גאון מופלא
סיפורים על הרב שלמה פישר זצ"ל, מזווית אישית בלבד / מאיר דורפמן
פעם שאלתי את מו"ר הגרז"ן גולדברג זצ"ל, אם ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" נוהגת היום. הוא השיב - עקרונית ודאי שכן, אבל מעשית – על מי אפשר לברך? מה, יש לנו רוגוצ'ובר היום?
ואני, משום מה, דמיינתי תמיד את ר' שלמה פישר כבבואה של הרוגוצ'ובר. כשקראתי או שמעתי זכרונות מזקני הדור הקודם על גאונותו של הרוגוצ'ובר, על התמדתו הקיצונית, על תקיפותו, על סגנון הביטול והעמדת הדברים בפרופורציות – זו הדמות שישבה בדמיוני. צעיר הייתי בשיעור א' בישיבת הכותל כשבאתי אליו פעם עם חידושי תורה שלי, איזשהו חילוק בין דעת הרמב"ן לדעת הריטב"א בסוגיא בבבא מציעא. חששתי להוציא את הדברים מפי, וקצת גמגמתי. החזקתי דף בידי, הוא ביקש לראות, להקל עלי. הוא העיף מבט, ואחרי שניות בודדות אמר לי: לא זאת הדרך! אם אתה רוצה להיות עם הארץ – תמשיך ללכת בדרך זו. כשתגדל אולי תהיה חשמלאי, או משהו אחר, גם זה חשוב, אבל אם אתה רוצה להיות תלמיד חכם – שנה כיוון. ואז הוא נתן לי הרצאה שלימה על דרכי לימוד. אני זוכר שחזרתי נסער מאד בשעת ערב מאוחרת לישיבה. הרב אביגדור נבנצל יבלח"א היה יושב אז בבית המדרש שעות רבות ביום, ועד שעת לילה מאוחרת. ניגשתי אליו מבוהל, סיפרתי מה קרה, והוא הרגיע אותי. 'יש דרכי לימוד שונות, הוא אמר, ולא הרי דרך לימודם של ר' חיים מבריסק והרב קוק כדרך לימודו של החזון איש', וכאן שמעתי ממנו הרצאה מאזנת על דרכי הלימוד והאופי. אלא שמאז הייתי מתכונן כראוי למפגש עם ר' שלמה פישר, מכין את הסוגיא במשך כחודש, בונה את כל אפשרויות התגובה לדברים שחשבתי על שיטות הראשונים השונות, עוצר מדי פעם בדרך לחזור על המהלך. ואז, נכנס לחדרו בדחילו, מציג את הדברים, ולא לקחו יותר מ 15 דקות עד שהוא סתר את המהלך בקושיות רבות. עם השנים הוא התחיל להגיד לפעמים: "אפשר לשמוע", "יתכן" וכדו'. אלו כבר היו מחמאות ענקיות... פעם שלחתי לו מכתב עם שני חידושים, אחד באריכות והשני בקיצור. במכתב התשובה שלו הוא כתב על הראשון, הארוך - אלה הם פטפוטי הבל, ועל השני הוא כתב שהדברים אכן נראים. ואז הוסיף – 'הארכת במקום שצריך לקצר וקיצרת במקום שצריך להאריך', וביקש שאפרט וארחיב יותר. זו היתה שפה שעם הזמן למדתי להכיר ולא להבהל ממנה. עצם העובדה שגאון כזה מקדיש את זמנו לבחור ישיבה צעיר שהוא אינו מכיר, ובדרכו מדריך אותו בלמדנות - זוהי גדלותו.
את שמו שמעתי לראשונה בהיותי בכיתה י' ב"נתיב מאיר". הר"מ שלי, הרב אפרים שמלצר זצ"ל, כבר חלה במחלה סופנית ונעדר רבות. פעם, כשהגיע לישיבה, הוא אמר לי: לכולנו קוראים "הרב", אתם עלולים לחשוב שזאת התורה, שכל הרבנים באותה רמה. לך תפגוש גדולי תורה באמת, תלמידי חכמים מופלגים, תתוודע למושגים אחרים של ידיעת התורה. ואז הוא נקט בשמם של הגרז"ן גולדברג, ר' שלמה פישר ועוד ת"ח גדול יבלח"א. הלכתי לטלפון הציבורי, מצאתי את שמו במדריך הטלפונים עם כתובת במבשרת ציון, התקשרתי לביתו, יום שני בשבוע. ענתה הרבנית, השיבה שהוא לא נמצא. 'מתי הוא יגיע? באיזו שעה להתקשר?' - 'ביום שישי' היא ענתה. לא הבנתי. היא הסבירה לי שהוא מגיע הביתה רק לסופי השבוע. במבט בוגר של היום אני מבין עד כמה היא הייתה גיבורת הסיפור, כשלקחה על עצמה את כל עול גידול הילדים. הגעתי אליו באותו יום שישי לדירה קטנה בכולל מרץ במבשרת, ובאמת פגשתי עולם אחר, מופלא, שלא הכרתי.
מה היה בו בעולם המופלא הזה?
קשה לתאר התמסרות כה מוחלטת ללימוד תורה בריכוז נדיר, בקצב בל יתואר, בשקיעה מוחלטת, ברצף שאין לו גבולות יום ולילה, שבת ומועד, זמנים או "בין הזמנים". הוא נהג לשבת כל השבוע בחדר בפנימיה של ישיבת איתרי בבית צפפא. חדר קטן בסוף המסדרון, דלת ישנה, גשמיות מוזנחת, מדפי ספרים ממתכת אפורה מחלקים את החדר לשניים, ללימוד ולשינה. שולחן קטן כורע תחת עומס ערימת הספרים שבשימוש. מהבלאי ניכר שהספרים היו בשימוש עשרות שנים. על סטנדר גבוה הוא היה מניח את הגמרא, לומד בעמידה, בריכוז רב, שעות על גבי שעות, בהתלהבות נעורים.
כל נושא שהעליתי, בכל מקום בש"ס, זכה לתגובה מיידית, מנומקת ומגובה בסקירה פורצת של כל המקורות, השיטות, חוות דעתו, ראיות, אפשרויות לפרש, שלילת האפשרויות, התמודדות עם כל טענה, והכל במהירות עצומה ובסדר מופתי של מבנה ברור והסברה בהירה. פגשתי גאונים בימי חיי, אבל כאן זה בלט, זה עורר התרגשות מיוחדת. אם הזכרתי את "שחלק מחכמתו" – אם זו ברכה של התפעלות מפלאי עולם, הרי שללא ספק כל מפגש כזה עבורי עורר התפעלות גדולה, חוויה נדירה.
אהבת תורה? היא היתה כל חייו. פעם הוא סיפר לי על אחד מרבותיו, ראש ישיבת מיר ר' אליעזר יוד'ל פינקל, שהיה משלם חצי גרוש לבחור ישיבה, מכל ישיבה שהיא, שהיה בא להגיד לפניו חידושי תורה. זו היתה תאוותו, לראות בחורים גדלים בתורה, לעודד אותם, לשמוע מהם דרכי הבנה חדשות. דומני שהוא ביטא בזה משהו לגבי עצמו.
לפעמים היה משאיר את דלת החדר פתוחה, היית יכול לעמוד זמן רב בפתח החדר, לדפוק או להרעיש עד שהוא ישים לב שיש שם מישהו. פעם עמדתי שם ליד הדלת הפתוחה, דפקתי, הוא לא שמע. המתנתי שיהפוך דף, הוא בקושי הרים את עיניו. הרעשתי קצת, הוא לא שמע. פתאום, משום מה, הוא דפדף לתחילת הספר שהחזיק, נאלץ להרים את ראשו גבוה יותר, ואז הוא כבר שם לב שמישהו עומד שם.
אגב ענין הלימוד בעמידה, זה היה להוציא מלימוד בישיבה, אבל אולי גם מלימוד בהליכה. ראיתי אותו בהלוויית הרב שג"ר. אחרי ההלוויה מישהו ניגש אליו, תוך כדי הליכתם, ושאל שאלה למדנית. הוא השיב לו: "זו שאלה עמוקה, צריך לעמוד". הלך איתו לפינת הרחוב ונעמדו שם לשוחח, לא תוך כדי הליכה.
בשנים שבהם כיהן כדיין היה חוזר לישיבה בשעת צהרים. אוטובוס, הליכה רגלית, פשטות שאין צריך כלל לפרטה כי היא לא היתה נושא בחייו.
לרוב הייתי מגיע כדי לדון בסוגיא שבה עסקתי, לשמוע את בקורתו. הוא לא שאל דבר ולא התעניין בפיקנטריה. ניגש לנושא ללא שום הקדמה. "תגיד לי קודם כל מה הנפקא מינה, לא פילוזופיות". אבל בשנים האחרונות, מאז שנוסד "המקום" בת"א לפני כ13 שנה, הייתי מתייעץ איתו גם בהרבה שאלות עקרוניות. הוא מאד עודד, וגם מאד הבין את המציאות. הוא סבר ששם צריך למתוח את החבל עד קצה גבול היכולת ההלכתית, בשקט ובלי פרסומים, אבל בענייני פסיקה רצה שאשאל את הגרז"ן גולדברג זצ"ל. פעם הוא אמר לי בחזון אופטימי: "זה דור של תשובה. לכן, כל דרך תהיה מוצלחת, כל מי שיפעל בדרך זו או אחרת להגביר ולהאהיב את הזהות היהודית יצליח". הוא הזהיר אותי לבל אעיר הערה כלשהי למישהי שתבוא בלבוש לא צנוע, שלא אבקש ממישהו לשים כיפה בלימודי היהדות, שאלמד רק מתוך אהבה והקשבה, ללא כל בקורת. הוא עודד אותי לפתוח שם שיעורי גמרא, וללמד בהם 'קצות', 'נתיבות', רבי עקיבא איגר, אחרונים משמחי לב, גם למתחילים ביותר, שיטעמו מיד טעמה המתוק של סוגיית גמרא. הוא אמר שהיחס של החזו"א לדור הזה כ"תינוקות שנשבו" תקף היום פי כמה וכמה, כשיש בדור שלנו אנשים שכבר נולדו כדור שלישי לכפירה, ולא מכירים כלל את היהדות כדי לדעת במה הם לא מאמינים.
פעם סיפרתי לו שאחי, הרב אריאל, למד ולימד הרבה שנים בישיבה, ואז – כשייסד את "המקום" בת"א, לפתע מצא את עצמו בעסקנות מתסכלת כל היום, והרי הוא קיווה שיוכל לעסוק יותר בתוכן, ללמוד וללמד תורה! הוא אמר לי: תגיד לאחיך שהחזון-איש היה אומר לגיסו ר' שמואל גריינימן – 'הביטול תורה שלך מתחיל כשאתה פותח ספר ללמוד'... וגם תגיד לאחיך שיפתח ספר זוהר בכל מקום, ויראה איזו זכות גדולה יש לו, בכל עמוד שני בזוהר יש תיאור לדרגה הכי גבוהה של אנשים כמוהו.
הוא מסר שיעור בכל בית מדרש וישיבה שביקשו ממנו, ולא עסק בפוליטיקה כזאת או אחרת. היו לו דעות עצמאיות בכל מיני תחומים. היה לו רוחב אופקים, ידיעות בפילוסופיה, בהיסטוריה לדורותיה. 'דעת תורה' שלו לא יישרה קו עם עסקנים מעצבי תודעה, והם כנראה לא אהבו את זה, "הורידו לו את הדירוג". הוא, כמובן, לא התעניין בדברים כאלו. אגב, גם בענייני הלכה, היו חומרות שהוא סבר שאנשים מחמירים בהן כסחף חברתי, שמתייחסים אליהן כעיקר הדין, ובאמת אין להן מקור חזק בפוסקים. אולי אוכל לפרסם חלק מהן בהמשך, במסגרת מתאימה.
בתקיפותו היה יכול להתבטא בקיצוניות שלילית כלפי מישהו, ובמשפט הבא להגיד את שבחו ומעלותיו. דומני שזה קשור לשפה שהזכרתי קודם, שהיה צריך להכיר אותה, וגם למורכבות. למשל, פעם אמר לי דברים קשים מאד על הרבי מלובביץ' וחסידיו, בעיקר בקשר לגבולות היחס שלהם כלפי הרבי, ומיד אחר כך אמר לי שלא היה בדורנו אדם כמוהו שהיה איכפת לו כל כך מכל יהודי בכל פינה בקצה העולם. או, למשל, פעם אמר לי ש"הפקר בית דין" אינו דין דווקא בבית דין אלא בהנהגת הציבור. כוח השלטון להפקיר ממון היחיד. ומאידך – פעם שאלתי אותו על דינא דמלכותא במדינת ישראל, שיש פוסקים רבים הסוברים שזה דין דאוריתא רלוונטי (למשל בשו"ת "ישכיל עבדי"), והוא הגיב בחד משמעיות: "איזה דינא דמלכותא יש כאן במדינת ישראל? הרי זו רפובליקת בננות". ביקשתי שיתן לי דוגמא, מדוע הוא חושב כך, והוא אמר: "למשל, מפלגת העבודה עולה לשלטון, מוחקת את חובות המיליונים של הקיבוצים. זה דין? אין בזה שום סדר. אלו הטבות למקורבים". רציתי לשאול האם בשלטון הצאר הרוסי היתה יותר אחידות, ואולי הוא היה סובר ש"אין הכי נמי", ומהם גבולות הסעיף בשו"ע של מלכות הקובעת "דין לזה ודין לזה", אבל הוא היה נחוש מאד בדבר, ולא העזתי לשאול.
בדומה, שאלתי אותו כמה פעמים על פסקי אחיו הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, ראב"ד בד"ץ העדה החרדית, שפעמים רבות ראיתי אצלו כח היתר נדיר, ובעיקר בהל' נידה, וניסיתי לברר [הן איתו והן עם אחיו] אצל מי שימש, והאם אלו מסורות מהרב מטפליק, כמו שאומרים. לפעמים השיב שאחיו היה מומחה שאין שני לו, והידע וההעמקה שלו אינם ראויים לחיקוי ע"י אף אחד, ופעמים השיב שאכן רבים חלקו על אחיו, ובצדק, ושגם לרב מטפליק עצמו היו טעויות.
אינני מתיימר לנסות לנסח משנה סדורה בהשקפת עולמו, לא למדתי אצלו מספיק. מן הסתם לתלמידיו ולילדיו יש משנה כזאת, ראיתי שהוא השקיע בהם הרבה שעות תורה, אבל הדגמתי כמה חשוב שלא לגזור מסקנות מאמירה אחת, קיצונית ככל שתהיה, לגבי השקפתו, כי יתכן שהיתה גם אמירה הפוכה. משנתו היתה מורכבת ביותר.
כך גם במידות הנפש. לכאורה הוא היה קשה כברזל, ולמעשה היתה בו רכות ורגישות רבה.
פעם שאלתי שאלה זהה אותו ואת מו"ר הגרז"ן גולדברג זצ"ל, ושניהם ענו תשובות שונות, אביא את תשובתו: מכבדים אורח בזימון. נהוג להגיד: "ברשות בעל הבית". האם בבית שבו האישה עלולה להיעלב נכון גם שיגיד "ובעלת הבית"? הרי זו אמירה עם-הארצית, כי כוונת ה"ברשות" היא שבעל הבית העביר לי את הזכות לזמן, או הכהן, שהיה אמור לזמן – נתן לי את זכותו במצוה. אבל כאן מלכתחילה לא האישה היתה אמורה לזמן, ומהי השייכות ל"ברשות"? תשובתו היתה בערך כך: אכן זו הכוונה ב"ברשות", אבל מה איכפת לך? אם זה יעשה לאישה הזאת טוב, שווה להגיד כמה מילים חסרי משמעות, הרי אין בזה איסור. שווה לנהוג קצת כעם-הארץ כדי לעשות טוב ליהודי...
שנים רבות הוא היה גר בשכונת מאה שערים, היה לו שיעור בביתו בימי שישי בצהרים לתלמידי ישיבת הכותל. זה היה עוד לפני זמני. [אגב, אחד התלמידים היה הרב שג"ר, שמתייחס לר' שלמה פישר בספריו בתור "מורי ורבי", ודומני שגם רבים מהר"מים שם לעתיד]. שכנו, מו"ר בעל "נתיבי ישורון" יבלח"א, סיפר לי שכשחיפשו מקור למשהו ידעו ללכת אליו, הוא היה בקיא מופלג בכל הספרות התורנית.
מאד כאב לו המקום שאליו משכו קנאים את היהדות החרדית, במובנים מסויימים. את זה הוא אמר ביחס לנושאים שונים. פעם הוא דיבר בהתרגשות על היחס לרב קוק. ואדגיש - אינני חושב שהיה ממעריציו. אצלו גדול האחרונים מאז הגר"א היה החזון-איש, עד כדי כך שפעם הוא אמר לי שיש דברים שבהם החזו"א אפילו עלה בעמקותו על הגר"א. אבל הוא רמז לכך שעסקנים מסויימים מובילים את "דעת התורה", וכולם נאלצים ליישר איתם קו. פעם סיפר לי את הסיפור הידוע שבהנחת אבן הפינה לישיבת נובהרדוק בבני ברק הרב קוק נאם. החזו"א היה שם והביאו לו כסא לשבת, הוא סירב באמרו: התורה עומדת! ונשאר לעמוד כל זמן דרשת הרב קוק, אע"פ שהאריך ביותר. ואז הסביר ר' שלמה שכל זה היה מכוון. החזו"א היה בקיא היטב בכל המחלוקות, הכיר את הפשקווילים נגד הרב קוק, ועמידתו היתה כמחאה והדגשת כבוד התורה.
באותה הזדמנות הוא הביע את בקורתו על הוצאת שבתי פרנקל, שברמב"ם עם המקורות התעלמו מכתבי הרב קוק. 'האם לא היה ראוי שיביאו את "שבת הארץ" בהלכות שמיטה ויובל, למשל?' וכן הזכיר את המעשה הידוע על אברך שעבד בעריכת ספרים של 'מכון ירושלים', שסירב להזכיר מקורות מהרב קוק, ופוטר ע"י מנהל המכון הרב בוקסבוים. האברך תבע את מנהל המכון לדין תורה אצל הרב אלישיב, שהצדיק לגמרי את מנהל המכון. 'הרי הרב אלישיב ומשפחתו היו כמשפחה אחת של הרב קוק', אמר ר' שלמה, 'ואיך היחס הזה השתנה? רוצים באמת לדעת מה חשבו גדולי עולם על הרב קוק? שיקראו את "אגרות לראי"ה", מכתבים ששלחו גדולי ישראל לרב קוק, באילו תארים מופלגים הם מכתירים אותו. אלא מאי? אומרים הקנאים: מי שכתב לו מכתבים היה צריך את עזרתו בממון, בהשגת סרטיפיקט וכדו', ולכן כתבו לו בצורה מכובדת כזאת. ועל כך אני אומר: בזה הוסיפו חטא על פשע. האם כל גדולי ישראל בעיניהם הפכו לכת חנפים?
אבל גם את הרמח"ל רדפו, ולא סתם אנשים. היה שם אחד מגדולי הדור. לא נתנו לו להפיץ את כתביו עד גיל 40, וכשהיה בארץ וכמעט הגיע לגיל 40 מת במגיפה בעכו'.
אמר שאת כתבי הרב קוק האישיים כדאי ללמד בת"א. 'תראה להם את "חדריו", הצצה לנשמתו, זה ידבר אליהם. שאר רוחו ירומם את האנשים, גם בתוכן וגם בסגנון הכתיבה. אני עודדתי את המו"ל להוציא לאור את הכתבים האלה. אתה יכול להגיד את כל זה בשמי לכל מי שירצה לשמוע'.
לפני שהוצאתי את ספרי "פעמיים באהבה", התכתבויות של הסברה יהודית עם אנשי ת"א, באתי אליו עם כתב היד, ביקשתי שיחווה דעתו אם ראוי להוציאו לאור, ואם התכנים וההסברה נכונים. הוא אמר: אבל אני צריך הרבה זמן לעבור על זה. אמרתי: בסדר, אבוא שוב. – אבל אתה גר רחוק, לא? -לא, זה בסדר. שאבוא בעוד שבועיים בערך? - לא שבועיים, אבל יקח לי לפחות חצי שעה...באתי אחרי כשעה, להפתעתי הוא עדיין היה עסוק בזה, התייחס מאד ברצינות לגילויי לב של תל-אביביים על חייהם בעולם כל כך זר לו. בדרכו העוקצנית הוא עודד אותי להוציא את זה לאור, באמרו: זה קודם לכל ספרי החידושים שלך. חידושי תורה יש הרבה שמוציאים לאור, כל ראש ישיבה מוציא ספר חידושים, וכמה מהם נחוצים באמת ומחודשים באמת?
פעם שאלתי אותו על 'שיטת זילברמן' או 'ברקאי' וכדו', שמלמדים ילדים בדרך של שינון ובקיאות. הוא היה מאד בעד. שאלתי אותו: באיזה גיל הרב התחיל ללמוד גמרא? – 'בגיל 7, ככה לימדו ב'עץ חיים', וזה באמת לא היה שווה כלום. מה ילד בגיל שבע יכול להבין בגמרא?' אמרתי לו שאני הייתי מסתפק בידיעת הגמרא בגיל שבע כמו שהוא ידע...
ברור לי ששליטה כזאת בתורה אפשר להשיג רק בהרגל מוקדם מאד. קשה להאמין שההתמסרות הזאת יכולה להיות קיימת בדור שלנו, אבל לכל דור יש את תפקידיו ואתגריו. כדי להמחיש את ידיעת התורה שלו, תארו לעצמכם שגדלתם כל ילדותכם בשכונה אחת. כל המשחקים, הלימודים, הטיולים, המשימות, החברים – הכל בשכונה אחת. את כל שבילי השכונה, הכבישים, המעברים, קיצורי הדרך, ומי גר איפה – הכל תזכרו כל ימיכם. כך היה הש"ס וכל אוצרות היהדות פתוחים בפניו. הוא היה מדבר מאד מהר, מדפדף מהר, אני זוכר את צליל הדפים הנהפכים, ואני לא הייתי מספיק גם לרשום את הדברים תוך כדי שיחה. פעם ביקשתי ממנו בסוף השיחה להזכיר שוב את המקורות עליהם דיבר כדי שאוכל לרשום. הוא אמר: 'איזה מקורות? לא הזכרתי מקורות'. אמרתי: 'הגמ' בפסחים, באיזה דף?' –'נו, זו גמרא מפורשת בדף פלוני, אין כאן מקורות. הזכרתי את הגמרא במסכת יבמות דף פלוני, רמב"ם בהלכות...המפרשים על הדף, תראה שם במקום, "קצות" ידוע ביותר בסוף סימן פלוני...לא הזכרתי מקורות...'
דומני ששני שיעורים מיוחדים שלו לקהל הרחב ייזכרו במיוחד: שיעור קבוע בין סעודה שלישית לערבית של מוצאי שבת, בכולל מרץ במבשרת ציון, ובתקופה מאוחרת יותר - שיעור למדני במוצאי שבתות חורף בביתו בהר נוף בירושלים. הוא היה תולה מראי מקומות בבית הכנסת מול ביתו, שיוכלו להכין את השיעור, והאברכים הגיעו מחודדים ביותר, לשיעור שהיה צריך ממש "להחזיק ראש". אני ודאי לא זכיתי לשמוע הרבה מדברי תורתו, וגם מה שזכיתי – לא הבנתי הרבה, ואולי יש עוד כמוני, אבל אהבת התורה ומתיקותה, האווירה, "האיך ולא המה" בלשון הרב הנזיר בהקדמת "אורות הקודש", אלה ודאי עברו לכל מי שנוכח שם.
לפני שנתיים חגג בני בר-מצוה. ר' שלמה היה אחרי אירוע קשה, ובתו אמרה לי שכבר הזמינו את המשפחה להפרד ממנו. באנו לביתו יום אחרי שחזר אליו מבית החולים, כדי להתברך. לא היתה אפשרות לשוחח בלימוד, הוא היה חלש מאד. הוא קם ממיטתו, ניגש בקושי ובתמיכה לחדרו. הוא עשה מה שלא היה רגיל לעשות. "מה אני, בענטשר'ל (ברכון)?" הוא אמר לי פעם. אבל זה מה שהיה אפשר לבקש בתנאים הללו. אחרי שבירך, הוא ישב כנוע לצילום עם חתן הבר מצוה. מה לו ולזה? אפילו בזה הוא התרכך, אם זה מה שיעזור להאהיב תורה...
