לא להתייאש

כתיב בפרשתן (כא, ה-ו) 'ואם אמר יאמר העבד

אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא

חפשי. והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל

הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע

ועבדו לעולם'. והנה אמרו בגמרא (קידושין כב:) 'רבן

יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין

חומר, מה נשתנה או זן מכל אברים שבגוף, אמר

הקדוש ברוך הוא, אוזן ששמעה קולי על הר סיני

בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה,

נה), ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו

ירצע, ורבי שמעון בן רבי היה דורש את המקרא

הזה כמין חומר, מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים

שבבית, אמר הקדוש ברוך הוא, דלת ומזוזה שהיו

עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל

שתי המזוזות, ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים

ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות,

והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם'.

נמצא עולה שענין הרציעה בעבד עברי אחר

שבע שנים, הוא עונש וקנס על מעשיו, ומצינו בזה

נפק"מ להלכה, כגון הא דכתב התוס' רי"ד (קידושין

כא:), שהנרצע אינו יוצא בגרעון כסף, לפי שקנסתו

התורה משום שעבר על מה דכתיב כי לי בני

ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים. וע"כ הוא

עובד לעולם, ואינו יוצא בגרעון כסף. ובמשנה

למלך (פ"ג מעבדים ה"ז) כתב לפרש דברי הרמב"ם,

שהנרצע אינו יוצא בשטר שחרור מטעם הנ"ל,

שהתורה קנסתו על שעבר על כי לי בני ישראל

עבדים, ולכך לא נתרבה אצלו יציאת שטר. וע"ע

בקוב"ש (קידושין אות קטו) מש"כ בזה.

אמנם מצינו דבר חידוש נפלא שכתב רבינו

החזקוני בפרשתן, וז"ל 'ורצע אדוניו את אזנו

במרצע ועבדו לעולם, מה שצוה הקדוש ברוך הוא

לרצוע עבד עברי, היינו טעמא, שלא יטעו בו

העולם לומר כנעני הוא, כשיראו שיעבוד כל כך '.

ביאור דבריו, שהנה עבד עברי עובד שש שנים,

ובשביעית יצא לחפשי חינם אין כסף, אמנם

עבדים כנענים אינם יוצאים לחירות לעולם, שכך

נאמר להדיא (ויקרא כה, מו) 'והתנחלתם או תם לבניכם

אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו'. ואם

יעבוד הנרצע חמישים שנים, כמו שאמר הכתוב

'ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם'.

והיינו עד היובל, יטעו הרואים והמכירים לומר

שהוא עבד כנעני, שהרי הוא עובד שנים רבות

ואינו יוצא לחירות, ונמצא שמו מחולל, וע"כ ציוה

הבורא ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו, שירצע

העבד העברי המבקש להשאר בעבדותו, וע"י

אותה הרציעה יכירו הכל וידעו, שהוא עבד עברי

נרצע, ואינו עבד כנעני ח"ו.

והנה רבינו החזקוני לא כתב את פירושו משום

כוונתו לחלוק על דברי הגמרא, שהרציעה היא

קנס לעבד, אלא שגילה לן שתחת ענין הקנס,

נסתר טעם נוסף, שהוא לטובת העבד, והבורא

ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו, חס וריחם גם על

אותו עבד עברי נחות דרגא, נשמה אומללה, אשר

אוהב את אדונו ואת אשתו השפחה ואת בניו

העבדים רח"ל, ובהפקירא ניחא ליה זילא ליה

שכיחא ליה, ומבקש להשאר עבד לאדונו, עבדים

לעבדים, ועובר על איסור דאורייתא, והבורא

ברוך הוא חס ומרחם עליו, ובתוך ענין הקנס

שקנסו, הוא מבקש ומחזר אחר טובתו, שלא

יחשדו בו שהוא עבד כנעני.

והרי זה לימוד גדול ונפלא לכל אחד ואחד, לידע

שפעמים שנראה לאדם, שהמעשים שנעשים עמו

והמאורעות שעוברים עליו, וכל הרפתקאי דעדו

עליה, הם עונשים וקנסות, צרות רבות ורעות,

ובאמת יתכן שכך הוא הלבוש החיצון שלהם,

שאותם מאורעות הן באמת קנסות ועונשים, על

מעשיו ועל חטאיו, ומי יאמר זכיתי לבי, ואדם אין

צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אך יש

לידע שתחת הקנס והעונש, מונחים מחשבות

ועצות להיטיב עמו עד סוף כל הדורות, וגם בתוך

העונש הגדול ביותר, חבוי וטמון רוב רחמיו

וחסדיו של הבורא ברוך הוא, שמחזר אחר טובת

בניו אהוביו בכל מעמד ומצב, אפילו אותן שהרבו

לחטוא ולפשוע, והפלו עד למדריגה הכי תחתונה

ונחותה.

ויש בזה עוד לימוד עמוק ונורא, הנה אותו איש

ישראל, שירד לדרגה הנחותה שגנב ונתפס

ומכרוהו בי"ד בגניבתו, ורבו מסר לו שפחה

כנענית, ולא די בזה אלא כשהגיע זמנו לצאת

לחפשי, הוא מסרב לצאת, 'ואם אמר יאמר העבד

אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא

חפשי'. שהוא רוצה להמשיך לחיות בעבירה,

ואפילו אותו איש ישראל שנפל עד הדיוטא הכי

תחתונה, הנה ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא,

והקב"ה עושה כל טצדקי שבעולם, שאותו איש

ישראל נחות דרגא, יוכל לשוב ולהיות ישראל

גמור, ולחזור למדריגתו הראשונה, 'ושב אל

משפחתו'. ולכך בתוך הקנס שקונסים אותו,

דואגים ומחזרים אחר טובתו, ללמד שאפילו מי

שנפל עד הדיוטא הכי תחתונה, מכל מקום בורא

כל עולמים יושב ומצפה ומשמר לו את דרכו, וידו

פתוחה לקבל שבים, אפילו אותן שנפלו עד כדי

כך.

והרי זה לימוד לכל איש ישראל, שאפילו אם

נפל וירד ממדריגתו עד הדרגה הכי תחתונה,

שהוא מבכר לשקוע בתוך המיאוס והעבירה, אין

לו להתייאש ממצבו ומעמדו, ויש לו לידע שגם

בדרגתו הנחותה ומצבו השפל, הנה הוא כדאי

והגון שהקב"ה יסבב את כל המעשים, ויעשה כל

טצדקי שבעולם, כדי להשיבו ולקרבו אליו, ובורא

כל עולמים מצפה וממתין ועוזר ומסייע בידו לשוב

ולהתקרב אליו ית"ש, אע"פ שהוא עצמו מאס

ובגד ובחר בבת אל נכר, עדיין יש לו נשמת איש

ישראל, שהיא חשובה ויקרה ומעולה כלפי מעלה,

שהקב"ה מחזר אחריה להיטיב לה בזה ובבא.

איתא בגמרא (ברכות יב.) ' כללו של דבר, הכל הולך

אחר החיתום'. ולמדין משיטה אחרונה, ופרשה זו,

פרשת משפטים, בכל שנה פשוטה, היא הסיום

של ימי השובבי"ם, שהם ימים מסוגלים להיענות

לקריאה הגדולה שקרא הקב"ה ביד ירמיה נביאו

(ג, יד) 'שובו בנים שובבים'. וזה הלימוד העולה

באחרונה ובחיתום הימים הקדושים הללו,

שלעולם אסור לו לאיש ישראל לייאש עצמו

ממצבו, ואפילו מי שהרבה לחטוא ולפשוע, אפילו

מי שירד עד הדיוטא הכי תחתונה ונחותה, ואפילו

מי שאיבד בידים את האפשרות לצאת לחירות

מעול קושי שעבוד היצה"ר, לעולם הוא יכול לחזור

ולהתקרב אליו ית"ש.

ולא סוף דבר שהוא יכול לשוב ולהתקרב, אלא

שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, יושב ומצפה

וממתין לשובו, שיתקרב אליו ית"ש, והוא עושה

ומעשה כל המעשים וכל הטצדקי שבעולם,

להשיבו אליו כבתחילה, ובתוך הקנס והעונש

שהוא קונס ומעניש אותו, הוא חפץ בטובתו

השלימה, ומסייע בעדו לשוב ולהתקרב אליו

ית"ש.

ויש בזה עוד לימוד לכל אחד ואחד, הוא ע"ד

אמרם בגמרא (שבת קלג:) 'זה א-לי ואנוהו (שמות טו, ב).

אבא שאול אומר, ואנוהו הוי דומה לו, מה הוא

חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום'. וכבר פסקה

הרמב"ם להלכה (פ"א מדעות ה"ו) 'כך למדו בפירוש

מצוה זו, מה הוא נקרא חנון ורחום אף אתה היה

חנון ורחום, וכו' ועל דרך זו קראו הנביאים לא-ל

בכל אותן הכנויין, ארך אפים, ורב חסד, צדיק

וישר, תמים, גבור וחזק, וכיוצא בהן, להודיע שהן

דרכים טובים וישרים, וחייב אדם להנהיג עצמו

בהן, ולהדמות אליו כפי כוחו'.

וכשם שהקב"ה ידו פתוחה לקבל שבים, בכל

מעמד ומצב, כך צריך כל איש ישראל להדמות

לקב"ה בכל מה דאפשר, ולקרב את אותן נשמות

אומללות ונידחות, ולעשות כל טצדקי שבעולם,

שלא להניח פינה וזוית שלא יתחבט בה, כדי

לקרב את הצריכים קירוב, ולהשיב את הבנים

השובבים אל בתי כנסיות ובתי מדרשות.

וכבר מילתנו אמורה פעמים רבות, שאם בענין

קירוב רחוקים אנו אין לנו אלא הנהגת רבותינו

הקדושים זיע"א, להניח הדבר ביד הראויים לאותו

דבר, ואין זו מלאכה המסורה ביד כל אחד ואחד,

הנה בענין קירוב הקרובים, וודאי שראוי לעמול

ולהתייגע בזה, למצוא את מעלות בני ישראל

הרבות שיש בכל איש ואיש מישראל, לקרבו

ולחבבו באהבה וחיבה יתירה, באהבת ישראל

אמיתית, ובזה נזכה להמשיך עלינו משמים אהבה

רבה, וימהר ויחיש לגואלנו ויבנה בית מקדשנו

ותפארתנו, בב"א.

האדמו"ר מטאלנא שליט"א