A response to שיטת הנפש החיים:
ובאמת רבים מבני עמינו המדומים בעיניהם ובעיני העולם חכמים גדולים בתורה בנגלה ובנסתר ומדומים ביראה בכל הדברים וסוברים שבאו לקצת תורה ויראה אבל באמת עדיין לא זכו אפילו לידיעה קטנה מתורת אלהינו שהיא נקרא תורה ע"ש שמורה הנעלם שהוא השי"ת כמ"ש הקדוש אלהי ר"מ מענדיל הנ"ל ז"ל שאמר בפ' [תהלים י"ט] תורת ה' תמימה ר"ל ע"ד צחות שתורת ה' דייקא היא תמימה שעדיין לא נגע שום אדם אפי' בקצהו כי הם לומדים רק חיצוניות התורה דהיינו שאין במחשבתם להדבק בהשי"ת ולהיות מרכבה לו ולירא ממנו ולאהבה אותו ע"י התורה כמ"ש האריז"ל והובא בס' קטן שערי ציון כי הם אינם יודעים כלל מה זה דביקות השי"ת ומה זה אהבה ויראה כי הם סוברים שזה בעצמו הלימוד שלומדים הוא הדביקות והיא האהבה והיראה והאיך אפשר זה הלא ידוע ומפורסם שיש בעו"ה כמה לומדים שהם בעלי ניאוף ר"ל ובעלי עבירות ידועים ואף מאומות יש שלומדים התורה שלנו, האיך יתכן שזה יהיה הדביקות בה' כי א"א למי שהוא דבוק בהשי"ת באהבה ויראה שיבוא לידי חטא קל ק"ו לחמור ק"ו שיהי' דבוק באיזה תאוה ח"ו כי הלא השי"ת קדוש ומובדל מכל החומריות אלא ודאי א"צ לפנים שענין אהבת השי"ת ויראתו הוא ענין אחר שהוא בלב האדם שיהיה לבו מפחד וירא מהשי"ת תמיד ויהי' בוער אהבתו בלבו תמיד כמ"ש הרמב"ם בסוף ס' המדע בפ"י מה' תשובה משנה ג' וז"ל כיצד היא האהבה הראוי' כו' ע"ש, וזה אין האדם קונה ומתגבר בה כ"א ע"י התורה לשמה ועיקר מקודם כל התפלה בדביקות ובהתלהבות הלב ובכפיות כל כחותיו למחשבות זכות וטהורות להשי"ת תמיד ובפרישות כל התענוגים ואצ"ל פרישות עבירות קלות וחמורות וכל דקדוקים ובנקיון כל האברים ושמירתם בהקדושה השייכה להם כמו שכתבו הספרי מוסר וביותר בעל ר"ח אבל כמו שהם נוהגים ומזלזלים בתפלה האיך יהיה להם דביקות בה' ע"י התורה ובאמת אינם לומדים רק מצות אנשים מלומדה למען יחכמו וע"ז אמר הכ' (ישעיה ה') הוי חכמים בעיניהם וגו' וזה קורא הזוהר חסד דעבדין לגרמייהו כידוע.
ועיקר התורה היא לשמה לבוא להתדבק במי שנעלם בה כנ"ל להיות מרכבה אליו וזה שארז"ל [סוכה כ"ח א] דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוייות דאביי ורבא, וח"ו שיקראו חכמים להוייות דאביי ורבא דבר קטן כי זה עיקר תורתינו הנאמרה בסיני מפי הבורא ית"ש ואף גם שקראו למעשה מרכבה דבר גדול כי הלא בזמנינו רובם כמעט כולם בקיאים בכתבי האריז"ל שגלה כל עניני מעשה מרכבה אלא באמת הן תורה הנגלה הן תורה הנסתרת הכל סוג אחד כי הכל הולך אחר כוונת האדם בה אם כוונת האדם בה לידע עניניה אינו זוכה לשום דבר כמ"ש בר"ח שעליו נאמר וכל חסדו כציץ השדה אבל אם כוונתו שחושק לדבק בהשי"ת להיות מרכבה לו ואין לזה דרך כ"א ע"י התורה והמצות אזי הן ע"י תורה הנגלית הן ע"י תורה הנסתרת ידבק א"ע, רק שע"י הנסתרת יזכה לדביקות נפלא יותר, וזה לדעתי כוונתם דבר קטן הוייות דאביי ורבא ר"ל השכל שיש בפלפול הגמרא שהיא הוויית וקושיות דאביי ורבא לחדודי הוא דבר קטן ר"ל מי שלומד בשביל שכל זה שיש לו תענוג מזה הוא קטן וכאין הוא ואינו נוגע להשי"ת רק כמו שחושקים לדבר חכמה אחרת, אבל מי שחושק להיות מרכבה להשי"ת ע"י התורה הוא דבר גדול וזהו דבר גדול מעשה מרכבה ר"ל לעשות עצמו מרכבה להשי"ת ע"י התורה: [יושר דברי אמת אות ח'].
And indeed, many of our people, who are considered wise in their own eyes and in the eyes of the world, are great scholars of the Torah, both in its revealed and hidden aspects, and are considered to be those who fear God in all things. They believe they have attained some knowledge of the Torah and fear of God, but in truth, they have not yet even attained a small understanding of the Torah of our God, which is called Torah because it points to the hidden, which is God, as the holy Rabbi Menachem Mendel of blessed memory, mentioned above, said in Psalms 19 "The Torah of the Lord is perfect," meaning [taking poetic license with the text] that the Torah of the Lord is precisely perfect, as no one has yet touched even its edge. This is because they only study the externality of the Torah, meaning they do not have in their minds to cleave to God, to be a chariot for Him, to fear Him, and to love Him through the Torah, as the Arizal said and was brought in the book "Shaarei Tzion." This is because they do not know at all what cleaving to God is, nor what love and fear are, as they believe that the very study they are engaged in is cleaving, love, and fear. How can this be? It is well-known and famous that there are many scholars in the world who are adulterers, and famous sinners and even from the nations [gentiles] they learn our Torah. How can this be considered clinging to God? For it is impossible for someone who is clinging to the Holy One, blessed be He, with love and fear to come to commit a light sin, and all the more so a serious one. How can they be clinging to some illicit desire, God forbid? For is not the Holy One holy and separate from all materiality?
Rather, it is certainly not necessary to say that the matter of loving and fearing God is a separate matter that is in a person's heart, that their heart should always fear and be in awe of God, and that love of Hashem should always burn in their heart, as it is written in the Rambam, at the end of the laws of Teshuva who states: "How is proper love, etc." This love is acquired and mastered only through Torah for its own sake, and the main thing is, first and foremost, prayer with devotion and fervor of the heart, and with the subjugation of all one's powers to righteous and pure thoughts toward the Almighty at all times, and with abstinence from all pleasures, not just from light and serious sins and all details, and with the cleanliness of all limbs and their preservation in the holiness appropriate for them, as the books of ethics, and especially the author of "Reishis Chochmah," have written. But since they behave in this way and are contemptuous of prayer, how will they have devotion to God through the Torah?
And in truth, they only learn by rote, so that they may become wise. And about this, the verse says (Isaiah 5:21): "Woe to those who are wise in their own eyes, etc." And this is what the Zohar calls "chesed that they perform for themselves," as is well known. And the essence of the Torah is to learn for its own sake, to come to cleave to the One who is hidden within it, as mentioned above, to become a chariot for Him. This is what the Sages said [Sukkah 28a]: "A great matter and a small matter. A great matter is the מעשה מרכבה, and a small matter are the disputes of Abaye and Rava." God forbid that the Sages would call the disputes of Abaye and Rava a small matter, for this is the essence of our Torah, which was spoken at Sinai from the mouth of the Creator, may He be blessed. And even though they called the work of the chariot a great matter, because in our time most, if not all, are proficient in the writings of the Ari, may He be blessed, which revealed all the matters of the work of the chariot. In truth, both the revealed Torah and the hidden Torah are of one kind, because everything follows the intention of the person. If the person's intention is to know its meanings, he does not achieve anything, as it is written, "And all His kindness is like the flower of the field." But if his intention is to yearn to cleave to the Holy One, blessed be He, to become a chariot for Him, and there is no way to do this except through the Torah and the commandments. Then, whether through the revealed Torah or through the hidden Torah, one cleaves to the Divine, only that through the hidden Torah, one merits a more wondrous cleaving. And in my opinion, this is what they mean by the 'small matter the disputes of Abaye and Rava,' meaning the intellect found in Talmudic pilpul, which are the disputes and questions of Abaye and Rava that they learn in order to be sharper, is a small matter—that is, someone who studies solely for the intellectual pleasure derived from it, it is small and does not reach God, just as one may long for another kind of wisdom. But one who desires to be a chariot for God through the Torah is a great thing, and that is what the gemara means when it call the מעשה מרכבה a great matter— it means to make oneself a chariot for God through the Torah.
