מעשה מופלא סיפר לי יהודי שביקר במונסי שבארה"ב. את פרטי הסיפור שמע מראש ישיבת קרלין בעיר זו. אבי זצ"ל, סיפר ראש הישיבה, התגורר בבית שהיה ממוקם בלב היער. המדובר בתקופה של לפני עשרות שנים, כשחלקים רבים מהעיר מונסי היו עדיין מיוערים. יחד אתנו, באותו בנין, התגורר גם הגאון המפורסם רבי שלמה היימן זצ"ל, מגדולי מרביצי התורה של אמריקה, וממקימי ישיבת 'תורה ודעת'.
משפחתנו, סיפר ראש ישיבת קרלין במונסי, התגוררה בקומה השניה, ומשפחת היימן בקומת הקרקע. פעם, בשעת בוקר מוקדמת, הזדעזעה אימי לשמוע זעקות נוראיות שעלו מקומת הקרקע. היא מאמצת את אוזניה, ונדהמת עוד יותר לשמוע שהצעקות יוצאות מפיה של הרבנית היימן, שהיתה ידועה כאשה מיושבת בדעתה בצורה מופלגת. אימי ניגשת למרפסת ודמה קופא בקרבה. המחזה היה נורא ואיום! רבי שלמה היימן ישב במרפסת הבית, שפנתה לכיוון היער, ודב גדול מהלך לעברו, כאשר המרחק בין הגר"ש היימן לחית-הטרף אינו עולה על כמה מטרים. גם אבי שמע את הזעקות והגיע אל המרפסת, וכשראה במה הדברים אמורים, טיפס במהירות על המעקה, ו... קפץ מן הקומה השניה לעבר הדב, תוך שהוא נוחת במרחק סנטימטרים ספורים ממנו. היה זה מעשה של מסירות נפש כדי להציל את חייו של ראש ישיבת 'תורה ודעת'. והנה, למרבה הנס, נבהל הדב מקפיצתו של אבי, וברח חזרה אל היער כלעומת שבא.
ראש ישיבת קרלין במונסי סיפר עוד, שכאשר סיפרו את המאורע להגאון רבי פייבל מנדלוביץ' זצ"ל, שעמד גם הוא בראשות ישיבת 'תורה ודעת', ואמרו לו ש'אלמלא קפיצתו של הת"ח מהקומה השניה, הדב היה טורף רח"ל את הגר"ש היימן', הגיב הגר"פ מנדלוביץ: 'הדב היה טורף את ר' שלמה שלנו?! מה פתאום?! הוא בא מן היער כדי לנשק את כפות רגליו של ראש הישיבה'!
