רמב"ם ספר המצוות מצוות לא תעשה מ"ז
הזהירנו שלא לתור אחר לבבנו עד שנאמין דעות הפך הדעות שחייבתנו התורה אבל נקצר מחשבותינו ונשים להן גבול נעמוד אצלו, והוא מצות התורה ואזהרותיה. והוא אמרו "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו:ל"ט). ולשון ספרי "אחרי לבבכם" (במדבר ט"ו:ל"ט) זה מינות כענין שנאמר "ומוצא אני מר ממות את האשה" וגו' (קהלת ז':כ"ו) "ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו:ל"ט) זה זנות כענין שנאמר "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" (שופטים י"ד:ג'), רוצה לומר המשך אחר התאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן.
רמב"ם עבודה זרה וחוקות הגוים ב'
(ג) וכל הלאוין האלו בענין אחד הן, והוא שלא ייפנה אחר עבודה זרה. וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה, הרי זה לוקה:
ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשב ונימשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריו, ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו:
כיצד, פעמים יתור אחר עבודה זרה, ופעמים יחשב בייחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המידות שידון בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות:
ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר ט"ו:ל"ט), כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות, "ואחרי עיניכם", זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא, אין בו מלקות:
All these prohibitions have one common thrust: that one should not pay attention to idol worship. Whoever performs a deed that reflects his concern with [idol worship] receives lashes [as punishment].
The worship of false gods is not the only subject to which we are forbidden to pay attention; rather, we are warned not to consider any thought which will cause us to uproot one of the fundamentals of the Torah. We should not turn our minds to these matters, think about them, or be drawn after the thoughts of our hearts.
In general, people have limited powers of understanding, and not all minds are capable of appreciating the truth in its fullness. [Accordingly,] were a person to follow the thoughts of his heart, it is possible that he would destroy the world because of his limited understanding.
What is implied? There are times when a person will stray after star worship, and times when he will wonder about God's oneness: Perhaps He is one, perhaps He is not? [He might also wonder:] What exists above, [in the heavenly realms]? What exists below [them]? What was before time? What will be after time? Similarly, [one might wonder about] prophecy: Perhaps it is true, perhaps it is not? And [one may also wonder] about the Torah: Perhaps it emanates from God, perhaps it does not?
Since he may not know the guidelines with which to evaluate [ideas that will lead him] to the truth in its fullness, he may come to heresy. The Torah has warned about this matter, saying [Numbers 15:39]: "Do not stray after your hearts and eyes, which have led you to immorality" - i.e., each one of you should not follow his limited powers of understanding and think that he has comprehended the truth.
Our Sages [interpreted this warning]: "After your hearts," this refers to heresy; "after your eyes," this refers to immorality. This prohibition - though [severe,] causing a person to be prevented [from attaining a portion] in the world to come - is not punishable by lashes.
אחרי לבבכם - following Avoda Zara and heresy, and אחרי עיניכם - Znus, looking at immodestly dressed women, are two very different Aveiros [even though you find endless amounts of both on the Internet]. Why are they counted as one לאו?? The Ramban holds that even if a pasuk includes two לאווין together [as here] they are counted separately in the Taryag - yet he doesn't dispute the Rambam here. So asks the Tashbetz:
"וקרוב הוא למנותן שתים שענינם חלוק, זה מינות וזה זנות והכתוב חלקן באמרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולא אמר אחרי לבבכם ועיניכם."
Asking for the Tashbetz.
