אגרות הראי"ה ח"ב עמ' רמז: "בדבר כללות החכמה וספרי הזוהר שהם דברים קדושים, שאין לקחת את הדברים כפשוטם, אלא הכל הם רמזים למפעלות ה' בעולמות הרוחניים, וסוד ההנהגה וההשגחה שהלשון האנושי קצר מהביע את עומק הרעיון. והכל הולך למקום אחד, להעמיק בגדולתו של יוצר בראשית ובאחדותו הנפלאה והפשוטה לאין סוף. וחלילה להטיל מום בקדשים ולהעלות על הדעת שחשבו שניות והגבלות בבורא-כל. ואם שלא כל מוחא סביל דא [לא כל מוח מבין זאת], הולך בתום ילך בטח באמונת חכמים שהדברים הקדושים הללו נשגבים הם מדעת האדם ושכלו הפשוט, אבל צפויים הם לצופי מרכבה ומשיגי הופעה קדושה עליונה".
"וייחוסו של הזוהר לרשב"י... אפילו אם נשתלשל דורות רבים והיו בהם הוספות והערות מחכמים שונים, אין העיקר בטל בכך, שישנם שם לימודים קדושים ונשגבים".
