איתא בפרשתן (שמות ב יא) "וַיִּגְדַל מֹשֶׁה וַיֵּצֵּא אֶׁל אֶׁחָיו וַיַרְא בְסִּבְלתָם" ופרש"י וירא בסבלתם - נתן עיניו ולבו להיות
מיצר עליהם.
וכן דרכן של ישראל רחמנים בני רחמנים - שנותנים
עיניהם ולבם בצרתן של אחרים. כואבים את כאבם,
ומשתתפים בצרתם רח"ל, או בשמחתם כ"י...
מעשהשהיה אצל רבינו ה'אילת השחר' זיע"א.
רבינו זצוק"ל נולד בעיירה 'בריסק', בצילו של
ה'בריסקער רב', ובתור ילד היה נבחן אצלו הרבה.
אבל... מקום המבחן לא היה כמתבקש בביתו של הרב
מבריסק [שמצד הטבע היה אמור להיות בביתו] אלא בבית
הכנסת, הרב שטינמן היה תופס את הרב ביציאתו מבית
הכנסת והיה מבקש ממנו לבחון אותו.
בסוף ימיו נודע באקראי מפיו למה המבחנים לא היו
בביתו של ה'בריסקער רב'.
לבריסקער רב היתה ילדה שנפטרה בילדותה רח"ל, פעם
אחת נכנס אהרן לייב הקטן לביתו של הרב מבריסק, וראה את
אשתו של הרב בוכה.
והוא, ברגישותו הרבה, הבין - כי הסיבה שהרבנית בוכה ,
כיון שאני הייתי בן גילה של הילדה שנפטרה, ואף היה משחק
עמה בחצר כדרך הילדים הקטנים, יחד עם בני השכונה, וכאשר
ראתה אותי היא היתה נזכרת בילדתה שנפטרה, והורידה
דמעות.
לכן לא היה נכנס רבינו לבית הרב והרבנית עד אשר היה
כבר גדול, ולא היה חשש שזה יצער את הרבנית.
זה 'נושא בסבלותם' 'נותן עיניו ולבו' בצרתן של אחרים...
כלפי מ"ה הדברים אמורים?
לא צריכים להיות הדברים דווקא בשכנה שנפטר לה ילד
רח"ל, גם אם אתה רואה את חברך לספסל הכיתה, הכולל,
הבית כנסת, שהולך עם פרצוף קודר, או אפילו בלי פרצוף
קודר, תתן לו א-גוט ווארט'יל [מילה טובה] וכבר גמרא
מפורשת (בבא בתרא ט:) "הנותן פרוטה לעני מתברך בשש
ברכות, והמפייסו בדברים - מתברך בי"א ברכות".
וביותר הדברים אמורים בתקופה האחרונה, אשר דם
ישראל נשפך כמים, ומידי יום חוזרים חיילים משדה הקרב
בארונות קבורה, ומשפחות שלימות מבכות על ילדיהם, הורים
שכולים, אלמנות צעירות, ויתומים קטנים...
בנוסף על צער הגלות של כ150,000 (!!!) המפונים
מביתם, ואינם יודעים מתי יחזרו לביתם, ומליוני התושבים
אשר סופגים טילים ואזעקות שאך בנס לא גורמים פגיעות
בגוף, אך בנפש, ובפרט של נשים וילדים - פוגעים גם
פוגעים!!!
אם רק נעצור ל5- דקות, וננסה להתבונן בצער של
אלמנה צעירה שאבדה את בעלה, אשר "גדול כים שברה, מי
ירפא לה"... "כבתולה חגורה שק על בעל נעוריה" -זה
המקסימום צער ויגון השייך...
נתבונן בריכוז בצער של הורים שאיבדו את בנם מחמדם,
אשר יעקב אבינו ה תבטא על כעין זה "כי ארד על בני אבל
שאולה"....
נתבונן על צער של יתומים, אשר ברגע קטן ונמהר איבדו
את אביהם, ומעתה ועד עולם, לא יהיה אבא שיקח אותם
מה'בית ספר', לא יהיה מי שיעשה 'קידוש', לא יהיה מי שיברך
אותם בליל שבת, לא יהיה מי שיגדל אותם ויצחק איתם, לא
יהיה מי שילווה אותם לחופה, "הלא למשמע זאת תדאבה
נפשינו".
ועל כולנה "שבי קשה מכולם" (בבא בתרא ח.) מעל 100
יהודים, הנמצאים בצרה ובשביה, אצל רוצחים אכזריים
הגרועים ביותר, אשר אין להם שום מצפון ומעצורים, וכל
תאוותם הוא לרצוח ולהתעלל ביהודים, אשר הם עצמם
סובלים במצור ובמצוק נורא ואיום, ועימם בני משפחתם אשר
דעתם מיטרפת עליהם מדאגה וחשש נורא...
מ"ה ה' אלוקיך דורש מעמך?
לעניות דעתי צריכים כעת שני דברים.
א. נושא בעול עם חבירו.
שמעתי (ממקור די מוסמך) על הגאון האדיר ר' אביגדור
נבנצאל שליט"א, יהודי בגיל של קרוב ל90- שנה )!( שמאז
תחילת המלחמה - הוא ישן על הרצפה, בלי מזרן, ובלי כרית
[!!!]...
לא יודע אם זה ההנהגה השווה לכל נפש [גילוי נאות, אני
לא ישן על הרצפה], אבל זה מראה לנו דוגמא כיצד "נתן עיניו
ולבו להיות מיצר עליהם".
לא ניתן להמשיך בסדר יום רגיל - כשכל כך הרבה יהודים,
אחים שלנו, בני נשמה אחת, שרויים בצער כל כך נורא.
ב. התחזקות בתפילה.
גם למי שהסעיף הקודם - לא נוגע אליו, הסעיף הזה ודאי
נוגע לכולם בחיוב גמור !!!
מישהו תלה פתק בבית כנסת שלנו ובו
נכתב כך: בליל שבת פרשת ויגש, מוצאי עשרה בטבת,
התפללתי בבית המדרש של הרב גלאי, והרב גלאי בעצמו
ניגש לפני העמוד, והיה נראה שהזדרז מפני שהציבור היה
חלש ורעב. הם ובני ביתם.
אחרי התפילה - אמר הרב גלאי פרקי תהילים, בהסבירו,
שתפילה היא מצווה דרבנן, ואילו תפילה בעת צרה הוי חיוב דאורייתא!!!
כל יהודי, מאמין שכל תפילה, וכל חיזוק בתורה הקדושה,
ודאי לא שב ריקם. מי שלא מאמין שתפילה פועלת, הרי זה
אפיקורס גמור, ואין לנו דין ודברים עמו כלל.
אלא מאי?
עייפות! מלומדה!
התפללנו, התחזקנו, חודש, חודשיים, וזהו, אנחנו
שחוקים...
וכאן המקום להתגבר כארי, וכי החיילים בעזה - גם כן
יכולים להניח את נשקם בטענה שהם שחוקים ועייפים? לא
בא בחשבון, ולא יעלה על הדעת.
כי כשיש מלחמה - נלחמים!!!
כך אנחנו צריכים ומחיובים להמשיך בכל כוחינו, לא
להכנס לשגרה הרגילה, עכשיו עת מלחמה, וחייבם להלחם
[רוחנית], חיזוק בתורה, חיזוק בתפילה, חיזוק בגדרי יראת
שמים וכו'.
יעזור ה', ויחיש לגאלינו גאלות עולמים, ונשמח כולינו
בבא גואל לציון ברננה ונאמר לפניו שיר חד שעל גאלתינו ועל
פדות נפשינו!!!
