הגר"מ קליין זצ"ל
שערי המשנה
שער א
מ"ב למטמנים התשל"ה בנ"י יצו"א
לכבוד ידידי היקר והנעלה הרהה"ח הגאון וכו' כש"ת מוה"ר... שליט"א ר"מ דישיבת וכו' בנ"י.
אחדשה"ט וש"ת,
בדבר שאלתו ובקשתו בדרך החינוך לבני הישיבה וכיצד ינהג בבחורים הרוצים ללכת לבתי ספר עממים האיך ובמה אפשר לעכבם מלילך בקאלעדזש כי טענתם שהולכים רק ללמוד אומנות שמצוה ללמוד אומנות.
כתיב (משלי כ"ב ו') חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. העיד לן שהמע"ה דהמחנך לנער לפי דרכו ישאר באמנותו עד לעת זקנתו ולא יסור ממנה לעולם ויש לתמוה שראינו בעונ"ה הרבה מתלמידי ישיבה שנכנסו בישיבות מג' שנים ולומדים שם עד ט"ז וי"ז שנים ואח"כ לאט לאט עוזבים את התורה שהוא מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים לפעמים הוא נכנס לבית ספר עממי קאלעדזש בלע"ז או כיוצא בזה ומתחיל בלילה וגומר ביום ואח"כ ח"ו עוזב את הכל וע"ד שאמרו (שבת ק"ה ע"ב) כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד ע"ז והולך ועובד א"ר אבין מאי קראה לא יהי' בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע ואנו רואים שרובם היוצאים לבתי ספר אלו בעונ"ה נאבדים משדה התורה והיהדות ורוב מהנשארים אתנו ג"כ אמונתם נלקה בחסר ויתיר וכל ימיהם מלאים במחשבות ורוצים להשוות דעותיהם הכוזבות מבתי ספר אלו עם מה שלמדו מתורתינו הקדושה וכבר כתב הריב"ש על שני גדולי עולם, וגם בתשו' הרשב"א האריך בזה. וגם לפעמים יוצאים ועוזבים כל התורה בלי ליכנס לקאלעדזש בטענה בלתי מספקת והדבר צ"ע מאחר שהבטיח שהמע"ה שלא יסור ממנה למה באמת הם סרים אף שנתחנך על פי דרכו בישיבות וחדרים ממלמדים יר"ש.
והנה פשוט דעיקר הסיבה לזה חסרון הבטחון בה' שהוא הוא הזן ומפרנס לכל ומוריש ומעשיר ובידו כח לגדל ולחזק לכל והוא משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום וכמ"ש חז"ל (קדושין פ"ב) ר"מ אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאום ה' והרי אנו רואים כמה עשירים מפורסמים שלא למדו בבתי ספר כלל וכ"ש שלא למדו בקאלעדזש ולעומת זה ראינו אלפים ורבבות מבני הקאלעדזש שקשה להם פרנסתם כקריעת ים סוף עובדים עבודת פרך יום יום כדי להחיות את נפשם.
וכבר אמר החכם בספר חובת הלבבות שער הבטחון בפתח השער מעשה בפרוש אחד בתחילת פרישותו ופגע אדם אחד מעו"כ בעיר אשר הלך אליה אמר לו הפרוש כמה אתם בתכלית העורון ומעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים א"ל האמגושי ומה אתה עובד א"ל הפרוש אני עובד הבורא היכול ומכלכל האחד המטריף אשר אין כמוהו א"ל האמגושי פעלך סותר את דבריך א"ל הפרוש והאיך א"ל אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההוא ולא יצא מעירו אחר כך ע"ש. והכ"נ פשוט דודאי הקב"ה זן ומפרנס לכל ומי שיש לו בטחון בו ולבו בטוח בה' באמונה שלמה יתפלל אליו כמ"ש ר"מ לי הכסף ולי הזהב ובידו להושיע בין רב בין מעט עובד (ומה שאמרו ז"ל מן דביש ליה בהאי מתא ילך למתא אחריתא לא קשה לבעל חובת הלבבות הנ"ל דפרוש לעולם לא ביש ליה ומי שמרגיש דביש ליה ע"כ אין לו הבטחון השלם כבר כידוע דצדיק אמת מקבל הכל באהבה וממילא לא ביש ליה).
ואמנם מנהג הרופא כשבא אצל החולה לחפש סבות המחלה ואם יצליח למצוא הסיבה ולהסירה תסור המחלה מאליה ולכן אנחנו צריכים לחפש דרכים להסיר סיבת המחלה הזו ולאחר שנמצא סיבה אולי נצליח להסירה מכל או עכ"פ ככל האפשר בס"ד.
ואשר נלפענ"ד בזה הם כמה סיבות ראשונה שבחור הלומד בישיבה 10-15 שנים בישיבות ואינו מרגיש טעם מתיקות התורה וע"ד שאמר דהמע"ה טעמו וראו כי טוב ה' דלאחר שיטעמו טעם תורה צריך לראות כי טוב ה' וכתיב יקרה היא מפנינים מזהב ומפז רב, וכתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, וכתיב לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי וכתיב נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותרושם רבו, וכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, וכתיב מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי, וכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, הנה מבואר בכתובים טובת התורה ותועלת השיג הגדול המביאה ללומדיה מצד עושר ואושר.
ובדברי חז"ל אמרו תורה סם חיים לכל גופו (עירובין נ"ד) שנאמר רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך ואמרו חז"ל תורה מגנא ומצלא (סוטה כ"א) ואמרו ז"ל תורה משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו (שלהי קדושין) ואמרו ז"ל העוסק בתורה בלילה מושך עליו חוט של חסד (חגיגה י"ב) ואמרו העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו ונכסיו מצליחין (ע"ז י"ט) וכתיב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ואמרו כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה (פ' קנין תורה) ואמרו לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם (ב"מ קט"ז) ובתורה כתיב אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ואכלתם לחמכם לשובע וגו' ועוד ועוד כמה מברכות והיעדין שהבטיח אותנו הקב"ה ולמה אין מרגישין הבני תורה את כל זה והרמב"ם ז"ל כתב אין לך שמחה גדולה מהתרת ספיקות, ואדרבה רואים כמה מבני תורה נופלים בעצבות בלי שמחה כעץ יבש נפשו עליו עגומה במקום להיות משיבת נפש.
ולפענ"ד עיקר הגורם לחסרון זה הוא מה שנשתבש סדר הלימוד בכמה מהישיבות בדור הזה ממה שנהגו מאז ומתמיד מימות משה רבינו ועד דורות האחרונים שלפנינו ולכן אין התלמיד מרגיש טעם התורה ואינו מוצא סיפוק נפשי, כעין שתתן האם לטעום להתינוק דבר שאינו רואה בו הטבה, ומלפנים זאת בישראל על סדר הלימוד בישיבות גדולות וקטנות היו לומדים עם התלמידים מס' מתחילתו עד סופו והיו עושין חזרה עד למאה פעמים ואחד והיו עוברין בחינות על מס' כולה בע"פ עם גמ' ותוס' מילדותם עד כשהגיעו התלמידים לי"ח שנה היו זוכרין כמה מאות דפים גמ' עם תוס' בע"פ עם כמה מפרשים וגם בש"ע עשו פרי בהלכה למעשה ובכל מקום שיצא שמו הולך לפניו כצליחות של פליטון וכמ"ש ז"ל בתענית האי צורבא מדרבנן דמי לפרצודא תותי דקלא כיון דנבט נבט ובזה היו זוכין לכתרה של תורה והיו קונין שם לעצמם ולמשפחתם משמרתו בנערותו מכל רע ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. כמה מהתלמידים לקחו אותם עשירים גדולים לבנותיהם שהיה להם לכבוד להיות לו בן תורה כזה לחתן. אחרים נעשו רבנים גדולי תורה ועוד גדלו והצליחו ועשו פרי.
לא כן עתה שנשתבש סדר הלימוד ואין לומדים עם הבחורים אלא מעט מזער איזה דפים חמשה עשר או עשרים לזמן עם איזה קושיות ופלפולים וכל זמן מתחילים מסכתא אחריתא ולא עוברין ולא עושין חזרה על המסכת ובתנאים ז"ל כתבו אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחת ור"פ שנה לתלמידו ד' מאות פעמים ובכמה מקומות מצינו תנא מיניה ארבעין זמנין והי' דומה ליה כמונח בקופסא ובפחות מזה לא היה דומה כמונח בקופסא וגם למדו להלכה למעשה ויצא מהפעולה והלימוד הלכה למעשה מסקנת הענינים וזה בתנאים אמוראים מלאכי מעלה לא הספיקו לעצמם שלא לעבור עכ"פ ארבעים פעמים. ובזה ממילא נשתבש המנהג בכמה ישיבות שלומדים סדר אחד לבקיאות כלומר שלומדים הרבה גמרא עם רש"י אבל אין חוזרין עליה וזה פשוט שאינו בקיאות אלא ביטול זמן שמיד שלמדו נשכח ממנו ולא עוד אלא שאח"כ קשה ללמדו לו כלל וע"ד שאמרו קשה עתיקתי מחדתא והכא כיון שעובר עליו הו"ל עתיקתי וקשה לו ללמדו. וגם כי אין לומדים אותו אלא כעין קורא בתהלים ואינו מוצא בו טעם כלל.
והגם שלמד איזה דפים גמרא עם איזה קושיות עם פלפולים מ"מ כיון שלא למד כל המסכת לכל הפחות הרי הוא אצלו כספר סתום וחתום ואינו מספיק להחיות את נפשו וכ"ש לשמחו ולזה אמר דהמע"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש כלומר כשהתורה תמימה אז היא משיבת נפש אבל מה שלומד איזה דפים ממסכת זו ואיזה דפים ממסכת אחרינא אין זה מספיק להשיב נפשו. ואדרבה הוא עצב ויגון שלאחר ט"ו שנים וכיוצא בו שלמד לא זכה לדעת אפילו איזה מסכתות וכ"ש שלא גמר כל הש"ס ומתי יגיע לגמור כל הש"ס עם הש"ע ושאר מפרשים ועי"ז נופל בעצבות והולך מדחי אל דחי עד שמחליט בעצמו שהוא אינו ראוי לישב וללמוד ולהיות מנושאי דגל התורה וממילא הולך ומחליפה בצרתה בצדה בלימודי קאלעדזש וכיוצא בזה ח"ו.
ושמעתי שהגאון הצדיק מוה"ר אלי' לאפיאן זצלה"ה אמר מפי קדשו של הגה"ק בעל חפץ חיים זלה"ה עס איזט א' עולה שאין כמותו דאס א' ישיבה בחור לאזט א' ישיבה אין ער ווייס נישט קלאר קיין צווי סדרים גמרא מיט תוס' וואס קוועטשט מען אזוי עכל"ה.
שנית מה שנשתבש מאוד הוא מה שאפילו באותו המעט שלומדים מתעמקים באיזה קושיות שלא לצורך ומפלפלים בהם בחקירות וחקירות שונות שאין להם שום שייכות להלכה למעשה ולפשט הגמ' אלא משום דרוש ותבלה הזמן, ותפסו התפל לעיקר והעיקר לתפל, שעוזבים להעמיק בענינים הנוגעים הלכה למעשה בדבר הצריך לעולם לו ולכל העולם לחפש אחר הפסק ההלכה כפי הצורך, ולעומת זה אדרבה מבטלים את התלמידים הרוצים ללמוד לדעת ההלכה שאינו למדן "דאס איזט נישט קיין לומדות" והוא מעשה יצר דאדרבה פלפול שלא להלכה הוא אינו לומדות דהוא פלפול של הבל וגדול הלימוד שמביא לידי מעשה וכל שאינו מביא לידי מעשה אינו לימוד.
[ובס"ח סי' תתרי"א ההולך לדרך לארץ מרחקים ללמוד תורה ובידו כסף שיוכל ללמוד ב' סדרים ילמוד תחלה מה שנוהגים תדיר ויוכל ללמד לאחרים שאם ילמוד תחלה סדר קדשים ועדיין אינו יודע סדרים שצריכים להם בכל יום כמו שחיטת חולין ושבת וברכות וכיוצא בהם כי כשלומד אלו יהיה בלבו כדי ללמד לאחרים ולא יתכן לאותם שלא למדו עדיין מס' הצריכים להם להורות בכל יום שילמוד להם מסכתות שנוהגין לימות המשיח ובמקום שיש מחלוקת במשא ומתן צריך לעסוק בסדר נזיקין ואפילו כשלומד שאר סדרים בדרך עכל"ק. ומבואר שקודם ילמוד מסכתות והלכות הנוהגות בזמן הזה ולא הלכות הנוהגות לימות המשיח והוא עדיין לא למד מה שנוגע לו היום ובכל שעה ובכל עת].
ואעתיק לשון רבינו הגדול הטור מה שכתב תוכחת לבניו בלימוד התורה (הובא לדפוס בדף האחרון מארחות חיים לרבינו הגדול הרא"ש ז"ל ירושלים תשכ"ב) וז"ל והוי זהיר בתלמוד תורה לשמה כדי שתדע המצות ותשמור עצמך מן העבירות וכו' "והוי זהיר להאריך ולהעמיק ולחפש אחר כל הספרים בדרך פסק ההלכה בדבר הצריך לעולם, ולא תאריך ולא תעמיק בדברי קושיות שלא לצורך, כי אינם עושים רוב בני אדם כי אם לקנות שם מערבב בעלי הגמרא ובכל מסכתא שתלמוד תכתוב מעט בכל מן הפוסקים ומן ההלכות המעורבבות כתוב הכללים כדי שיהיו בידך ואם תספה (תספק) באחד מהם תמצאם בפעם אחרת ובזה יצאו דבריך לאור ותתקיים תורתך ותזכור שתקרא ותוציא לשון הגמ' בפיך ולא תגמגם בקריאתה כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא למוציאיהם בפה עכל"ק.
והנה כתב רבינו הגדול הטור ז"ל שדרך לימוד התורה הוא להעמיק ולהאריך בספרים בדרך פסק הלכה וגם זה בדבר הצריך לעולם והזהיר את בניו שלא להאריך ושלא להעמיק בדברי קושיות שלא לצורך כי אינם עושים רוב בני אדם כי אם לקנות שם מערבב בעלי הגמרא, ובאמת כי עיין בדברי הגמר' שלחו מתם סיני עדיף דהכל צריכין למרי דחטי אלא דהתם העוקר הרים נמי על דרך הלכה הי' לומד אלא שלא הי' כ"כ בקי כהמרי דחיטא וזה היה דרך כל רבותינו הראשונים כגון הרמב"ם ז"ל שעזב את כל הקושיות וליקט את כל ההלכות מכל הש"ס והרי"ף והרא"ש והטור והקודמים והבאים אחריהם בעלי השו"ע הב"י והרמ"א והט"ז והש"ך הב"ח והלבוש הפמ"ג הגר"א ז"ל הח"ס ועוד, כולם זי"ע זה היה דרכם למו כידוע ומפורסם לכל.
[וכבר הבאתי מגמ' קידושין ל"ג ע"ב ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא וקמו מקמיה אמר להו (על שקמו מפניו) חדא דאתון חכימי ואנא חבר ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדיה ופרש"י תורה עומדת מפני לומדיה בתמיה לפי שעסוקים בדבר הלכה היו קרי להו לדידהו תורה עצמה ולדידיה קרי לומדיה ומבואר דהלומד ועוסק בדבר הלכה מקרי תורה עצמה ע"ש.
ובגמ' סוטה כ"א ויש זכות תולה ג' שנים מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם ואומר בהתהלכך תנחה אותך זה עוה"ז בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצין ומן הפחתים ומן הברקנים ועדיין מתירא מחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם וכו' מאי פרשת דרכים אמר רב חסדא זה ת"ח ויום המיתה כו' מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ופרש"י דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא וה"ק עלה עמוד השחר ניצל מן החיה רעה זכה לתורה ניצול מיצה"ר ומן החטא ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חבריו להורות כהלכה וכמשפט הגיע לפרשת דרכים כלומר זכה לכך ניצול מכולם עכל"ק. ומבואר דכשזכה לבא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אז הוא דניצול מכל והוא שחבריו מקבלין דבריו להורות בהלכה וכמשפט ועיין תוס' שם מבואר מיהו דהעיקר הלימוד שמעתתא אליבא דהלכתא].
