ב"ה ט"ו בשבט תשי"ז
חביבי יקירי נ"י שלום וברכה
שמחתני יקירי במכתבך המפורט אשר הצלחת בו למסור תמונה בהירה מכל מה שעבר עליך מיום שנסעת ממחננו וכשם ששמחתני בגוף מכתבך. כמו כן גרמת לי קורת רוח בתוכן מכתבך. עמדת איתן בתוך כל החתחתים והמכשולים שסבבו אותך מעברים כשרואים חפץ מונח בידו של אדם עדיין אי אפשר להחליט אם החפץ מונח בידו סתם או שהיד מחזקת בו בכוח ורק כשאתה מנסה להוציא את החפץ מידו אז אפשר להיווכח בכמות הכח המהדקת את החפץ אל היד. אפשר להיות בישיבה וללמוד בשקידה ואעפ"כ אין להביא ראיה מזה על דבקותו של הלומד אל תורתו ורק בשעה שמסתערים עליו כחות להוציא את הגמרא מתוך ידו אז מתגלה מדת ההידוק והקשר אשר בין הלומד ותורתו. הנהגתך המתוארת במכתבך מוכיחה בעליל על נימי נפשך המקשרים אותך אל תורתך. זאת ועוד אחרת ספרי העבודה מלאים דברים על אודות עמידה בנסיונות, כמובן הנסיונות הם מסוגים רבים ושונים נסיונות של ממון של כבוד של צער הגוף של דעות כוזבות וגו' וגו' ובכל זאת תמצא כי הסעיף הראשון בשלחן ערוך אורח חיים מוצא לנכון להזהיר על נסיון מסוים אל יתבייש מפני המלעיגים עליו ובודאי שכל כהאי גונא טעמא בעי דהלא סוף סוף הסעיף הראשון בשולחן ערוך נושא דברו על כלליות טעמא בעי דהלא סוף סוף הסעיף הראשון בשולחן ערוך נושא דברו על כלליות עבודת השם ולמה יצא מכלל הנסיונות דוקא נסיון פרטי זה של מלעיגים להיזכר במפורש בסעיף כללי זה? אלא שהענין הוא שהרמ"א היה הפוסק האחרון שכל ישראל נשען עליו בכל ארבע חלקי השולחן ערוך המקיפים את חיי התורה בזמן הזה. שני מלים הללו, "הפוסק האחרון" מעידים כמאה עדים על התחלתה של תקופת עקבתא דמשיחא.
כל זמן שיתכן עוד שכל ישראל ישענו על מקור הוראה אחד וידועה המליצה שגדולי הדורות היו כותבים על הרמ"א ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א ע"ש הכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה, עדיין יש קצת נחמה לצרת השעבוד של עקבתא דמשיחא. עם כלות כוחו של מקור הוראה כללי עצמת הצרות של עקבתא דמשיחא מתחלת והלא הסימן המובהק של עקבתא דמשיחא הוא החוצפה הצועדת בראש בעקבתא דמשיחא, חוצפא יסגי, ועל כן דברי הרמ"א בסעיפו הראשון מתאימים הם דוקא לאותו הנסיון האופייני לתקופת עקבתא דמשיחא והנסיון האופייני ביותר לעקבתא דמשיחא הוא נסיון המלעיגים. הכלי זיין המובהק של החוצפה הוא הלעג ואמנם נאה הוא להפוסק האחרון העומד בשער תקופת עקבתא דמשיחא לחרות על מזוזת השער 'אל יתבייש מפני המלעיגים'. אשריך שקיימת בנפשך את אזהרתו זו של הסעיף הראשון מהפוסק האחרון ולא התביישת מפני המלעיגים. כל הדיבורים והטענות שאתה מוסר במכתבך בשמם של אנשי השטנה הקמים על תכנית לימוד התורה שלך אינם אלא לעג של חוצפה האופיינית לעקבתא דמשיחא ואתה לא רק שלא התביישת מפניהם אלא שעמדת בפניהם.
יקר היית לי מיום שהכרתיך ועכשיו יקרת בעיני שבעתים. לך בכוחך זה והושעת את עצמך ואת סביבתך ואת כל אלה אשר תמצא יד השפעתך להשיגם ועצת השם תופיע על דרכך לטוב לך כל הימים.
כעתירת נפש אוהבך,
יצחק הוטנר
