לזכות משה בן מלכה ויחיאל בן שולמית
Not on account of our righteousness do we offer our supplications before You, but on account of Your abundant mercy.
We do not come before Hashem to daven with the understanding that we are righteous. Not even close. The human condition is that our goodness and righteousness are both limited and subject to constant change and flux. The purpose of davening is that we be elevated to a lofty place where there is only aliyah and no yeridah. A place where there are no limits, a place of infinity. "הרחב פיך ואמלאהו - Open your mouth and I will fill it". "נחלה בלי מצרים - An inheritance w/o boundaries". We want to tap into Hashem's infinite mercy and therefore the place to go is NOT to our limited tzidkus but rather to the more stable and trustworthy place of Hashem's infinite mercy.
לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים . זהו כלל גדול, לכל התפלות שאנו מתפללים, שהן תחנונים, "רחמים ותחנונים", שאינם מיוסדים על צדקותינו כלל וכלל.כי כל צדקת הנבראים הלא היא מוגבלת, ועלולה לשינויים ולירידות, והתפלה היא מיוסדת לרומם אותנו למצב עליון, למצב שיש לו רק התרוממות ולא השפלה, רק עליה ולא ירידה, מצב שהוא רחב במרחבי יה ואין בו שום צמצום והגבלה, "נחלה בלי מצרים", "הרחב פיך ואמלאהו". ועל כן אין הפלת תחנונינו יכולה להיות על צדקותינו, כי על רחמיך הרבים. ומזה באה ההשפעה, שכל הצדקות כולן שלנו אינן אלא דרכים, שאנו מתקרבים על ידם להביע את התכן העליון, להתקרב לרחמיו הרבים של רבון כל העולמים שכל אור וכל חיים, כל חסד וכל ברכה, כל טובה וכל ישועה, מהם הם נובעים.
