ב"ה. ואלה שמות כו' הבאים מצרימה את יעקב כו'. כתיב טוב שם (טוב) משמן טוב, ובמדרש קהלת טוב שם טוב חנניה מישאל [ועזריה] שיצאו מן האש, מנדב ואביהוא שנשרפו והיו נמשחין בשמן המשחה. [כמדומה ששמעתי כן גם מאא"ז מו"ר זצלה"ה] פי' שמן טוב מי שניתן לו גדולה מן השמים כענין הכהנים שהיו מיוחדין לעבודתו ית'. אבל טוב מי שמרויח לעצמו ע"י יגיעתו. וזה נקרא שם טוב. ובחינה זו מה שיותר מרוחק ויש עבודה יותר חשוב יותר שזה ענין השם מה שיוצא יותר למרחוק ונקרא שם טוב ביותר. וזה ענין שבטי ה' שירדו למצרים בבחינת שמות, כי האבות היו חוץ מן הטבע ונדבקים בו ית' ונעשו אליו ית' מרכבה תמיד. והשבטים הם שמתפשטין הארות הקדושה גם בתוך הטבע ועל שם זה נקראים שבטים מלשון התפשטות. ולכך ירדו למצרים לעורר הארת הקדושה גם תוך המיצר וההסתר. ועם כל זה העיד הכתוב כי באו את יעקב והיינו שהיו דבוקין בהפנימיות. [כמ"ש לעיל פי' ויחי יעקב בארץ מצרים ע"ש]. וזה שסופי תיבות את יעקב איש הוא שבת, כן כתב בבעל הטורים. שזה הוא ענין שבת. נחלה בלי מצרים. להיות התעוררות הקדושה בשבת גם בתוך המעשה. שיש בירור קצת בגילוי בכל דבר להיות עליה לשורשו. וימי המעשה נקראים עבודה להביא בחינת השבת גם בימות החול. ובמצרים היתה עבודה קשה יותר כמ"ש בפרך. אבל השבטים לא ירדו למצרים רק בבחינת שמותם. אבל הפנימיות היו מדובקין בבחינת יעקב, [כמ"ש נפש א' ברש"י ויגש], והוא שנתברר להם שחיות הפנימיות שבכל דבר הוא מהש"י בלבד. אף שנראה מבחוץ מהופך. הוא רק הסתר. וע"י שיודעין זה בבירור ממשיכין ההארה גם בתוך ההסתר עד שנתגלה הפנימיות. ובזוה"ק ה' ושמו אחד ובבחינת שמו נקרא רזא דאחד שנסתר עתה וע"י אמונת ישראל שמתבטלין להפנימיות נתברר האחדות וזהו בחינת שבת. [ולכך כתוב במדרש קהלת שם שחביבין שמותם של השבטים ע"ש]:
"טוב שם טוב משמן טוב" – A reputation is better than fine oil” (Koheles 7:1).
The Midrash (Koheles Rabba 7:1) explains this pasuk as follows:
טוב חנניה מישאל ועזריה שיצאו מן האש מנדב ואביהוא שנשרפו והיו נמשחין בשמן המשחה.
Chananya, Mishael and Azarya, who emerged [unscathed] from the fire, are better than Nadav and Avihu, who were burned and had been anointed with the anointing oil. Although Nadav and Avihu were anointed with oil as kohanim, they were consumed by fire, whereas Chananya, Mishael and Azarya, who did not have this distinction, were miraculously rescued from the fire in the merit of their piety.
The Sefas Emes, in Parshas Shemos (5631), explains the Midrash’s comment to mean that one who attains greatness through a gift from HKB”H, like Nadav, Avihu and the other kohanim, who were anointed kohanim, is not as great as one who achieves greatness through hard and work and effort. And thus Chananyan, Mishael and Azarya, who needed to work and exert great effort to achieve their stature, were greater than Nadav and Avihu, who received their spiritual distinction from the Almighty.
The Sefas Emes writes:
מה שיותר מרוחק ויש עבודה יותר חשוב יותר, שזה ענין השם מה שיוצא יותר למרחוק...
That which is more distant, and thus requires more work, is more significant, and this is the concept of a
“reputation” which spreads further...
Stature achieved through hard work has the ability to spread to great distances, and it is therefore referred to as שם – a “reputation,” which spreads far and wide.
On this basis, the Sefas Emes explains the opening phrase of Sefer Shemos: "אלה שמות בני ישראל" -
“These are the names of the Children of Israel.” The avos, the Sefas Emes writes, lived on a level that was beyond the limits of natural human capabilities. Yaakov’s sons, by contrast, embodied the notion of kedusha spreading within even the natural world. And this is precisely why they settled in Egypt – in order to generate sanctity even where it cannot easily be found. The Torah speaks of שמות בני ישראל because Yaakov’s sons signified the ideal of שם טוב – earning distinction through hard work and effort, and this effort has the ability to spread kedusha far and wide, like a person’s reputation.
The Sefas Emes adds that this is the reason why Yaakov’s sons are called שבטים (literally, “tribes”), which can also refer to sprouts or branches. A branch emerges forth from its source, the tree. Similarly, Yaakov’s sons were able to spread kedusha far and wide, even to places of spiritual darkness like Egypt, expanding the boundaries of kedusha to all places and to all times.
