כתיב בפרשתן (ב, א-ד) 'וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב אחותו מרחק לדעה מה יעשה לו'.
העולה מדברי הכתובים, שעד ג' חדשים היה משרע"ה בבית אביו עמרם גדול הדור ואמו יוכבד, יחד עם אחותו מרים הנביאה ואחיו הגדול אהרן הכהן. והנה מצינו שכל בני משפחתו היו שותפים לדבר הצלתו, אמו יוכבד בנתה עבורו תבת גומא, ותחמרה בחמר ובזפת, אחותו מרים נצבה מרחוק לדעה מה יעשה בו, ואחר מכן הצילתו מרעב, ומיהרה לקרוא לאמו, ולשון הרמב"ם (פט"ז מטומ"צ ה"י) 'וסכנה בעצמה להצילו מן הים'. ואף אהרן הכהן היה שותף לדבר, כאשר איתא בילקוט שמעוני בפרשתן (קסו) 'ותפתח ותראהו והנה נער בוכה (שמות ב, ו) זה אהרן'. ולשון האברבנאל (שם) 'חז"ל פירשו על והנה נער בוכה פירוש צח, באמרם שהוא אהרן שהיה כבר נער, ובוכה על לקיחת הילד, ואומר אני שלדעתם יהיה זה סבה למה שאמרה בת פרעה מילדי העברים זה, כי בראותה שהיה אצלו נער עברי בוכה על לקיחתו, שפטה היות הילד עברי'. עכ"ד. נמצא שכל בני המשפחה היו עסוקים בהצלתו, אמנם אביו עמרם גדול הדור, לא מצינו שנתעסק כלל בהצלתו, והלוא דבר הוא.
ועל כרחך יש לומר, שעמרם גדול הדור, מד' יחידים שמתו בעטו של נחש (שבת נה:), היה עסוק בתורה ותפילה תענית וצדקה, ופעל ועשה למען תקנת הדור, והניח את הצלת בנו משרע"ה, בידי רעיתו ומשפחתו, ונמצא עולה שבאמת משרע"ה כמעט ולא גדל בצל אביו הגדול, לבד מאותם ג' חדשי חייו הראשונים, שחי בסתר בהחבא ובחשאי לבל יפול בידי המצרים הרשעים, ואחר מכן נתגדל בבית פרעה עד שנעשה כבן י"ב שנים, ואז ברח למדין, ונדד שם כשמונים שנים, ושב למצרים לגאול את ישראל, והיה זה כבר אחרי פטירת עמרם גדול הדור, שנפטר בשנת ב"א שצ"ב, כדאיתא בסדר הדורות (ב"א רנ"ה), הרי שכמעט ולא הכיר את אביו, וכמעט לא שמע את קולו.
מעתה מפליאים עד למאד דברי המדרש (תנחומא בפרשתן טז) 'ויאמר אנכי אלקי אביך (שמות ג, ו), נגלה עליו בקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתיירא'. והוא דבר פלא, הלוא משרע"ה היה בן ג' חדשים כאשר נקרע מבית אביו, ומני אז לא שמע מעולם את קולו, ולמה לא יתיירא משרע"ה מקול ה' בכוח, גם אם ידמה לו הקול בקולו של אביו, הלוא כמעט לא הכיר את אביו, וכיצד זה תרגע נפשו בשמעו את קול אביו, אחרי שלא הכירו אלא ג' חדשים בינקותו, ומאז לא שמע את קולו, וכבר עברו עליו יותר מתשעים שנים מאז.
נמצינו למדים מזה לימוד גדול ונורא, שאע"פ שהאב הגדול, עמרם גדול הדור, כמעט לא היה עסוק בחינוכו וגידולו של בנו, מכל מקום, באותם ג' חדשים בינקותו של משרע"ה, כאשר היה צפון וטמון במקומות מסתור ומחבוא בביתו, הנה בלילות הארוכים ההם, הוא שמע את קולו של אביו הגדול, עוסק בתוה"ק, בעבודת התפילה, בחיזוק ועידוד עם בני ישראל המדוכאים בגלות הנוראה, בעומק קושי השעבוד, ואותו הקול חדר וירד עד לתוכיות חדרי נפשו, והשאיר בו אותו הקול רישומא דקדושה, והשפיע עליו שפע השקט ובטח, עד כדי שתשעים שנים לאחר מכן, נגלה עליו הקב"ה בקולו של אביו הקדוש, כדי שלא לייראו, וכדי להעמידו בקרן אורה, בזכרונותיו הקדומים על אביו הקדוש.
האדמו"ר מטאלנא שליט"א