Original. But I am not convinced and would LOVE to hear another pshat!! [Among other things - A guy trying to make a living deserves to be hit??]
א. בסנהדרין (לט, א) מובא סיפור על דו-שיח שהתרחש בין רבן גמליאל לבין כופר:
אמר ליה כופר לר"ג: אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא, כמה שכינתא איכא? [אומרים אתם שעל כל עשרה השכינה שורה, כמה שכינות
יש לכם?]
קרייה לשמעיה [קרייה רבן גמליאל לשמעיה (למשרת) דכופר – רש"י], מחא
ביה באפתקא [הכהו על צווארו – רש"י], א"ל [רבן גמליאל]: אמאי על שמשא
בביתיה דכופר? [מדוע נכנסת השמש בביתו של הכופר?],
אמר ליה [כופר – רש"י]: שמשא אכולי עלמא ניחא [שמשא חמה – רש"י],
[אמר ר"ג:] ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא
ניחא לכולי עלמא [ומה השמש, שהיא אחד מאלף אלפי רבבות שמשים שלפני הקב"ה, נחה
על כל העולם], שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה.
[בביאור שאלת הכופר ותשובת ר"ג מבואר במהרש"א[1],
"שהקב"ה אין לו גדר של מקום, כמ"ש מלא כל הארץ כבודו, ואמר ברוך
כבוד ה' ממקומו, כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, והמין לא יאמין בזה כי
הוא יאמין בגשמיות .. ולזה אמר כמה שכינתא איכא במקומות הרבה דכל בי עשרה כו',
והביא לו משל וראיה מן השמש, שהוא גשם ויסוד פשוט אחד דאכולי עלמא נייחא, שכינתא
דאינו גשם על אחת כמה וכמה דאכולי עלמא נייחא ואין לו גדר במקום ודו"ק"]
ב. והנה מהלך הסיפור הוא תמוה ומוקשה:
א) מדוע נזקק ר"ג לקרוא
למשרת ולערב אותו בכל העניין, האם בשביל להעביר את המסר לכופר הוא לא יכול היה
להפנות את השאלה ישירות לכופר (וכמו שאכן רואים שלבסוף הכופר הוא שענה על
השאלה ולא המשרת)?
ב) למה נדרש ר"ג להכות
את המשרת, איזו תועלת צמחה לו מכך לתשובת הכופר?
ג) יתירה מזו, גם אם נגיד שצמחה לו
מכך איזו תועלת, צריך להבין באיזו זכות ר"ג מרים יד על המשרת וגוער
בו?
ד) איך יתכן שהמשרת חוטף מכה,
נעלב סובל ושותק (למרות שטענת ר"ג המופנית כלפיו היא חסרת הגיון בעליל), ומי
שמגיב ועונה זה הכופר[2]?
והנה יגעתי וחיפשתי ולא מצאתי לא בראשונים ולא באחרונים מי שנוגע בשאלות
הללו.
ג. ויובן כ"ז בהקדים שאלה על פרש"י: על המילים "שמשא אכולי
עלמא ניחא", מפרש רש"י "שמשא חמה". ולא מובן, אם יש צורך לפרש
ששמשא היא חמה, הרי שהיה צריך לפרש זאת קודם לכן, על שאלת ר"ג "אמאי
על שמשא בביתיה דכופר".
וע"כ צ"ל, שרק בדברי הכופר "שמשא" היא אכן חמה, ואילו
בדברי ר"ג לעיל, בפנייתו אל משרתו של הכופר, המשמעות הינה אכן שונה.
ד. וי"ל ששאלת ר"ג "אמאי על שמשא בביתיה דכופר"
נשאה משמעות כפולה. בדרך כלל אכן "שמשא" זוהי השמש, אבל כאן היתה
המשמעות ג"כ של "שַׁמָּשׁ – משרת"[3]
(וכמו שר"ג אומר אח"כ "ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי
דקמי קודשא בריך הוא").
וטענתו למשרת היתה, היאך אתה השַׁמָּשׁ נכנס ועובד בביתו של הכופר
הלזה, ועל כך גם הכהו. המשרת הבין קיבל ושתק (ובזה גם מדוקדק הל' "אמאי על
שמשא בביתיה דכופר[4]",
ולא "בביתא" סתם[5]
וכיו"ב).
ברם הכופר הבין את המילה "שמשא" במשמעותה הרגילה, ועל כך השיב
"שמשא אכולי עלמא ניחא" (ולכן הוזקק כאן רש"י לפרש "שמשא
חמה").
ה. חיזוק לפירוש זה אפשר לקבל מהסיפור המובא מיד אח"כ, שם רבי אבהו נשאל
שתי שאלות שונות, האחת מתלמידו והשניה מכופר, והוא אומר להם: "השתא אמינא לכו
מילתא דשויא לתרוייהו [שתהא מועלת לשניהם - רש"י]"
וי"ל שסמיכות הסיפורים זה לזה, היא בגלל הנקודה הזו, של אמירת דבר אחד
הנושא שתי משמעויות בעלות מסרים שונים לשני בני אדם.
ו. הביאור הזה עונה על כל השאלות לעיל, אבל יש כאן עומק נוסף לענ"ד,
הטמון במהלכו זה של ר"ג (וברצונו לומר "מילתא דשויא לתרוייהו"):
ר"ג המחיש בכך לכופר, היאך דיבור אחד שלו (של ר"ג), נשמע
ע"י שני אנשים שונים (המשרת והכופר), כאשר משמעות אחת של הדיבור הבין רק
המשרת, ואת המשמעות השניה הבין רק הכופר.
ואת כוונתו זו רמז ר"ג לכופר בהמשך דבריו, בהם שֶׁמֶשׁ ושַׁמָּשׁ
משמשים בערבוביא: "ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי
קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא, שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה".
ומכאן התשובה לשאלת הכופר: הקב"ה הוא אחד ויחיד והוא נמצא בכל מקום,
אבל ההתגלות שלו בכל מקום בו הוא נמצא תלויה בתנאי אותו המקום, האם המקום
הוא כלי מוכשר וראוי לגילוי השכינה או לאו, ולכן "כל בי עשרה שכינתא
שריא".
[1]) וראה גם תניא סוף פרק לה "והשיב
לו משל מאור השמש הנכנס בחלונות רבים כו'".
[2]) אך בגירסת העין יעקב: "א"ל
[כופר]: אמאי מחית ליה? [למה היכית את המשרת?], [אמר לו ר"ג:] דעל שמשא בביתא
[כי השמש נכנסת לבית]", ועפי"ז י"ל דכיון שהאדון (הכופר) שאל את
ר"ג, לכן המשרת שתק.
[3]) לע"ע מצאתי את מילת
"שמשא" במשמעות משרת במסורה (בראשית כה, יא): "אבא, רעיא, שמשא
ומלכא", ש"שמשא" שם קאי על יהושע משרת משה.
ויש להעיר שה"שמש" נקראה כן להיותה שַׁמָּשׁ, ראה מדרש (תדשא כ)
"למה נקרא שמה שמש, שהיא משמשת את כל העולם כולו".
וראה "משך חכמה" (בראשית טו, יז) "השמש באה - הנה דע כי עד
אברהם לא נקרא שמש רק המאור הגדול, רק משבא אברהם בארץ ארם בחרן ולמד כי השמש
מוכרח מהיוצר שתמיד עולה במזרח ושוקע במערב והוא רק שַׁמָּשׁ לשמש פני קונו, קראהו
בלשון ארמי שמש, מלשון יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ דניאל (ז, י). והוא מצוי בתרגום, ובמשנה
שמש, ואינו בלשון עברית רק שירות משרת, לכן קרא להחמה שמש, ופשוט".
[4]) ברם יש גורסים
"קיסר" במקום "כופר", ראה מהרש"א.
[5]) כן היא הגירסא בעין יעקב.
