הואלתי

(כז) וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃

הואלתי – רציתי (רש״י וראב״ע ורד״ק), ויתכן שאין כונתם הרצון הפשוט, רק התאמצות הרצון והתחזקותו (וויללענסבעקראֶפטיגונג), כי עיקר שרשו אֵל לשון חוזק וכח (עמ״ש בשמות ויואל משה), וטעמו כי עד הנה לא התפללתי רק על הצלת הצדיקים שלא ימותו גם הם במות הרשעים, וכשמעו דברי הש״י שיש מקום גם להצלת רשעים בזכות הצדיקים בכמות החמשים, בזה מצא התאמצות ברוחו הטוב להתפלל על הצלת רשעים גם במיעוט כמות מספר הצדיקים עז״א הואלתי (מוטה געפאסט), ואפשר שעל כונה זו ת״א הואלתי אסגיתי. עמ״ש בדברים בהואיל משה באר. [כתב וקבלה]

I was willing – I wanted (Rashi, Ibn Ezra, and Radak), and it is possible that their intention was not simple will, but rather the exertion and strengthening of the will, because the main root of the word "אל" is from the word for strength and power (see in שמות what I wrote on the pasuk ויואל משה), and the meaning is that until now I only prayed for the salvation of the righteous so that they would not die along with the wicked. And when he heard the words of the Holy One, that there is also room for the salvation of the wicked through the merit of the fifty righteous, he found strength in his good spirit to pray for the salvation of the wicked even with a smaller number than the righteous. Therefore, he said, "I was willing" (mota gepasst), and it is possible that for this intention, the verse says, "I was willing - I have increased." See what I wrote in Devarim on the pasuk "הואיל משה באר".