גשם שלנו
חזאי מזג האוויר ומומחי אקלים חוזים לנו עוד שנה שחונה, בהמשך לשבע קודמותיה. משק המים במשבר חמור.
תחזיות אלו ודאי אמורות לעורר אותנו, אך אסור לנו להניח להן להרדים אותנו מתוך ייאוש. לא, אין כוונתי הפעם לממונים על משק המים, למדעני המים והסביבה ולמהנדסי המכונות – אנשים נפלאים וחשובים אלו ימשיכו לעשות את עבודתם בייצור פתרונות טכנולוגיים ואקולוגיים – כוונתי אלינו ממש – את, אתה ואני.
כשם שאין תפקידו של רופא לחזות מה יעלה בגורלו של חולה, אלא לעשות הכל למען ריפויו, כך אין תפקידו של חזאי לקבוע מה יהיה, אלא רק מה צפוי. בין אם צפויה לנו שנה שחונה ח"ו ובין אם צפויה שנה רוויה בע"ה, עלינו להתפלל, תפילה מסוג מיוחד.
לא כארץ מצרים היא ארץ ישראל. על אדמת מצרים לא מתקיים קשר בין אדם לאלוקים, אולם על אדמת ארץ הקודש מתבקש הקשר הזה. עיני ה' נתונות לארץ ישראל מראשית שנה ועד אחרית שנה, ועיני היושבים בה תלויות בה' ובאהבתו שתשפיע עליהם שפע ממטרים וחיים.
באמרנו כי אל לחזאי לומר מה יהיה אלא מה צפוי, אין כוונתנו לעמת בין טבע (תחזית) לנס (תפילה) אלא לקשור בין טבע לטבע. הטבע הארצישראלי הוא טבע של קודש, טבע של רוחניות. התורה יודעת לקבוע כי זו הארץ מסוגלת להקיא את יושביה, במידה ולא יתאימו לסגולותיה הרוחניות והמוסריות.
המעיין במעשי חכמים במסכת תענית ובמקורות נוספים יגלה כמה עובדות מרתקות: רוב האנשים שהגשם ירד בזכותם הם אנשי החסד על ביטוייו המגוונים. זאת ועוד, רובם המוחלט של הסיפורים אינו מביא לפנינו מופתים אלא מעשים של תיקון הנפש, החברה והעולם. בסיפורי הגשמים איננו מוצאים תוכחות מוסר וקריאות קולניות לקשר בין חטא כזה או אחר לבין עצירת גשמים אלא רמיזות עדינות הנרמזות מן השמים בדמותו של מתפלל פלוני בעל חסד אלמוני הנענה בתפילתו, ומתוך כך אנו מתעוררים לתשובה.
אלוקים מזמין אותנו לקשר באמצעות הגשמים. אולם, לפי העולה מדברי חז"ל, אלוקים מבקש את הקשר עמו דווקא דרך נוכחותו בזולת – בצלם אלוקים שבאחר. חברה וחבריה היודעים רגישות לחלש, הנחלצים לעזרה, המביטים בעין טובה ומלמדים זכות על הפרט ועל הכלל, העומדים על סוד הנתינה ולא נתונים בכבלי הצריכה, השמחים בחלקם – הם נדבקים בבוראם ובמידותיו, וראויים למתת גשמיו. זוהי תפילת חוט של חסד.
ולסיום, סיפור.
"סיפור זה שמעתי מפיו של מנהיג ציוני. סיפור מימי ילדותו ברוסיה. בשמיני עצרת, בתפילת הגשם, שאל בבית הכנסת: 'אבא, גשם בחוץ... למה מתפללים לגשם?...' מתחת לטלית בא קולו של האב: 'ילד, זה לא הגשם שלנו...' קול פסקני, דוחה הרהור שני. 'לא שלנו!'" ('אומרים ישנה ארץ', יצחק זיו אב, עמ' 280).
איננו חפצים בגשם היורד רק בשל המערכת הטבעית של מחזור המים. אנו חפצים בגשם שלנו, גשם רווי אהבה וזכאות, גשם שופע אמון וראויות.
