(יט) כי ידעתיו – נגד מה שאמר המכסה אני מאברהם אמר כי ידעתיו, כלומר אודיעהו את הדבר אשר אני עושה, כמו משפטים בל ידעום (תהלים קמ״ז), דתרגומו הודיעונין, וכמו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה שפי׳ הרס״ג והרשב״ם ידעתי כמו הודעתי ... ואמר סבת ההודעה הוא, כדי שידעו דורות הבאים טעם עונש הרשעים האלה, ויהיו נשמרים מלעשות כתעבותיהם, וז״ש ״למען אשר יצוה וגו׳ ושמרו צדקה ומשפט״, כי בשני אלו קלקלו אנשי סדום, יד עני ואביון לא החזיקו, כעדות הנביא (יחזקאל ט״ז); ושם צדקה כאן הניתן לעניים מצד החנינה והנדיבות (אלמאָזען); וכן עותו הדין והמשפט כנודע מדברי רבותינו במעשה הריבה, ועליהם נאמר הנשכחים מני רגל (איוב כ״ח) ע״ש רש״י. ושמירת הצדקה והמשפט יהיה סבה שיזכו אל הטובות הנצחיות המיועד אליהם מאת ה׳, וזהו למען הביא ה׳ וגו׳, והוא מוסב על מאמר ה׳ כי ידעתיו, וטעמו התכלית האחרון יהיה ממה שאודיעהו סבת העונש, כדי שיזכו בניו במעשיהם ויהיו ראויים לקיים בהם דברי הטוב אשר דברתי אל אברהם. ואמר הביא ה׳ במקום הביאי כמו נשי למך ולא אמר נָשַי וכמ״ש רש״י אצל מאת ה׳ לקמן י״ט כ״ד. ורש״י פי׳ למען הביא כך הוא מצוה לבניו שמרו דרך ה׳ כדי שיביא ה׳ על אברהם, קשה מאד כי היצדק בעיני ה׳ לעבוד ע״מ לקבל פרס.
דרך ה׳ – ומה הוא דרכו עשות משפט וצדקה, כי באלה הוא חפץ; וכל מה שקראו חכמים מדות נקרא בלשון המקרא דרכים והעושה חסד משפט וצדקה נקרא הולך בדרכיו שומר דרכיו; והמתבונן במדותיו להשכיל באמתתן ולדעת אותן איך מתנהג עם בריותיו אם לשבט אם לחסד על גוי ועל אדם יחד נקרא יודע את ה׳ בכל המקרא, והוא המוצא חן בעיני ה׳. וכמ״ש משה הודיעני נא דרכיך ואדעך למען אמצא חן, ונאמר על יאשיה אביך הלא וגו׳ ועשה משפט וצדקה הלא היא הדעת אותי נאם ה׳, מבואר מזה שא״צ כ״כ בחקירת הנפלאות על יחודו ואמתו, כי רק שמירת דרכיו למי שיודע אותן היא נקראת דעת את ה׳ (רל״ש).
