כשהנפש היא בריאה, אוצר הרגשת הקדושה הוא שלם תמיד, חי ומלא, ומשפיע תדיר מאורו וחומו על הצדדים הנמוכים ממנו, ועל הנעלים עליו. משפיע על הגוף וכל אבריו וכחותיו נעימת ידידות מתיקת הקודש, ועל הארת השכל וכח השינון והלמוד הוא משפיע גם כן מאורו המוחש והמורגש, עד שתלמוד תורה לשמה, בדבקות מורגשת, הבאה וחודרת עד לעצם דם ובשר, הוא דבר תדירי ומובן מאליו. ויחד עם החדוד והשינון וטרדת השכל בעומק ההלכה באה השלהבת המורגשה של הדבקות האלהית המורגשת, הממתקת גם את הבשר. וחטיבה שלימה עושה אז האדם את העולם כולו, ע"י התאחדותו בעצמו, ומקשר הכל לחיי כל עולמים, ומתמלא זיו עולם ושעשוע עליון. המעיד לו על קשר קדשו בתענוגי עדנים, המוכנים ליראי ד'. הדבקים בו.
When the soul is healthy, the treasure of the feeling of holiness is always whole, alive, and full, continually radiating its light and warmth to the lower aspects beneath it and to those exalted above it. It influences the body and all its limbs and faculties with a pleasant affinity from the sweetness of holiness, and it also affects the illumination of the intellect and the power of memorization and study with its tangible and perceptible light, until Torah study for its own sake, with perceptible attachment that reaches into the very bone and blood, becomes a frequent and self-evident experience. Together with sharpening, memorizing, and the exertion of the mind in deep study of the law, there comes the perceptible blaze of divine attachment, which also sweetens the flesh. At this point, a person can make the entire world into one unit, through self-unity, connecting everything to the life of all worlds, and is filled with universal radiance and supreme delight. Which testifies to him of his holy connection in the pleasures of Eden, prepared for the God-fearing, those who cleave to Him.
אמנם בעת השבירה ודלדול הכחות הרוחניים פוגעת המגערת בכח הגופני, ומקדרת את זיו הנפש. והרבה צריך האדם לעמול עד שתשוב אליו ההארה הרוחנית להיות מורגשת עד שאור התשובה, וזרם שטף הדבקות האלהית יוחש אליו בפנימיותו גם מצדו הגופני, עד שתמיד, בעסקו בתורה, יחד עם ההבנה השכלית של עמקי ההלכות יופע עליו אור חי מפנימיות מעמקי החיים, וידלה ממים עמוקים עצה בלב איש, בכל תורה ובכל טרדה שכלית ירומם וינשא הגבה למעלה למעלה. אבל זאת היא דרך ד' האמיתית לשוב אל התורה, אל עמקה והדרה, אל פלפולה ושינונה, ברעיון בהיר, בלב מתנה, ובאוצר חיים של קדושת הנפש, המשלימה את הוד הרוח והנשמה. ומחיל אל חיל ילך, ויגדיל תורה ויאדיר. והדרך צלח ורכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך, אל תקרי והדרך אלא וחידודך.
Although during the breaking and depletion of spiritual forces, the abyss affects physical strength and clouds the soul's radiance. And a person must labor much until the spiritual illumination returns to him, so that the light of repentance and the flowing stream of divine attachment are felt within him on a bodily level, until always, in his engagement with the Torah, together with the intellectual understanding of the depths of the laws, a living light from the innermost depths of life shines upon him, and from the deep waters it draws counsel in the heart of a person, in all Torah study and every intellectual labor, he will be elevated and lifted high. But this is the true way of God to return to the Torah, to its depth and splendor, to its analysis and memorization, with a clear concept, with a giving heart, and with a treasury of life of the sanctity of the soul, completing the majesty of the spirit and the soul. And from strength to strength he will go, and he will enlarge the Torah and glorify it. "And your glory is that you will pass and ride for the sake of truth and righteous humility, and it shall instruct you so that your right hand shall perform awesome things". Do not read it as 'vehadarcha' (and your glory) but as 'vi-chayedudcha' (and Your sharpening) [See Rashi Menachos 88b ד"ה א"כ].
