגאלע פאפירן וכיוצא בזה או שהוא מיצג ישראל להצילו מיד נושה העכו"ם או המלכות או שהוא משתדל לפטור את הישראל מערכאות שלהם שלא יבוא לידי היזק וכיוצא בו. אבל אם הוא מביא דינו בין ישראל לישראל הרי עבר על מקרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עו"כ ואל תהי דבר זה קל בעיניך שהרי כתבו הפוסקים דאיסור ערכאותיהם הוא כאיסור ע"ז ממש כי דבר זה יש בו חילול הש"י שאין לו כפרה אלא במיתה (יומא פ"ו) וגם יש בו עון ע"ז וכ"ש שאם הוא מוציא בדיניהם מה שלא חייבה תורתינו שנמצא גוזל את חבירו ממון וחז"ל אמרו (גיטין פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם כי משפטיו יתברך לא נתנם אלא לעמו ישראל שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וכתבו הראשונים שמנדים על דבר זה עיין שו"ת תשב"ץ טור הראשון סי' י"ז ובתנחומא ר"פ משפטים ואלה המשפטים וגו' שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עו"כ כפר בהקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה שנאמר לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים ועיין ביאור הגר"א ח"מ סימן כ"ו ורמב"ם סוף הל' סנהדרין ובשו"ת הריב"ש סי' ק"ב.

ולפעמים אם הוא עורך דין ממשלתי וצריך לקטרג נגד ישראל אם הוא בדיני ממונות עובר בכל זה ויותר ואם הוא בדיני נפשות וכגון יהודי שהרג עכו"ם או כיוצא בזה א"כ הרי הוא בכלל הורג נפש. גם אם הוא דן עכו"ם דכה"ג הם ג"כ נצטוו על הדינים ומיהו יש להם ג"כ דינים שחייבין לדון על פיהם. ועיין מהרש"א מובא במל"מ פ"ו מהל' מלכים ורמב"ם פרק ו' מנחלות וש"ך בנה"כ הובא בח"ס יו"ד סי' רצ"ה ובשו"ת מחנה חיים ה"ר סי' צ"א וח"ג סי' כ"ב וכ"ג ולא זכר השר מדברי החינוך סי' כ"ו ותוס' ע"ז כ"ו. והנה בדיני ממונות דיניהם כמו שהסכימו הוה דין אבל בדיני נפשות להם ג"כ דינים מדיני התורה. ואשה לא תדון בהם לעולם וגם אשה פסולה להעיד בהם כמו בישראל כמבואר בש"ס ורמב"ם ונפקא לי' מקרא ועיין מנ"ח סי' כ"ו הנ"ל וא"כ אם משפטיהם דנים ע"פ עדות נשים או דזשרי של נשים או שופט של נשים גם דיניהם אינם דין ואסור לו להיות עו"ד אצלם ג"כ.

גם פשוט דאסור להיות שופט עכו"ם ולשפוט בערכאות שלהם בין ישראל לעמים אשר לכן לפענ"ד מאד קשה לעו"ד ישראל להיות נזהר בכל אלה וצריך להיות למדן גדול לידע כל דיני ב"נ ולידע מה שמותר ומה שאסור להם וגם להיות יר"ש גדול שלא יעבור ח"ו בכל מה שכתבנו.

וכדאי להביא כאן מה שכתב הגאון בעל מחנה חיים בא"ח ח"ב סי' א' אודות צורבא מרבנן אחד שלא רצה כל יום להיות עסוק במשא ומתן או להיות פועל מן הבוקר עד הערב כדי שיוכל ללמוד תורה ובחר בעצמו להיות מרויח ע"י ספריה מספרי העמים (ליברעריאן בלע"ז) וכל הרוצה ללות יבא וילוה הספרים וישלם שכר הלואה והוא ישתכר מזה וישנם שם כל מיני ספרים, והשיב ז"ל וז"ל תשובה לולי ראיתי מכתבו לא האמנתי שיעלה זאת על דעת ירא אלקים ועוסק בתורה לבחור לו עסק כזה אשר הוא דלת לעמק שאול ואבדון והוא הפתח של שער הגיהנם אשר הוא בארץ ר"ל מדעת הזה טוב לבחור לילך לשקוד על פתחי נדיבים ולבקש פרוסת פת כעני בפתח כי יש לו תקוה אם ימות יראה אור פני מלך אבל לעוסק במסחר כזה גיהנם כלה ועונותיו לא תכלינה כי מי הוא זה אשר ימלט נפשו מרדת שחת אם הוא לבדו יהגה בספרי מינות וחשק ואיך ימצא קץ לפדות נפשו אם יהיה כירבעם בן נבט להכשיל בית ישראל תמה אני וקורא בקול גדול איך נהפכה לגפן נכריה שיוצרך בה ביכער לייאנשטאלט (כלומר שיוצרך בה ספרי' לשאלת ספרים כאלו) ואף גם זאת לחשוב מחשבות שיצא העגל מיד בן תורה האיש הזה אשר יעשה הספריה (לייברערי) יהי שמו לחרפה ולשמצה וישא עליו עונות בית ישראל כי גדול חילול השם ורבה המכשלה עד שאין רפואה למכתו עד עולם.

עוד כתב שם דהביכער אשר מביאים הבילדונג יפעלו נוראות פעם בהשגחת ה' ופעם בכלל מצות ה' ונביאיו המה חכמים בעיניהם יודעי העתים ומגדלים עונות לשמים שמשוה משה רבינו לגדולים מיסדי שאר דתות ומספרים בגנות אבות ודוברים עתק על דהע"ה והוגים השם באותיות ורבבות דעות זרות ונפסדות שונים זה מזה צפונים בם וכו' ולכן מחשבה זאת מזימה היא להכשיל בית ישראל וראוי לנדות האיש ההוא אם לא ישוב מאולתו כי אין בו שאין בו קבר פתוח לבני התשוקה והתאוה כי ספרים כאלה מבעירים האש ואת הגחלת על מזבח היצה"ר יטמינו תחת שפת זרה של הזונה או של בן פרוץ הקירות האפיקורסות ודיעות המינות להתיר כל האיסורים ולומר לא פעלנו און גם ספר קורא הדורות נקרא געשיכטע לא ימצא שלא יבוקר בו מומין על האבות ולהג הרבה על הנביאים כולם ספרי מינות המה שומר נפשו ירחק עצמו מהם ובפרט להשאיל לאחרים ע"ש באריכות וסיים ע"כ בלבו יבין להוכיח לבן תורה ההוא שיתפלל לה' שיפרנס אותו בהיתר ולא באיסור ע"ש.

מבואר מדברי הגאון ז"ל שמוטב לו לאדם לשקוד על פתחי נדיבים ולבקש פרוסת פת כעני בפתח מלשאת וליתן באיסורים ולהיות סרסור לדבר עבירה ולכן אף שאמרו חז"ל חייב אדם ללמד את בנו אומנות אבל הם התנו לעולם ילמד את בנו אומנות נקיה וקלה וממילא נקיה תרתי משמע וכמ"ש שיהי' במלאכה ונקיה מעבירות וכמ"ש נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה אזי ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו והנה יש להאריך בכל פרט ופרט בזה ומ"מ אין הזמן גרמא ותן לחכם ויחכם עוד העיקר אם לא תדעי לך היפה בנשים צאו לך בעקבי הצאן לראות מה שנהגו אבותינו ורבותינו הקדושים אשר בארץ המה ורעו את גדיותיך על משכנות הרועים עבגצ"א.

  עוד אמרתי להעיר מהרבה בני תורה אשר נעשים עו"ד ולפענ"ד דבר זה ג"כ קשה מאד להזהר להיות ע"פ תורה לא מבעיא עו"ד ממשלתי דודאי אסור להיות כי הוא מוכרח לדון בנ"י בדיניהם ולפעמים אפילו בדיני נפשות ועובר על לפניהם ולא לפני עכו"ם ואם הי' בדיני נפשות ח"ו יכול להיות בכלל רוצח אלא אפילו עו"ד פרטי לעצמו או לקאמפאני ג"כ כמעט א"א ועכ"פ לא ימלט מלעבור על לפניהם ולא לפני עכו"ם כידוע ומפורסם הדבר הזה לפני כל יודע דת ודין דכל עו"ד שהולך לערכאות אינו מבקש קודם ד"ת ושיהי' לו סירוב לדין או כיוצא בזה אלא מיד שיבא אצלו יהודי הרי הוא הולך אתו לבית משפט והרי הוא עובר על דבר איסור גדול וכ"ש אם נעשה דזאדזש בלע"ז ואי אפשר רק אם יהיה עו"ד רק לעשות דברים לעגאלים בלי לילך לערכאות עם יהודים בכלל לא או לאחר שיהיו לו סירוב וכמו שאמרתי שזו כמעט אינו שכיח ולכן אין לבן תורה ליכנס לפרנסות כאלו שיהי' להן נסיונות גדולות כאלו ועיין אברבנאל עה"ת שכתב למה לא הכניס יוסף מאחיו לגנזי המלך שיהי' לו שם איזה משרה ורק שלחם כולם לגושן כי לא רצה לבני יעקב שיתערבו בגוים ודי לו במה שהוא הי' שם באונס ע"ש דברים נפלאים ממקור קדוש יהלכו האברבנאל בעל הנסיון הלזה.