Did Bas-Paroh speak Hebrew?
Unlikely....
So how did she say "משה כי מן המים משיתיהו"???
אבן עזרא פירוש שני שמות ב':י'
שם משה – מתורגם מלשון מצרי בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס. ככה כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים, גם ככה בספרי חכמי יוון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה. ואל תתמה בעבור שאיננו משוי, כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים.
---------
ותקרא – רק עתה, משהיא מאמצת אותו, נותנת לה בת-המלך למשה שם. אך איך זה שבת-מלך-מצרים קוראת לילד בשם עברי, שהרי מדברי הכתוב משמע, שהשם נגזר מן השורש העברי מש״ה (לכאורה קיצור של ׳ממושה׳)? אלמלא ידענו תשובה אחרת לשאלה זו, יכולנו לומר – וזאת מבלי להתנגש במדע החדיש – שאכן מצרית זו נתנה לבנה המאומץ שם עברי. סמך לדברים אלה נמצא במימצאים האחרונים – כתבות על גבי אנדרטות מצריות מן הזמן הנדון, בהן מצויים כל כך הרבה שמות שמיים, עד שכלל לא יהיה מקום לתמוה על כך, שבת-המלך תתן שם עברי דווקא לילד עברי. ברם, יש תשובה נוספת לקושי זה. כבר יוסף בן מתתיהו כתב, כי ׳מואי׳ במצרית פירושו מים, ואלו ׳אסיס׳ פירושו ניצל מן המים. ואכן גם בשפה הקופטית mou פירושו מים, ואלו udsche – ניצל. זה שניצל מן המים נקרא אפוא במצרית בערך moudsche. הכתוב המספר לנו על מתן השם בעברית, בוחר משום כך בפועל מש״ה שצלילו כמו משה ואשר משקף את הוראתו של השם המצרי. וגם לפי פילון פירושו של השם – להוציא מן המים; וראה ראב״ע לפסוקנו.
ר' דוד צבי הופמן שמות ב':י'
--------
ותקרא שמו משה ותאמר וגו' – דון יצחק מפרש ותקרא שמו שאמו קראה לו שם, לא בת פרעה, ומפרש משיתיהו משית אותו (כמו יְלִדְתִנִי {ירמיה ט"ו:י'}, לִבַבְתִנִי {שיר השירים ד':ט'}) ומביא ראיה לזה מחסרון היו"ד אחר הת"ו. ואמנם אחר שהיה לְבֵן לְבַת פרעה, ושהיא לא ידעה כי המינקת היתה אמו, הנכון כי בת פרעה קראה לו שם. ומ"מ משה היה שמו (ולא שם אחר כגון מוניוס כדברי ראב"ע), כי mo בלשון מצרי מים, usee מֻצָּל, והנה משה ענינו מֻצָּל ממים. ומזה היה כי המתרגם האלכסנדרי במקום משה כותב תמיד Mωυσής (Mo-yses) להיות תחלה גזרתו (Mo-isee), וכן יוסף פלאויוס כתב כי המלה מורכבת מן Mo-yses, שענינו מֻצָל ממים (Jablonsky וראזנמילר וגיזניוס). גם Strom. L. I) Clemens Alexandrinus) כתב כי המצרים קוראים מוישה לכל העולה מן המים וחי. ול"נ כי פעל מָשָה בעברי משם משה נגזר, והשרש הזה לא נמצא אלא להוראת ההצלה מן המים, ימשני ממים רבים (שמואל ב כ"ב:י"ז, ותהלים י"ח:י"ז), ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיהו ס"ג:י"א), ופירש אח"כ איה המעלֵם מים. ולא שנגזר הפועל משמו של מרע"ה, אלא אומר אני כי כל מי שהיה נופל אל המים וניצול היו המצרים קוראים לו משה, ומזה למדו גם בני ישראל בהיותם במצרים ובנו להם פעל משה להוראת ההצלה מן המים. ותלמידי מוהר"ר מ"מ אומר כי אמרו מָשָה מפני שכבר היה להם פעל מָשַךְ שגם הוא קרוב בהוראתו לפעל מָשָה; וזה נכון. ומזה היה כי פעל משה בלשון הקודש אין הוראתו הצלה מן המים דווקא, אלא משיכה בעלמא, ולפיכך אמר כי מן המים משיתיהו, ימשני ממים. והכורם אומר כדון יצחק, והוא מוסיף כי לא נתגדל משה אצל בת פרעה, אלא אצל אמו, ומפרש ויהי לה לבן לאמו, כי לא קבלה שכר היניקה, אבל בקשה שתחזיר לה בנה. וזה רחוק מן הדעת מאד, שיאמר ויהי לה לבן על אמו, והיל"ל ותשיבהו לאמו, או ויהי עם אמו, וכיוצא בזה; גם מ"ש אח"כ ויצא אל אחיו, משמע שלא היה אצל אחיו.
כי מן המים משיתהו – היא אמרה בלשון מצרי, והכתוב אמר בלשון הקודש, והזכיר פעל משה להיותו לשון הנופל על הלשון.
-------
רשר"ה
משה – קרוב ל"מצה", ופירושו: למשוך במאמץ מתוך המים; לשאוב. בדומה לכך, "משח" מציין הפרדה מלאכותית מכל נוזל אחר [עיין פירוש, לקמן ל, כה].
היא לא קראה לו בשם "משׁוּי" – "מי שנמשה מתוך המים", אלא "משה" – "הגואל מן המים". אפשר שיש בכך רמז לכיוון החינוך שנתנה בת המלך לבנה המאומץ, ולרושם העמוק שהוטבע באופיו משנות ילדותו הראשונות. בנתינת שם זה ביקשה לומר: כל עוד הוא חי, אַל לו לשכוח לעולם שהושלך למים, ושאני משיתי אותו מהם. ומשום כך עליו להיות תמיד בעל לב רך וקשוב לצער הזולת, ולהיות מוכן בכל עת וזמן להיות "משֶׁה" – הגואל בעת צרה. בנוסף על כך, שמו העברי יעשה אותו תמיד מוּדע למוצאו.
בת המלך הייתה חייבת ליטול עצה מאמו כיצד לבטא רעיון זה בעברית. לולא כן, הייתה קוראת לו בשם מצרי.
בכל זה אנו יכולים להכיר את אופייה הנאצל והאנושי, של האשה שהצילה את משה.
---------
אור החיים שמות ב':י'
ותקרא שמו וגו' ותאמר וגו' – הנה תמצא שינוי בקריאת שם יצחק ויעקב והשבטים כי לכולם יקדים טעם השם ואחר כך השם, ביצחק (בראשית כא ו') כל השומע יצחק וגו' ותקרא שמו יצחק, יעקב (שם כ"ה כ"ו) וידו אוחזת בעקב ויקרא שמו יעקב. בשבטים כי ראה ה' ותקרא שמו ראובן (שם כ"ט ל"ב) כי שמע וגו' ותקרא שמו שמעון (שם לג) וכן על זה הדרך. מה שאין כן בקריאת שמו של משה הקדים הזכרת שמו ואחר כך טעם השם.
ואולי כי האמהות היו בעלי רוח הקודש והיו משיגות בחינת השם וקריאת השם היתה למה שהיו מכוונים בו מה שאין כן קריאת שם משה מגיד הכתוב כי לא השיגה לידע בחינת השם כי שמו נפלאות יגיד. וצא ולמד מה שכתוב בספר הזוהר (ח"ג דע"ו תיקונים תיקון ס"ט) מה ירמוז שם זה. וה' השם שמות בארץ שם בפיה שם משה ומה שאמרה היא בטעם השם הוא כי מן המים משיתהו ולא ידעה טעם זולת זה.
או ירצה הכתוב לומר כי זאת האשה העלימה טעם השם שלא יתגלה לכל לצד כי המעשה היה הפך רצון כל עמה להציל אותם שהם גזרו עליהם להשליכם ליאור והיא תבטל עצתם לרע להם לזה לא פרסמה טעם השם אלא קראתו סתם בלא טעם והכתוב מודיע טעמה שקראתו כך הוא לצד שאמרה כי מן המים.
-----------
ספורנו
ויהי לה לבן – כלומר כבן על דרך בנות המלכים ליקח לעצמן בנים שהן מגדלות אותם ומחבבות אותם כבנים.
ותקרא שמו משה – ממלט ומושה את אחרים מצרה.
ותאמר כי מן המים משיתהו – הטעם שקראתיו 'משה' להורות שימלט את אחרים הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם. וזה לא היה כי אם בגזרת עירין (ע"פ דניאל ד':י"ד), כדי שימלט הוא את אחרים.
