ב בָּעֵת הַהִיא, דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ לֵאמֹר, לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ, וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ; וַיַּעַשׂ כֵּן, הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף. {ס}ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף--שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת, עַל-מִצְרַיִם וְעַל-כּוּשׁ. ד כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת-גָּלוּת כּוּשׁ, נְעָרִים וּזְקֵנִים--עָרוֹם וְיָחֵף; וַחֲשׂוּפַי שֵׁת, עֶרְוַת מִצְרָיִם. ה וְחַתּוּ, וָבֹשׁוּ--מִכּוּשׁ, מַבָּטָם, וּמִן-מִצְרַיִם, תִּפְאַרְתָּם. ו וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה, בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה-כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר-נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה, לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֵיךְ, נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ. [ישעיהו כ']
3And Hashem said, "As My servant Isaiah has gone naked and barefoot for three years, as a sign and a symbol for Egypt and for Cush,
4So shall the king of Assyria lead the captivity of Egypt and the exile of Cush, youths and old men, naked and barefoot, with bare buttocks, the shame of Egypt.
5And they shall be broken and ashamed because of Cush, their expectation, and because of Egypt, their boasting.
6And the inhabitants of this isle shall say on that day, "Behold, so is our expectation where we fled for aid because of the king of Assyria, and how will we escape?
How are we to understand this seemingly bizarre Nevuah??
מורה נבוכים ב' מ"ו:
וחלילה לאלוה מתת נביאיו דומים לשוטים ולשיכורים ויצום לעשות מעשי השיגעון מחובר אל המצוה במרי שהוא היה ׳כהן וחיב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש׳; ואמנם היה זה כולו ׳במראה הנבואה׳. כן באמרו ״כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף״ - אמנם היה זה ׳במראות אלוקים׳.
רד"ק ישעיהו כ':ב'
ויעש כן – הלוך ערום ויחף, הדבר הזה אין לפרשו כמשמעו שצוה האל את הנביא שילך ערום ויחף חלילה, וכן מה שאמר האל להושע קח לך אשת זנונים (הושע א':ב'), וכן מה שאמר ליחזקאל והעברת על ראשך ועל זקנך (יחזקאל ה':א') תער, וכן מה שאמר לו שיאכל עוגת שעורים אפויה בצפיעי הבקר, וכל אלו והדומים להם אינם דברים שיצוה האל לנביאיו לעשותם, אלא הכל היה במראה הנבואה שהיה רואה הנביא במראה הנבואה שהיה מצוה אותו האל שיעשה כך והיה עושה כך במראה הנבואה ההיא, ואף על פי שיאריך הזמן כמו בזאת הנבואה שלש שנים ובנבואת הושע וילך ויקח ותהר ותלד בן ואחר כך ותהר ותלד בת כל זה במראה הנבואה, ואף על פי שיראה שהיה זמן רב הכל היה במראה הנבואה בפעם אחת.
רי"ד
ר' יוסף אבן כספי ישעיהו כ'
(ב) לך ופתחת השק מעל מתניך – זה הוא אחד מהמקומות שאני נוטה בם מדעת המורה, כבודו במקומו מונח. ודע בקיצור כי דעתי היא שזה היה בהקיץ, ועשה זה לתת רושם בנפשות הרואים, כמו שיש כזה לאין מספר בנביאים.
והנה אמרו ערום – מה יהיה כי נבינהו כפשוטו ערום ממש במוחלט, והנה כן היה אדם הראשון, גם הכבודה חוה, בהיותם בגן עדן. כל שכן שאין הטעם בזה ערום גמור, רק במעט בגדים. והעד: כי פרוש לנו ואמר: ופתחת השק מעל מתניך, ואף על פי שהיה כתוב בזה: ופשטת את בגדיך, היה נכון, כמו שהיה הענין אצל שאול: ויפל ערם (שמואל א י"ט:כ"ד). וכל זה מבואר לזוכרים תמיד ענין העברי ופנות ההגיון. ולא אבין מה הביא את המאיר עינינו ז"ל לפרש זה כן, וגם אחרים שכלל באותו הפרק.
וכלל הדבר בכאן אומר כי: פתחת השק מעל מתניך – כי היה דרכו לשאת שק במתניו דרך הפרושים המענים גופם, כל שכן בעת תכיפות הצרות כמו שמפורסם בספורים. ואם היות השק דבק לבשרו מבית, היה נושא אזור על לבושו העליון כמנהג הארץ ההיא, כמו שמפרש בענין אליהו (מלכים ב א':ח'). והנה זה האזור בהכרח מדביק השק במתניו, ולכן צוהו שיפתח השק מן מתניו, כלומר השק שהיה אסור במתניו מצד האזור, כטעם ויפתח הגמלים (בראשית כ"ד:ל"ב), הפך ויאסור את רכבו (שמות י"ד:ו'), וכתיב מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם (איוב י"ב:י"ח). והטעם כי בפתחו והתירו חגורו היה נופל השק הדבוק למתניו וישאר לבוש לבד עם הבגד העליון.
ואולם יחף – הוא גמור לפי מנהג הארץ ההיא אחר שחלץ נעליו, כי אין מנהגם לשאת בתי שוקים כלל.
(ג) אות ומופת – כענין רבים ממה שאמר יחזקאל אני מופתכם (יחזקאל י"ב:י"א).
ואמנם שלש שנים – הוא דבק עם אות ומופת על מצרים, כי כן הורו לנו אנשי כנסת הגדולה, כי שמו אתנח בשם ישעיה וזקף בשם מופת, כאלו אמר כי הליכת ישעיה ערום ויחף הוא אות ומופת לשלש שנים על מצרים ועל כוש, כטעם מה שנאמר: בשלש שנים כשני שכיר (ישעיהו ט"ז:י"ד). ואין לשאול איך זה מורה מספר שלש שנים, כי אין הכרח שיהיה האות והמופת על כל פרטי מצרים וכוש.
מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו כ':ב'
ופתחת השק – שהיה לבוש שק מיום גלות עשרת השבטים, וצוה שיסיר שקו ויחלוץ נעליו ערום ויחף – לא הלך כן רק יום אחד או שעה קטנה בביתו.
שד"ל ישעיהו כ':ב'
ופתחת השק – הסר מעל מתניך חגורת השק שאתה רגיל לחגור. לשון ופתחת הוא הפך החגירה, כטעם אל יתהלל חוגר כמפתח (מלכים א כ':י"א), והשק היה מין אזור שחוגרים על המתנים, על כן על הרוב נמצא אצל שק לשון מתנים, או לשון חגירה, או פתוח, ועל המעט מצאנו אצלו לשון לבישה או כסוי {יונה ג':ה'-ו', תהלים ל"ה:י"ג, ס"ט:י"ב, אסתר ד':א', מלכים ב י"ט:א', ישעיה ל"ז:א'} ואז הכוונה על בגד של שק. והנה נראה מכאן שהיה השק על מתני ישעיה קודם לכן, ונראה שהיה כן דרך הנביאים לחגור שק, להבדל משאר העם הרודפים אחרי התענוגים והמוֹתָרות, כטעם יבושו הנביאים וגו' ולא ילבשו אדרת שער למען כחש (זכריה י"ג:ד') וכן אליהו היה איש בעל שער ואזוֹר עור אָזוּר במתניו {מלכים ב א':ח'}, וטעם בעל שער שהיה לבוש אדרת שער (גיזניוס), וכאשר הסיר ישעיה את השק מעל מתניו, היה בגדו נפתח והיה אפשר שיהיה קצת מבשרו נראה, והנה היה נקרא ערום כי היה במצב המביא לידי בושה (עיין בכורי העתים תקפ"ז עמוד 187- 188), ואם היה לשון ערום מורה על העדר כל מיני לבוש, מה צורך להזכיר אחריו ויחף? והנה אין צורך לדברי ראב"ע רמב"ם {מורה נבוכים חלק ב פרק מ"ו} ורד"ק החושבים שהיה כל זה בחזיון, ואין ספק כי באמרו אות ומופת על מצרים ועל כוש, היתה הכוונה שיעשה הדבר הזה לעיני כל העם, ויפה האריך בזה דון יצחק {אברבנאל}, ויונתן החליף הענין על דרך הנתיב הי"ג, ותרגם: ותיסר שקא בחרצך, כדי שלא יהיה הנביא ללעג ולקלס לאנשי דורו בשמעם שהיה הולך בלי חגורה ובגדיו פתוחים.
