הרב ישראל אליעזר רובין
בהמשך למה שכתבתי בהערות וביאורים (גליון א׳קפו) בשני האופנים: אם מלאכת הוצאה הרי היא מלאכה גרועה ביחס לשאר ל״ט מלאכות שבת מפני שלא נתהווה שום שינוי גשמי בחפץ עצמו, או אדרבא, ששינוי הרשות שבו מונח החפץ מרשות היחיד לרשות הרבים או איפכא פוגם בענין נעלה רוחני יותר.
הנה יש להעיר בלשון התורה לענין הוצאה שנאמר דוקא בלשון ׳אל׳, בניגוד לשאר לאוין ואיסורים שנאמרו בלשון ׳לא׳, ואם יש חילוק משמעותי ביניהם:
ביטוי השלילה במילת 'אַל' (בניגוד לשלילה במילת 'לא') מופיע לראשונה בתורה בפרשת לך לך1: 'אַל נא תהי מריבה ביני ובינך'; 'אַל תירא אברם . . שכרך הרבה מאד'.
ואח"כ בפרשת וירא2: אברהם אמר להמלאכים: 'אַל נא תעבור מעל עבדך', וכן התפלל להציל את סדום: 'אַל נא יחר . . ואדברה'. לוט ביקש מאנשי סדום: 'אַל נא אחי תרעו'; 'לאנשים האל אַל תעשו דבר', והמלאכים הזהירו את לוט: 'אַל תביט אחריך ואַל תעמוד . . ויאמר לוט . . אַל נא אדנ'.' אברהם נצטוה לשמוע לשרה: 'אַל ירע בעיניך'. המלאך אמר להגר: 'אַל תיראי', והמלאך ציוה לאברהם: 'אַל תשלח ידך אל הנער ואַל תעש לו מאומה',
ובפרשת וישב3: 'וישמע ראובן . . ויאמר לא נכנו נפש . . ויאמר אלהם ראובן אַל תשפכו דם';
בפרשת ויגש4: יהודה ביקש מיוסף: 'אַל יחר אפך בעבדך'; יוסף הרגיע את אחיו: 'אַל תעצבו'; 'ועינכם אַל תחוס על כליכם'; 'אַל תרגזו בדרך', וה' אמר ליעקב 'אַל תירא מרדה מצרימה'.
בברכות יעקב בפרשת ויחי5: 'פחז כמים אַל תותר'; 'בסודם אַל תבא נפשי . . אַל תחד כבודי'.
ולהלן בחומשים6: משה הוזהר 'אַל תקרב הלום', ופרעה אמר לשוטרים: 'ואַל ישעו בדברי שקר'. משה אמר: 'אַל יוסף פרעה התל'; 'איש אַל יותר ממנו', והוזהרו ישראל: 'שמע בקולו אַל תמר בו'. כשביקש לרפא את מרים: 'אַל נא תהי כמת', ואמר ליהושע: 'אַל תירא ואַל תחת'.
בנביאים וכתובים
'אַל תירא מפחד פתאום,' 'אַל תען כסיל כאולתו', 'אַל למלכים למואל', 'אַל יחסר המזג', 'אַל תירא עבדי יעקב'; 'אַל תתחר במרעים, אַל תקנא בעושי עולה', מרדכי ביקש מאסתר: 'אַל תדמי בנפשך', ושלמה התפלל: 'אַל יעזבנו ואַל יטשנו.'7
בנוסח התפילה
'אַל תביאנו לא לידי חטא;' 'ואַל ישלוט בנו יצה"ר';8 'ולמלשינים אַל תהי תקוה;' 'ריקם אַל תשיבנו'9; 'אַל יחסרנו'10, 'אַל יבהלוני רעיוני'11, 'אַל תשליכנו מלפניך . . אַל תשליכנו לעת זקנה'12; 'במשמנינו אַל יהי רזון.'13 בברכות ק"ש ערבית 'ואהבתך לא תסור14 (נ"א15 אַל תסיר) ממנו', ולמסקנא: 'לא תסור'16.
לשון קשה ולשון רכה
והנה בחומש לבד יש ב'קונקורדנציה' יותר משמונים 'אַל', אבל כשדפדפתי פה ושם, הנה מתוכן הפסוקים משמע שמלת 'אַל' נאמרה דרך תחינה ובקשה17, בלי חיוב ואיסור ממש – בניגוד ל'לא' שנאמר בתוקף ובהחלט.
וכן נאמר למשה: 'רב לך אַל תוסף דבר אלי עוד'18, 'שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן ומפציר'19.
דיוק מענות משה רבינו ושלמה המלך
והנה להלכה בפועל, ארז"ל20 'כל מקום שנאמר השמר פן ואַל אינו אלא בלא תעשה'. אבל הרי כל מלה בתורה מדוייקת בתכלית הדיוק, 'כי לא דבר רק הוא מכם'21, וצריך לומר שאין מילות 'אַל' ו'לא' משתמשות בערבוביא, ח"ו, אלא כל אחת על מקומה תבוא בשלום.
וכן מצינו שני בני אדם המדברים באופן שונה: פרעה הזהיר-התחנן22 למשה:23 'אַל תוסף ראות פני', וענהו משה בהחלט24: 'כן דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך'.
וכן מצינו בטענות שתי הנשים לשלמה על הבן החי והמת, שאם הילד התחננה: 'אַל תמיתוהו,' ואילו שלמה המלך פסק את הדין: 'לא תמיתוהו'25.
מקורות לזה בראשונים ובאחרונים
וכן כתב בספר חסידים26: 'במקום שיאמר 'אַל' באזהרה הוא לשון בקשה, לכך בכל 'נא' כתובים אזהרות לשון 'אַל'. תדע, שהרי לא יאמר 'לא נא' אלא 'אַל נא', כמפייס ומבקש 'אַל בנותי'27 28.
וכן מחלקם בספר משך חכמה29: 'ההבדל בין 'אַל' ל'לא' הוא, כי 'אַל' הוא ענין בקשה30 . . 'לא' הוא מורה יותר על הציווי'31, עיי"ש ריבוי הוכחות לזה, ומהן הכתוב בפרשת המָן:32 'איש אַל יותר ממנו עד בוקר' ו'אַל יצא איש ממקומו', 'בלשון בקשה', עצה טובה, שאל יטרחו חינם להשכים בבוקר לצאת לחפש מן בשבת, שלא יוותר כלום ולא ימצאו33.
והמלבי"ם34 כתב: 'מלת 'לא' תבוא על כל מיני השלילות בכל חלק הזמן והפעלים, אבל מלת 'אַל' תבוא רק על העתיד, ולא בעתיד החלטיי רק רצוני ובקשיי'35. וראה מרגליות הים36 וס' הכתב והקבלה37.
ספר משלי ומסכת אבות
ואכן לשון 'אַל' רגיל בס' משלי, בעניני מידות ועצות38, שאינם ציוויים וחיובים ממש, וכן במילי דחסידותא דאבות39: 'אַל תהיו כעבדים', 'ואַל תרבה שיחה', 'ואַל תתחבר לרשע'40, 'אַל תפרוש מן הציבור, ואַל תאמין בעצמך . . ואַל תדין את חברך', 'ואַל תהי נוח לכעוס', 'אַל תעש תפלתך קבע' . . ואַל תהי רשע בפני עצמך'41, 'אַל תהי בז לכל אדם ואַל תהי מפליג לכל דבר', 'אַל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחתך בה', 'אַל תהי דן יחידי . . ואַל תאמר קבלו דעתי', 'אַל תרצה את חבירך בשעת כעסו, ואַל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואַל תשאל לו בשעת נדרו, ואַל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו', 'אַל תסתכל בקנקן', 'ואַל יבטיחך יצרך'42 (אבל: 'לא המדרש עיקר אלא המעשה'43),
וכן מתאים לשון רז"ל44 'אַל תיקרי . . אלא...', ש'אל' זה הוא דרך הצעה קלה, שאין דרש 'אל תקרי' עוקר את הפירוש הפשוט אלא מוסיף עליו.
