מאימתי אביו חייב ללמדו תורה משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה ושמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל לפי בוריו. ומוליכו אצל מלמד התינוקות:
מאימתי אביו חייב ללמדו תורה וכו' ושמע ישראל וכו'. בכת"י אברבנאל הנוסחא מאימתי מתחיל אביו ללמדו וכו' מלמדו תורה צוה וכו' ופסוק ראשון מפרשת שמע וכן הוא בלשון הגמ' בסוכה.
ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים [פסוקים] עד שיהא בן שש או בן שבע. לא הראו מקומו ואפשר דדייק כן רבנו מהא דבש"ס דילן אמרו בסוכה שם מאי תורה תורה צוה וכו' ופסוק ראשון מקריאת שמע ואלו בירושלמי סוכה שם אמרו ואביו מלמדו לשון תורה ולא קאמר פסוקים אלו וסובר רבנו דכוונת הירושלמי דמלמדו אח"כ עוד פסוקים ורק ההתחלה היא תורה צוה וכו' אבל יותר נראה דכוונת הירושלמי ללשון תורה היינו לשון הקודש שהוזכר בספרי שם, ועי' בתוספתא דחגיגה פ"א אביו מלמדו שמע ותורה ואולי סובר רבנו דהכוונה לפסוקי התורה, אבל הפשוט יותר ונראה ברור ע"פ מ"ש בהגהות מיימוני לקמן בפ' ב' וכן הוא להדיא בסמ"ג וכמו שנביא להלן דרבנו מישב הא דאמרו באבות בן חמש למקרא ר"ל מה שאביו מלמדו פסוקים פסוקים וזה לשון הסמ"ג מצוה י"ב משיודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה וכו' וק"ש פסוק ראשון וכו' ואח"כ מלמדו מקרא מעט כדאיתא בקדושין ל' ומפרש שם מקרא זו תורה, ומלמדו עד שיהא בן שש או בן שבע וכו', וכ"כ הריטב"א ז"ל הובא בשטמ"ק לכתובות ז' ואחרים פרשו בר שית שלימות ומתניתין דאבות ללמדו אביו והכא ללמדו בבית רבן של תינוקות ועי' בפי' רש"י לאבות פ"ה בן חמש למקרא (וא') שמכניסין אותו ללמוד תורה ופסוקים עי"ש היטב.
עד שיהיה בן שש או בן שבע. הנה הרב ז"ל בב"י דעתו בדעת רבנו דר"ל תחלת שש בבריא ותחלת שבע בכחוש כי היכי דלא תקשי מהא דאבות בן חמש למקרא, וכן סתם בשו"ע, ובאמת הוא פלוגתא דרבותא, שבאמת תלמידי רבנו יונה ז"ל הובא בשטמ"ק לכתובות כתבו כן להדיא וכן כתב הריטב"א ז"ל שם בשם יש מי שפרשו. אבל דעת התוס' ועוד כמה מרבוותא אינה כן אלא דשש שלמות בעינן, וחלקו בין בריא לגמרי דסגי בחמש עי"ש, וכבר הבאנו לעיל שיטת רבותינו הסוברים דבן חמש למקרא היינו הפסוקים שאביו מלמדו, ובן שש ובן שבע הוא להכניסו בבית הספר ובדעת רבנו נראה ברור כמ"ש דס"ל חילוק זה, ובן חמש הוא ללמדו הפסוקים שהרי שיטת רבנו בכל מקום שכתב איזה דין מדיני התורה התלוי בשנים, ר"ל שמכך וכך שנים ולהלן חל החיוב וקודם לכן פטור כוונתו תמיד לשנים שלימות ועי' במ"ש הרב המגיד בסוף פ"ב מהל' שביתת עשור ובמ"ש בפ"ו מהל' סוכה דבן ששה חייב בסוכה ובהל' עירובין פ"ו לענין יוצא בעירוב אמו והארכתי ב"ה בזה, ומצאתי בשו"ע הרב ז"ל בהלכה זו שעמד על הדברים ובמקומן נאריך אי"ה בהם, ולפי"ז ברור דגם כאן ר"ל שש ושבע שלמות לענין להוליכו לבית הספר.
ומוליכו אצל מלמד התינוקות. דקדק רבנו בלשונו לרמז הא דר' יהושע בן לוי בקדושין שם דהוי רהיט ומוליך בר בריה לבי מדרשא א"ל מי זוטר מאי דכתיב והודעתם וכו' וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, כן הביא המרכבת המשנה אלפנדרי בשם מרן מה"ר חיים ויטאל זצ"ל ובאמת לפי דברינו לעיל הרי זהו יסוד הדין דללמדו מקרא מתחיל מבן חמש אלא שזה אביו מלמדו פסוקים פסוקים ומבן שש ושבע מוליכו לבית הספר ועי' מה שנכתוב בזה לקמן שהיא תקנת שמעון בן שטח הובאה בירושלמי פ"ח דכתובות הי"א וכשיהיו התינוקות הולכין לבית הספר עי"ש היטב. [עבודת המלך]
