ח' דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן וכו', ואלו הן וכו', ותקון המלבושים. ובה"ה כתב: תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש.
והנה אמרי' בשבת דף י, א, מתקיף לה ר"ש טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי משום שנאמר הכון לקראת א-לוהיך ישראל, ועי' בתוד"ה טריחותא, ועי' בטוש"ע סי' צ"א סעיף ב'.
והנה ברמב"ם לא הזכיר כלל מדין אזור, ומצאתי בפמ"ג סי' צ"א בא"א סק"ב שהעיר מזה, יעו"ש.
ונראה בזה, דהנה הרמב"ם כאן כתב: ח' דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן וכו' ואלו הן וכו' ותקון המלבושים, ובה"ה כתב: תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחילה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש. ונראה מעתה, דהרמב"ם מפרש דמה דאמרי' בגמ': ועוד ליקו הכי וליצלי משום שנא' הכון וגו', אין הכוונה דיש הלכה מיוחדת שצריך לאזור אזור בשעת התפילה, אלא כאן מבואר הדין דתקון מלבושיו, והיינו דמאחר דהתיר את המייניה מקשריו, והמייניה תלוי בגופו, אין זה כבוד להתפלל כן מבלי שיקשור שוב המייניה, וע"ז נאמר הכון וגו', וזהו דינא דתקון מלבושיו, והיינו שבגדיו שלובש יהיו מסודרים כדרכן, ודברי הגמ' כאן הן הן מקור דברי הרמב"ם הנז' שכתב: מתקן מלבושיו, ועי' בכ"מ ולח"מ שם שכתבו דמקור דברי הרמב"ם הוא מהא דאמרי' להלן גבי רב כהנא כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון וגו', והנה התם לא מבואר מתקון מלבושיו, אולם לפ"מ שנתבאר בפי' דברי הגמ' דאמרי' וליקו הכי וליצלי משום שנא' הכון וגו', מבואר בזה בהדיא ד"ז דתקון מלבושיו, וכמש"נ, ומעתה ל"ק למה לא הוזכר ברמב"ם דין אזור, דלפי הרמב"ם ליכא אמנם כלל ד"ז, ופי' דברי הגמ' הוא לגבי דין תקון מלבושיו, וכמש"נ. ומה שהרמב"ם מביא קרא דהשתחוו לה' בהדרת קדש, עי' בלח"מ מש"כ בזה. ואולי מה שהביא הרמב"ם לפסוק זה, הוא על מש"כ: ומהדר, וע"ז מביא הא דבהדרת קדש, אבל דין זה דמתקן מלבושיו הוא אמנם מדין הכון וגו'. אולם לפ"ז יהי' קשה, דגם לדין דמתקן מלבושיו, נלמד מקרא דבהדרת קדש, דהרי זה בכלל: מהדר, וע"כ צ"ל דקרא שהביא הרמב"ם קאי על כל מש"כ בהלכה זו, והרמב"ם הדרשה הפשוטה נקיט, וכמש"כ בלח"מ.
ב. ועי' בתוס' מש"כ בשם מחזור ויטרי, ובמפרשים דחקו בפירוש הדברים, דאיך כ' דזהו משום הא דלבו רואה את הערוה, הא בגמ' קאמר הטעם משום הכון, והעיקר בזה מש"כ בב"ח בסי' צ"א דהמחזור ויטרי לשיטתו דלבו רואה הערוה מותר בק"ש, וכמש"כ התוס' משמו בברכות כה, ב, ד"ה והרי [יעו"ש דכ' כן בשם ר"ש תלמידו של רש"י, והוא מחברו של מחזור ויטרי]. אלא דלגבי תפילה יש הלכה מצד הכון שלא יהיה לבו רואה הערוה, ודין דהכון מחדש לנו דין זה. וזה דין מיוחד בתפילה, וס"ל למחזור ויטרי, דבלי הא דלבו רואה הערוה, מהכ"ת נאמר דצריך לאזור אזור, דהיכן נאמר בהכון דין אזור, אלא משום דאיכא ענין דלבו לא יהא רואה הערוה, שפיר י"ל דנהי דלענין ק"ש וברכות מותר, הכא בתפילה יש להקפיד ע"ז משום הכון, ודין הכון משמיע לנו דבתפילה לא יהא לבו רואה את הערוה.
ג. והנה צ"ב למה אין אנו נוהגין באזור בשעת התפילה, מאחר דמבואר בשו"ע סי' צ"א סעיף ב': צריך לאזור אזור בשעת התפילה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום הכון. אולם יתכן דסומכין על הך דעה שהביא הב"י בשם רבינו ירוחם דכתב: שיש מי שכתב שמי שרגיל לחגור כל היום אם התיר חגורתו קודם תפלה צריך לחזור ולחגור, אבל מי שהולך בכל היום בלא חגורה א"צ לחגור לתפלה, [וזהו כעין מש"כ לעיל בשי' הרמב"ם, אלא דלמש"כ הרמב"ם ס"ל דרק כשהחגורה על מתניו אלא שאיננה קשורה כראוי, הוא דצריך לקשור כדי לתקן מלבושיו, ולמש"כ ברבינו ירוחם אם הוא רגיל לחגור, אף אם הוריד חגורתו לגמרי, צריך לחזור ולחגור, ולא רק כשהחגורה עדיין על מתניו]. ועי' במג"א סק"א שהביא לדעה זו בסתמא להלכה, יעו"ש. ועי' מ"ב סק"ד ובשעה"צ סק"ג, וצ"ע. עוד י"ל דמש"כ בשו"ע דצריך לאזור אזור אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה, היינו היכא שע"י האבנט הוא דאין לבו רואה הערוה, דהאבנט הוא דמהדק למכנסיו, ובלי האבנט הי' לבו רואה הערוה, ואשר ע"כ צריך עוד אזור מדין הכון. אבל היכא דמכנסיו מהודקים על גופו ע"י כפתורים וכדומה, א"כ חגורת מכנסיו אינן הגורמים שלא יהא לבו רואה הערוה, שפיר יוצא בהן מדין הכון, וא"צ עוד אזור על בגדיו העליונים, דחגורתו זהו אזורו, וצ"ע בזה. א"נ סומכין על מש"כ התוס' בשם מחזור ויטרי דכל הדין של הכון הוא רק שלא יהא לבו רואה הערוה, ולדידן שיש לנו אבנט של מכנסים אין צריכים לאזור, וזה לא כמו שנפסק בשו"ע וכנז', ובשו"ע פ' כדעת הרא"ש יעו"ש, [ובבאה"ג ציין על השו"ע לדברי התוס', ואולי כוו' להרישא שבתוס'], אולם למש"כ לעיל בשם הב"ח, המחזור ויטרי לשיטתו דבק"ש וברכות אין הדין דלבו וכו', וא"כ לדידן דקי"ל דיש ד"ז, א"כ בע"כ דבתפילה יש דין מיוחד, ואפי' בחגור באבנט. [משנת יעקב]
