אותם הגדולים שהיו מטבע נפשותם בעלי אגדה ושירה, והצד הפיוטי שבנפשם היה גדול ועצום מאד, לא היו יכולים למצא קורת רוח בתלמוד ההלכות מצד עצמן, אלא מצד המקוריות שלהן, שכולן נובעות הן ממקור מים חיים של האורה האלהית שבתורה, שהדבקות האלהית היא עיקר יסודה. על כן דרשו תמיד שעסק התורה יהיה בדבקות, וחייבו להתבונן ולהניח זמנים רבים מגופי תורה גם באמצע הלימוד, כדי לפנות את הלב לרעיון הדבקות האלהית - כל אחד ואחד לפי כשרונו וטהרת רוחו ועומק הדעת שלו.
אמנם אותם שהיו בעלי שכל הגיוני, והשכל המנתח והמעשי היה אצלם חי ומלא כח, הרגישו שפעת עונג ומילוי נפש בנתוח ההלכות ובציוריהם המעשיים, והרגישו בעצמם ריווי רוחני ותכונת עבודה מלאה מעצם התלמוד לבדו. על כן הוכיחו שעצם הלמוד ההלכותי הוא המכוון התכליתי, ופינוי הלב באמצע התלמוד אל ההכנה של הדבקות, הוא בכלל בטולה של תורה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי לאחרונים עצמותה של ההשכלה התורית בכל מקצעותיה היא בעצמה מקנה להם את התכונה האצילית של הדבקות השירי או ההרגשי, וק"ו המדעי התבונתי. [ח' רכ"ט]
Those great individuals who were by nature endowed with agada and poetry, and whose poetic side was very great and immense, could not find satisfaction in the learning of laws for its own sake, but rather because of their originality, as all of them spring from the source of living water of the divine light in the Torah, whose fundamental essence is divine attachment. Therefore, they always sought out that the study of Torah be done with devotion, and they obligated people to contemplate and set aside significant portions of Torah even in the middle of their learning, in order to clear their hearts for the idea of divine devotion - each person according to their talent, purity of spirit, and depth of knowledge.
However those who possessed logical minds, and whose analytical and practical intellect was alive and full of power, felt a surge of pleasure and fulfillment of the soul in analyzing the laws and their practical illustrations, and felt spiritual refreshment and a full working capacity from the study itself. Therefore, they proved that the very act of learning the halachot is the ultimate goal, and emptying the heart in the middle of studying the Talmud to prepare themselves to cling to Hashem is considered Bittul Torah. And these and these are the words of the living God, as for the latter, the very essence of Torah wisdom in all its branches itself bestows upon them the noble quality of poetic or emotional attachment, and all the more so intellectual contemplation.
