ח] וזמן ההכנה הזו, הכל לפי מה שהוא אדם. וחסידים היו שוהים רק שעה אחת לתפלה, כדאיתא בברכות (דף ל:). וזה טעם גם-כן שהרחיבו בזמן של ערבית עד עמוד השחר, כי בחשכת ליל קשה למצוא בהירות מלכות שמים פעמים עד עלות השחר, כולי האי ואולי. מה שאין כן ביום, כמ"ש "להגיד בבוקר חסדך", אז אפשר להגיד, מיד בבוקר מתוך אור הניכר. מה שאין כן בלילות רק האמונה בלב, ולא ההגדה שהוא ההוצאה מכח אל הפועל על העבר, אלא הקיווי על העתיד, כאשר אתא בוקר גם בכל הלילה כולה.
ולכך תפילת ערבית רשות, כי תפלה הוא הכרת הנוכח יותר מקריאת-שמע (כמו שכתבנו לעיל אות ו'), וא"א לחייב בלילה, ד"זה שמי לעלם" כתיב, בעולם הזה שדומה ללילה, רק רשות למי שחננו ה' להיות לילה כיום יאיר לו. רק האידנא בעקבות דמשיחא קרוב לאור היום, קבלינהו לחובה. ותפילת השחר גם-כן זמנה עד חצות יותר מזמן קריאת שמע, כי לקבלת הנוכח ממלכות שמים צריך הכנה יותר. ולכך יש תשלומין לתפלה אצל תפלה הסמוכה, אף על פי שעבר הזמן, מה שאין כן בתפלה השלישית, הוי מעוות לא יוכל לתקון, דבתרי זימני הוי חזקה לגבי אותה, דלא מצי מכוין לה.
ט] ישב אדם ולא עשה מצוה שחובה עליו לעשותה, כאלו עשה עבירה. כך שמעתי מדיוק לשון המשנה דריש ברכות, להרחיק מן העבירה. ופשוט הוא, שכן מצינו (ראש השנה יז, א) פושעי ישראל בגופן- קרקפתא דלא מנח תפילין. אף על גב דאינו אלא בשב ואל תעשה.
י כל בנין לימודו יהיה על המקרא שציוה השם, וזה יהיה נוכח עיניו, כי על זה הוא דן על מה שצוה הש"י בתורתו. ועל זה רמז בראש המשניות דפתח מאימתי, ותנא אקרא קאי כדמפרש בגמרא, לאורויי דכל משנתו רק אקרא קאי, ולא כלימוד חכמה מחכמות, וכמדומה שכך שמעתי גם כן.
יא] ילפינן מברייתו של עולם, דבכל דבר הלילה קודם ליום, כדאיתא ריש ברכות, כי בכל דבר ההעדר קודם להויה, וכי אשב בחושך אדע כי אח"כ ה' אור לי. כי כל חיי האדם כך מורכבים מהזמן חושך ואור, יום ולילה, כך חוזר חלילה, רק שהחושך קודם, דקליפה קודמת לפרי. חוץ בקדשים קייימא-לן הלילה הולך אחר היום, כי מי שכבר בא אל הקודש, היום קודם, כמו מי שעומד תוך הפרי, אצלו הפרי קודם לקליפה, [ולכך ס"ד גם לקריאת שמע, וכמו-שכתוב במקום אחר]. ועיין בתר"י ברכות ח' ע"א ד"ה ואומר דגם בתורה כן.
