This Shabbos, Sinwar Mamdani is going to get a LOT more mentions at our Shabbos tables than the Ohr Hachaim or the Kli Yakar. Sadly.
The Rambam breaks down speech into five categories.
* המצווה – קריאת התורה ולימודה והעיון בה (יש עוד מצוות רבות שנעשות על ידי דיבור: תפילה, ברכת המזון, וידוי ביום כיפור, סיפור יציאת מצרים).
* האסור – עדות שקר וכזב ורכילות ומלשינות וקללות וניבול הפה ולשון הרע.
* המאוס – אין בו תועלת לאדם עצמו, כרוב סיפורי ההמון במה שאירע ומה שהיה, ואיך מנהג מלך פלוני בארמונו, ומה הייתה סיבת מותו של פלוני, או עושרו של פלוני, וזה נקרא אצל החכמים שיחה בטלה, והחסידים משתדלים מאוד להתרחק מדברים אלה.
* הרצוי (או האהוב) – הדיבור בשבח המעלות השכליות והמידתיות, ובגנות המגרעות, והערת הנפש למעלות בסיפורים ובשירים, והרחקתה מהמגרעות באותן הדרכים עצמן. וכן לשבח המעולים ולהללם במעלותיהם כדי לחבב הנהגותיהם בעיני בני אדם וילכו בדרכם, ולגנות הרעים במגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם. ויש אשר יקרא זה החלק – דרך ארץ.
* הרשות (או המותר) – הדיבור במה שנוגע לאדם במסחרו ופרנסתו ומאכלו ומשתהו ומלבושו ושאר צרכיו. וזה רשות, איננו רצוי ואיננו מאוס.
Most of the talk is going to be in the category of דיבור המאוס - disgusting. No benefit. Dvarim B'teilim. If that is the case [not if there is toeles] - then redirect the conversation to דיבור מצוה or דיבור רצוי.
That would be REWARDING and AMAZING!!!!
