ט') כתב רבינו המקובל אלקי הרמ"ע בשברי לוחות על מה שדרשו חז"ל בפסוק הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב (איוב ל״ו:ה׳) מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס ולכאורה בקרא לא נאמר הכי רק ולא ימאס בוא"ו וכתב הרמ"ע כי זה דרך הגמרא כי הכא דהא כביר קמא דוקא שבחו של מקום היא והדר כתיב ולא ימאס כביר כח לב הרי שיש וא"ו במלת ולא וגם בגמרא לא כתבו כביר בתרא שהיא שבחן של צבור בשעה שהן באגודה אחת בכח לב שהיא התפלה והגמרא לקצר נקט כביר חדא זימנא והשמיט הוא"ו שלא להפסיק הענין כאילו יאמר הן אל כביר לא ימאס ופשוט, והנה כפל כביר בכתוב הוא ככפל מלת יברך שבפסוק ה' זכרנו יברך זה וזה (היינו כביר ויברך) בגמיטריא ע"ב ס"ג מ"ה בין (שהוא רל"ב והוא הד' מילואין של שם הוי"ה ית"ש) כי בזמן שישראל באגודה אחת הן הן שמו של הקב"ה עכ"ד הקדושים.
ואני הפעוט אוסיף נופך משלי על דבריו הקדושים, כי כביר הן אותיות יברך לרמז על ענין נשגב מאד של האחדות כי בזמן שהמה כביר כח היינו באגודה אחת ממילא ה' יזכרם לטובה ויברך אותם וזה שאמר הרמ"ע כי כפל כביר בכתוב הוא ככפל מלת יברך שבפסוק ה' זכרנו יברך להורות ששני פסוקים אלו עומדים זה מול זה שבזמן שהן כביר כח היינו באגודה אחת אז ה' זכרני יברך ונכון מאד בסייעתא דשמיא.
