Here .
בתשובה יש ב' ענינים, להבא ותיקון העבר, וזהו טעמא שצריך ב' דברים, טהרה על להבא [במי הדעת, הוא תורה תבלין, ומצלי מעבירות להבא, שהמאור שבה מחזיר למוטב, כמ"ש במדרש ריש איכה. וכמ"ש בתנא דבי אליהו ובמדרש (ויקרא רבה פ' כ"ה) שהתשובה למד דף א', ילמוד ב' דפים] וכפרה הוא לתקן העבר ולכפר החטא, והוא על-ידי קרבן, ודוגמתו תפלה או תענית וצדקה. וקיימא-לן כפרה לא מעכבת, דתשובה אפילו הרהר בלבו הרי-זה צדיק גמור, וזהו רק לתרומה, המורם מן החול הגמור, להיות על כל פנים בגדר צדיק. אבל לקדשים, הרוצה להתקדש ולהיות קדוש, צריך גם-כן לרפא את הקודם. ותלי זמן קבלת עול מלכות שמים בתרומה, דכפרה לא מעכב לקבלת עול מלכות שמים וקריאת-שמע, דהיינו תורה כדפירש רש"י שם ריש ברכות בשם הירושלמי ובמנחות צט ע"ב ע"ש, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, אבל מיד שנטהר על להבא, הרי זה צדיק גמור ויכול לקבל עול מלכות שמים. רק הערב שמש צריך, דהיינו שעבר יומו, שהי' טמא והעריב עליו השמש בטהרה, וזהו שינוי זמן על-דרך שכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות תשובה) בשינוי השם. כלומר איני עומד עכשיו באותו זמן וגבול כעת שנטמאתי, כי ההיא יומא דקא גרים, שבכל יום האדם עומד בענין אחר. ושמשא ממילא ערבא על-ידי הקב"ה, כי אלמלא הקב"ה עוזרו כו'.
הזמן מורכב מיום ולילה, וכן חיי האדם, אור וחושך, עולה ויורד, כידוע מאמר הבעל-שם טוב על-פסוק שבע יפול צדיק וקם. כי ז' ימים הוא שבוע א', ואח"כ חוזרים אותן ז' ימים חלילה. ואמנם גם בעת החושך צריך אור הלבנה או אור כוכבים, דנמי אור הוא כדאיתא ריש פסחים, ולא שיהא חשוך לגמרי. ובביתו צריך אור הנר [מצוה, ואור תורה, שמש ומגן ה'. זהו תורה לשם-שמים בבהירות הכרת שם-שמים. וזהו ואוהביו כצאת השמש. ומצדיקי הרבים ככוכבים, שלומדים תורה נגלה לרבים] ופירוש בביתו, בחדרי לבבו, אור הנר יפה לבדיקה, שאור שבעיסה הטמון בחורין ובסדקין, זה טוב יותר בלילה בעת החושך, שאז אור הנר מאיר [מה שאין-כן ביום אין מאיר, דשרגא בטיהרא, ועיין (בירושלמי ריש פסחים) דביום אף במקום חשוך אין מאיר כל-כך. בזמן שהש"ש נגלה על כל פני העולם קטן, אין נר מצוה חשוב לכלום] ועל-ידו יכול לבדוק כל המיני חימוץ מסדקי לבבו, עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. והנה אור השמש מטהר זמן היום, והשלמת הטהרה כאשר איערב שמשא, כדאיתא ברכות ב', דלולי נטהר לא איערב עדיין, וכל כמה דלא איערב עדיין, צריך אותו זמן טהרה על-ידי אור השמש, שהוא משתדל בטהרתו.
