ויעלהו לעולה תחת בנו. ככל אותו החזון וככל אותו עז האהבה האלהית, אשר התלקחה בלבבו, בהיותו מוכן לפעל הקרבת בנו, באותה המדה עצמה העלה את האיל. לא פעל עליו השינוי הזה, החלוף של יצחק באיל, לקרר בכל דהו את כל אותו אור הגבורה וגובה הנשמה הפנימית, המצטרפת אל פעולת ההקרבה, כ"א העלהו לעולה תחת בנו, כדבר ד' שנגמר יסוד הצווי, וחדלה המשכת הפעולה בבנו, ולעומתה נכנס האיל, באותו כח התם וההתעלות הפנימית ממש, תחת בנו. על כל עבודה שעבד אמר יהי רצון כאילו נעשה בבני (מדרש), שבא מתוך כוון הרצון ותמימות המחשבה, שלא מצאה שום התפעלות של יחוסים טבעיים לשנות את העמדה הפנימית של הנשמה, בקשורה לאדון כל.
And he offered him up as a burnt offering instead of his son. Just like that vision and that intensity of divine love, which had ignited in his heart when he was ready to sacrifice his son, in the same measure he offered up the ram. This exchange of Yitzchak with the ram, did not cool in any way all that light of strength and the height of the inner soul that joins the act of sacrifice. Rather, he brought him up as a burnt offering instead of his son, as the word of God decreed that the foundation of the commandment was completed, and the continuation of the action in his son ceased. Instead, the ram entered, with the very power of innocence and true inner elevation, instead of his son. For every act of service he did, he said, "May it be as if it were done to my son" (Midrash), which came from the intention of the will and the purity of thought, which did not find any influence of natural attributes to change the inner state of the soul, in its connection to the Master of all.
ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ד' יראה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה. כאן באה התכונה הפנימית של האור הא-להי ברוח הנדיבה, במדה הגנוזה, בחלק הסתום אשר לא יצא אל הפעל, כ"א נשאר בהמית הנפש ובתשוקה הולכת ומתגברת, שנקבעה קדושה זו במקום אשר קרא לו אברהם ד' יראה. רק לד' היודע תעלומות, לו יאתה לקשר את הראיה הזאת של השיגוב המצוי בפעל, ע"י הכח הזה של התגשמות הצווי האלהית, באפן המוסתר אשר לא נתגלה לעין שום נברא, כ"א ד' יראה. אמנם הופעה זו, של השלמת הנשמה ליוצרה, בצורתה היותר עליונה, היא היא הגורמת את הכנת הנפשות של הדורות העתידים, לקראת הופעה רוחנית והכשרת הקבלה של אור השכינה בראית הפנים, המסורה לדורות: יראה כל זכורך את פני האדון ד'. ומתוך הסגולה הגנוזה, של החפץ הטהור, של מסירות הנשמה וכל המהות לשם רצון ד', ודברו האמת וצדק, נובעת היא התחלת הכשרון של קדושת הנבואה, המיוחדת לישראל ברום פארה, ושגרעיני הכח שלה הנם נזרעים באומה ע"י ראית הפנים, בשמחת הרגלים המוכשרים להשראת רוח הקודש על הראויים לה. "יונה בן אמתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוה"ק". (ירושלמי סוכה).
And Avraham called the name of that place Hashem will see, as it is said to this day, "In the mountain of Hashem it shall be seen." Herein lies the inner quality of the divine light with a generous spirit, in a hidden measure, in the concealed part that did not come into action, but remained in the depths of the soul and in an ever-increasing desire, which was established as holiness in the place that Abraham called "Hashem will see." [Yireh is future tense. The internal desire of Avraham has not yet been actualized. This is a place of potential which will be revealed in the future]. Only to Hashem who knows mysteries, is it fitting to connect this vision of the actualized sublimity, through this power of the fulfillment of the divine commandment, in a hidden manner that has not been revealed to the eye of any created being, but only "Hashem sees". Although this appearance of the soul's completion to its Creator, in its highest form, is what prepares the souls of future generations for a spiritual appearance and the preparation to receive the light of the Divine Presence when we receive His countenance [ראיית פנים], which is passed down through the generations: "All your males shall see the face of the Lord God." [This episode of Avraham enabled the future mitzva of seeing and being seen by Hashem in the Beis Hamikdash]. And from the hidden virtue of the pure desire, of the devotion of the soul and all essence to the will of God, and His word is truth and righteousness, flows the beginning of the capacity for the holiness of prophecy, which is unique to Israel in the height of its glory, and whose nucleus of power are sown in the nation through seeing the face, with the joy of the holidays that are prepared for the inspiration of the holy spirit [רוח הקודש] upon those who are worthy. Yonah son of Amittai was one of the pilgrims who went up to Jerusalem, and he entered the Simchas Beis Hashoeva and the holy spirit rested upon him. (Talmud Yerushalmi, Sukkah).
