קרוב לשבעים שנה לאחר פטירתו, גדול וקדוש שמו
של הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, בפי כל מזכיריו. כל
רבותינו גדולי ירושלים היו מזכירים את שמו בסילודין, ומביאים
ממנו תורות סיפורים והנהגות. אישיותו היתה מבהיקה ברב
גוונים כקשת המאירה, כשגדלותו מקיפה את כל שטחי עבודת
ה', הן בשטח ההלכה, כמשתקף בספריו הכבירים 'בית זבול', הן
בשטח האגדה והקבלה, כפי שנחזה בספריו 'מי מרום', ותורה
זו התחברה לגינוני קדושה חסידות ודביקות עם אהבת ישראל
וענוות חן.
את תורתו ושבילו במים רבים ינק ממגוון אישים גדולים, הן
בסוד חכמי לחש שבירושלים עיה"ק, אצל אביו רבי זבולון
זצ"ל מבית דינו של מהרי"ל דיסקין, וכן תחת כנפיו של רבי
הירש מיכל שפירא זצ"ל שהיה אצלו בן בית, והן לאחר מכן
בהתקרבותו להראי"ה קוק זצ"ל, עמו היה כתלמיד חבר, וממנו
קיבל מלא חפנים יראה ורוממות, ואליו פתח הראי"ה את כל
אוצרותיו בתורת הנסתר. גם מחכמי הסוד הספרדים שאב
והשתלם בתורת הח"ן.
דמותו של הרב חרל"פ הטביעה חותם בל יימחה על עיה"ק
ירושלים, והיה תל תלפיות לכל מבקש ה'. גם חכמים שהגיעו
לירושלים מן הגולה, היו קשורים עמו, כמו מרן הגרי"ז זצ"ל,
שהעריכו מאד ושמר עמו על קשר אישי.
במאמר זה ליקטנו אורות על דמותו וחייו, ואינו אלא כטיפה
מן הי"ם, לקוצר היריעה.
בנה בניתי בית זבול
הגאון רבי יעקב משה זצ"ל נולד בשנת תרמ"ג לאביו הגאון רבי
זבולון חרל"פ זצ"ל, ששימש כדיין אצל מהרי"ל דיסקין זצ"ל
)מקור השם חרל"פ בראשי תיבות של כינויו של אחד מאבותיה של
המשפחה שנקרא: חייא ראש ליהודי פולין(.
קוים לדמותו של אביו העלה בנו הגרי"מ בהקדמת ספרו בית
זבול ח"א, וכך כתב:
"למרות יסורי א"י שסבל מאז בואו לשערי עיר קדשנו כשהיה
ילד כבן תשע, וחי חיי דוחק ועוני נורא, לא מש מאהל של
תורה... אאמו"ר בא לאה"ק עוד בראשית המאה החולפת בשנת
תר"י. אביו הציס"ע הרה"ג ר' יצחק זצ"ל ואמו הצדקנית מרת חי'
ע"ה ז"ל, עזבו כל אשר להם בעירם בפולין ויסעו לאה"ק בחירוף
נפש בעירום וחוסר כל, ושמחתם ע"ז היתה מופלגה מאד...
אאמו"ר זי"ע התדבק ברבו הקדוש )ר"נ משאדיק( וילך בעקבותיו
ויט שכמו לסבול וישקוד על התורה יומם ולילה בקדושה
ובטהרה, ויזיר עצמו מכל חמודות תבל, ומעולם לא פשט
מלבושיו ולא עלה על מטה לישון, ויהי ניעור רוב הלילות, ולמד
מתוך הדחק, ובכל זאת צהלתו בפניו. תפילתו היתה בהתלהבות
עצומה ברתת ובזיע, לא נזרקה מפיו שום ברכה שלא בירכה
בכל כוחו ואונו ממש כדכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
רוב יגיעתו היו בספרי מרן מליסא זי"ע הנתיבות והחוות דעת,
ובכל סוד הליכותיו והוראותיו בקדושה היו על פי הכרעתו של
מרן מליסא. ואזכיר דבר פלא, דכירנא באחד הלילות כשלמד
עם תלמידיו ביו"ד סי' צ"ב נתקשה בדברי החוות דעת שם,
ועמל ויגע למצוא ישוב לדבריו ולא עלתה לו, ויצטער מאד
מזה, ויתהלך אנה ואנה ויקמט את מצחו ולא בא אל ישובו,
בתוך כך ישב על ספסלו לעיין עוד פעם בדברי החו"ד, אני היית
בעת מעשה, וראיתי והנה מתנמנם רגעים אחדים, וייקץ בשמחה
ויעמוד ויאמר נתנמנמתי וראיתי קהל גדול מאד ואחריו איש בעל
הדרת פנים, שאלתי מי זה האיש והשיבו לי כי זה רבינו יעקב
מליסא, ואמר אם כן אשאל ממנו פירוש דבריו, והנה אך התחלתי
להקשות לו הרגשתי בביאור דבריו ואיקץ משנתי. ותיכף הגיד
לתלמידיו את ביאור דברי החו"ד שעלו בלי שום גמגום. למחרת
הלך ודרש אחרי זקנים וישישים שהכירו עוד את הגאון מליסא
בילדותם, וימצא זקן אחד ויבקשו לתאר לפניו תואר פני קדשו,
והיה ממש כמו שראהו הוא.
בצל השרף מבריסק
ולקחני אבי זצ"ל תחת כנפיו וילמד אתי יום יום, ולימודו היה
ביראה ופחד, עיניו בהספר, וכשהיה צריך לבאר הענין ולהגיד
את חידושיו היה מדבר מתוך עינים סגורות, בו היה מורגש ממש
קיום דברי חז"ל שיהיה כאילו בעל שמועה עומד לנגדו. ואחרי
הצהריים שהיה צריך ללכת למושב ב"ד, נתקבלתי ללמוד אצל
אדמו"ר הגאון קדוש ה' רבי יהושע צבי מיכל זצוק"ל. ואמנם מטל
ילדותי נכספה וגם כלתה נפשי לכנוס לפני ולפנים לקבל תורה
וקדושה גם מאת כ"ק גאון הגאונים קה"ק רשכבה"ג מרן רבינו
משה יהושע יהודה ליב דיסקין זצוק"ל הרב מבריסק, ועם שהייתי
אז ילד זכיתי שהראה לי חיבתו הקדושה וגם לקבל ממנו איזה
פעמים את ברכת קדשו, וציפיתי שאזכה לזה כשאתגדל בשנים,
אולם עוד טרם שהגעתי לשנות הבגרות עלה הגה"ק בסערה
השמימה... ואחרי עבור תשעה ימים נסתלק מאתנו גם עט"ר
אאמו"ר זי"ע ]שהיה מבית דינו של הגה"ק הנ"ל[, ואני אז בראשית
אביב נעורי, דמיתי כאילו עולם חשך בעדי והרגשתי עצמי ככלי
אובד, אבל חסדי ה' כי לא תמנו, ונתן לי עוז ועצמה ונתקרבתי
ביותר ללמוד בקביעות אצל מו"ר הגה"ק חמדת ישראל מוהריצ"מ
הנ"ל... ]ע"כ מדברי הגרי"מ בהקדמת בית זבול[
ברכה מלהיבה
כאשר למד ר' זבולון חרל"פ אצל הגר"נ משאדיק, ראה פעם
את התלהבותו הרבה של רבו בשעת התפילה, עמד והתבונן בו
ארוכות. הפשיל ר' נחום את טליתו ושאלו: בני, מה רצונך?
השיב התלמיד: רצוני שיהיה לי בן שיתפלל בהתלהבות כמו רבינו.
עמד רבו ובירכו.
לימים, סיפר הגרי"מ, כי התלהבותו הרבה בתפילה, היא בזכות
ברכת אותו צדיק לאביו.
חובל עול מפני שמן
אמו הצדקנית התמסרה לתורתו של בנה. ובימי הרעב הקשה
בירושלים, כאשר רכשו מעט שמן, התעקשה שהשימוש באותו
שמן יהיה להאיר לבנה ר' יעקב משה בלימודו בלילות. ]כשם שקרא
לספרו 'בית זבול' על שם אביו, כך קרא לספרו 'מי מרום' על שם אמו[.
בשנת תרע"א הסתלקה אמו לבית עולמה. ויצויין מה שכתב בנה
הגרי"מ במכתב )לרבו הראי"ה(: "והנה אמנם כן הוא כי עצם ענין
העדרה והסתלקותה אין להדאיב ח"ו, כי אם כן עלה ברצונו ית"ש,
מה לנו ללכת נגד רצונו ח"ו, אבל על מצוה דאזיל מיניה, אותה
המצוה הנעימה והחביבה כיבוד אב ואם, המעוררנו ומזכירנו תמיד
לבלי היות כפוי טובה... על זה זה ודאי קבכינא..." )וכמובן שמקורו
מהירושלמי המובא בראשונים דעל אביו ואמו קורע כנגד לבו לפי שניטלה
ממנו מצות כיבוד(.
נתמלא הבית אורה
על רגע לידתו של התינוק יעקב משה, כתב אביו בפנקסו: "ביום
שב"ק כ"ט שבט תרמ"ב נולד בני יעקב משה והיה נימול, ובשעת
לידתו נתמלא הבית אורה מהילת האור האופפת את ראשו."
כילד למד ב'עץ חיים' ועלה ונתעלה. בגיל י"ד שנים החל בכתיבת
חיבורו 'מתוק לחכי' על יורה דעה.
על אופן לימודו היחודי בתקופת בחרותו נכתב:
"כבר בצעירותו הצטיין ר' יעקב משה בלימודיו בישיבה וזכה
לשבחים מפי רבותיו, ואולם העלם הצעיר לא הסתפק בכך, לבו
לא הלך אחרי מנהגי בני גילו – להיות ראשון בכיתה, להתחרות
בלימוד התורה, ולנצחם בקושיא חמורה או בתירוץ מחוכם. הוא
העדיף לפרוש מהמולת הציבור ולקיים את הדרכת חז"ל 'עשה לך
רב', ולקבל עליו רב בתורה, בתפילה, במידות ובהנהגות. כל זה
מתוך שימוש יומיומי קרוב, הכולל גם שרות של צרכי הגוף של
רבו... קיווה ר' יעקב משה שיהיה זה הרב מבריסק הגאון האדיר
רי"ל דיסקין, ברם הגאון מבריסק נסתלק לעולמו...
פנה ר' יעקב משה אל הצדיק הצנוע והנחבא אל הכלים, הרב ר'
יהושע צבי מיכל שפירא, תלמידו של הגאון מקוטנא בעל זית
רענן ותפארת ירושלים. וראה זה פלא, צדיק זה שהיה מתבודד
מסתתר, כל כולו נתון בעולמו הפנימי, מתייחד כל היום בד' אמות
של הלכה, של לימוד ושל עיון מעמיק, נודד שינה מעיניו ותנומה
מעפעפיו בלילות והוגה בנסתר, ממעט באכילות ומרבה בטבילות,
הסכים להכניס בתוך מעגלו הקטן, את יעקב משה התלמיד הצעיר.
דבק הנער בצדיק המופלא רבי הירש מיכל. אצלו למד, איתו
היה בוקר וערב, ואותו צדיק קירבו בימין צדקו, והכניסו בסתר
אוהל תורתו בנגלה ובנסתר, ופתח לפניו דלתות שערי יראה וכל
מידה נכונה... נקשרה נפש התלמיד ברבו, ומנגד גם הרב לא פסק
מלחבב את תלמידו... כששאל אחד התלמידים המבוגרים מדוע
הוא מבכר את ר' יעקב משה הצעיר על פניו, השיב לו הרב צבי
מיכל: "מה אתה משווה עצמך אליו, הלא ר' יעקב משה הוא דבר
פלא!". )מרשימות הרמ"צ נריה(
דבקה נפשי אחריך
וכך כתב הגרי"מ על אופן דביקותו ברבותיו:
"אני נמשך מאד אחרי רבותי, באלה אשר אני מוצא בהם המשכת
לבבי, אני ממשיך עצמי להם ומוסר עצמי להם, וסדר שאיפותיהם
נקבע בנפשי ונהפך בקרבי למקוריות גמורה. וכ"כ אני משתווה
עימהם, עד שגם תנועותיהם אפילו אותן של חול, נחקקים בנפשי
ובגופי והיו לי כטבע."
לפני פטירתו ציווה רבי צבי מיכל למסור את כתביו לתלמידו
הצעיר ר' יעקב משה, למען יסדרם ויוציאם לאור עולם.
בגיל ט"ז נכנס רבי יעקב משה בברית הנישואין עם מרת פסיה
ורניקובסקי מבני משפחתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין.
הזוג התגורר בחצר שטרויס, מקום
מגוריהם של גדולי המוסר והיראה.
תיכף לאחר נישואיו, היו אנשים באים
בליל שב"ק לעמוד מאחורי חלון ביתו
ולהאזין להתלהבות העצומה והדבקות
הנפלאה בהן היה מקדש על היין.
פיתחו לי שערי חסד
בשנת תרע"א התמנה רבי יעקב משה
לרבה של השכונה החדשה 'שערי חסד'.
היה זה ביוזמתו של רבי דוד בהר"ן
שהתעקש כי למרות מספרם המועט
של התושבים, כעשרים משפחות לעת
עתה, יש צורך להכתיר רב, ויפה שעה
אחת קודם.
צעיר לימים היה הרב חרל"פ כאשר
הגיע אליו כתב הרבנות, בשנות העשרים
לחייו. הרידב"ז מצפת, שהכיר את גדלותו של הגאון הצעיר, שיגר
את ברכתו, ואף התבטא: "ראוי הוא לשמש כרב בכרך גדול, אלא
יפה שכונה קטנה בירושלים מכרך גדול בחוץ לארץ..."
בני השכונה נהגו בו כבוד גדול. הגר"י גנס שליט"א התבטא: "כבוד
כזה גדול שכיבדו תושבי ירושלים את הרב חרל"פ, כבוד כזה לרב,
חסר היום מאד מאד."
בשכונה נהגו לומר כי כל עוד היה הרב חרל"פ בחיים, איש מאנשי
שערי חסד לא נהרג במלחמה. פעמיים נפלו פגזים במרכז השכונה
ולא פגעו אפילו בנפש אחת. וכן מאותם חיילים בני השכונה, לא
נפקד אף אחד. כשנתיים לאחר פטירתו של הרב חרל"פ נפל בן
השכונה הראשון, הי"ד.
גם את העובדה שמעטים מתוך בני השכונה עזבו את דרך התורה,
למרות שרבים חללים נפלו מבני ירושלים באותן השני, תלו
התושבים בדמותו של רבי יעקב משה )הגרא"ד אויערבך זצ"ל(.
במשך 42 שנים כיהן הגרי"מ כרב שכונת שערי חסד. על מכתביו
היה חותם: "עבד לעבדי ה' בקהלת שערי חסד'.
והוא ב'אחד' ומי ישיבנו
סיפר רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, אב"ד חיפה:
עמדתי במקומי בבית הכנסת בחיפה והנה לפתע ראיתי מאחורי
אדם שבילדותו היה שכני בשערי חסד. אותו אדם סטה בנערותו
מקיום תורה ומצוות. הופתעתי לראותו בבית הכנסת מתפלל
בדביקות. לאחר התפילה שאלתיו "מה אתה עושה כאן?", והוא
ענה לי: "אגיד לך את האמת, מילה אחת ויחידה היא זו שגרמה
לכך. הרי זוכר אתה את רב שכונתנו הרב חרל"פ, ה'אחד' בקריאת
שמע ששמעתי ממנו בילדותי בבית הכנסת, לפני שהפסקתי
לקיים מצוות, ה'אחד' המיוחד הזה לא נתן לי ליהנות מן החטאים
בכל אותן השנים. ה'אחד' הזה ממש חורר את לבי ולא נתן לי
מנחה. הוא פתח פתח בלבי, והוליד בי רגשי חרטה וחשבון נפש
ששינו אותי מן הקצה אל הקצה.
עם החזו"א
כשהביא הפרדסן קיבלביץ אתרוגים לחזו"א, ביקש שיבחר החזו"א
לעצמו אתרוג, ואח"כ ביקש מהחזו"א שיבחר אתרוג מתאים עבור
רבי יעקב משה חרל"פ )שגם לו היה הנ"ל
מביא אתרוג בכל שנה לירושלים(, והחזו"א
בחר את האתרוג היותר יפה ונחמד
ומהודר, ואמר במתיקות ובנעימות: דאס
פאסט פאר ר' יעקב משה! )-זה מתאים לר'
יעקב משה(. )משמר הלוי פנינים ואגרות ח(
עוד מסופר שכאשר החליטו למנות
את הרב הרצוג כרב ראשי ולא את הרב
חרל"פ, שיגר החזו"א מברק לרב חרל"פ
ובו נכתב: מזל טוב, מזל טוב... ואף הרב
חרל"פ עצמו בכל פעם שהיה עובר ליד
בנין הרבנות היה אומר "ברוך שעשה לי
נס במקום הזה..."
עם הגרי"ז מבריסק
סיפר הגרמ"צ ברלין שליט"א:
פעם הייתי אצל הרב מבריסק ודיברו שם שיש חסידים המוסיפים
מילים לנוסח התפילות. אחד הנוכחים הוסיף ואמר שגם רבי יעקב
משה חרל"פ הוסיף מילים בתפילת שמו"ע, באמצע הברכות. היסה
אותו הרב מבריסק מיד ואמר בנחרצות: "אני לא מאמין, רבי יעקב
משה חרל"פ היה יהודי ירא שמים גדול". חתם הגרמ"צ את סיפורו
ואמר: משפט כזה מפי הרב מבריסק לא זכינו לשמוע על אף אחד.
ובספר עובדות והנהגות לבית בריסק נכתב: מרן הגרי"ז זצ"ל
החשיב את הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, ואמר עליו שהוא
'עובד השם', ובבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת שיר
השירים שלו, בעש"ק לאחר חצות, מלובש בבגדי שב"ק, שנאמרה
מתוך דביקות נפלאה.
וכן נהג הגרי"ז להזמין אותו דרך קבע לשמחותיו, והושיבו במזרח,
וכשחלה רבי יעקב משה, הלך הגרי"ז לבקרו.
מה הרב צריך?
מעשה נאה סיפר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, שכאשר הגיע הגרי"ז
לירושלים, באו רבים לקבל את פניו, ושוחחו עמו בלימוד זה בכה
וזה בכה. לעומת זאת, מביתו של הרב חרל"פ נשלחה אל הרב
מבריסק ארוחה חמה. והיה הרב מתפעל מכך, שהם השכילו
לראות מה באמת חסר לו, כאשר הגיע כפליט מלחמה ללא אשה,
ומניין יהיה לו אוכל...
אחד מהנפילים
מזכרונות תלמיד )הרב י. רובינשטיין, פורסם בקובץ אור המזרח תשכ"ב(
כמו חיה ניצבת לפניי דמות דיוקנו הקדוש. חן ואצילות היו נסוכים
על פניו החיוורות, עיניו היו גדולות שחורות ומבריקות, מצחו רחב
וגבוה, ועל פניו שכנה בת צחוק. נשמתו הטהורה הציצה מריסי
עיניו. אמרתי אז בלבי: כמה זכאי הוא להתפלל אלקי נשמה שנתת
בי טהורה היא...
כשהרצה רי"מ ז"ל שעוריו לפני התלמידים, הייתי אוהב לשבת
למולו ולהביט בפניו היפות שהפיקו חן, ולהתבונן לכל תנועה
ותנועה שלו ולהקשיב למוצא פיו. דבריו היו כמים חיים לצמא כי
גדול היה קסם שפתיו. שעוריו לפני התלמידים היו לימוד עיוני
בפלפול וסברא, בהעמקה הגיונית ממש מרפסין איגרא. כשפתח
כתב המינוי לרבנות שערי חסד
לתוכןלתוכן לתוכן לתוכן
את פיו, מיד ראינו כי ענק תלמודי עומד לפנינו, שר התורה שאוצר
במוחו התורה כולה... כשניסיתי להציע לפניו תמיהה בדברי התוס',
והנה אך פציתי את פי, והוא הציף עלי מבול ידיעותיו וכמעט
נשטפתי בזרם בקיאותו העצומה, נדהמתי למראה עיני מחזיון
המפליא הזה. כל אחד מתלמידיו הרגיש אז, כי אחד מגאוני קמאי
התגלגל אלינו, אחד הנפילים...
אל תגעו במשיחי
כאשר עלה באותם הימים בממשלה הדיון אודות גיוס בני הישיבות
לצבא, יצאה משלחת רבנים לשוחח עם רה"מ דאז בן גוריון. חברי
המשלחת היו הגרצ"פ פרנק, הגרא"ז מלצר, והגרי"מ חרל"פ. בסופה
של הפגישה אמר רה"מ: "שמעתי בהקשבה רבה את דברי הרבנים,
ורואה אני עד כמה התורה יקרה בעיניכם, ועד כמה מידת אהבת
התורה שלכם גדולה היא מאד, בייחוד התרגשתי מדברי הרב חרל"פ
אשר בשעה שהזכיר את התורה רעד לבבו..."
גם בשנת תרע"ח פעל נמרצות מול ד"ר ויצמן שהגיע באותה העת
לירושלים, ומול הברון רוטשילד, ועלה בידו לבטל את כפיית גיוס
בני הישיבות לגדוד העברי.
זר לא יבין
כתב בנו הגרח"ז רבה של ראשל"צ, בספרו באר חיים: זוכר אני כאשר
אבי מורי )הרב חרל"פ( נפגש עם ד"ר חיים ויצמן, והאחרון היה מוכן
לתמוך בישיבות, רק באופן שהרבנים יסכימו לשינויים בלימוד
התורה, התרגש אבא ואמר לו: "התורה נקראת שירה – 'ועתה כתבו
לכם את השירה הזאת', כשם שמי שאין לו מושג בתזמורת ושירה,
הוא לא מבין למה צריך בסימפוניה את כל כלי הנגינה הגדולים
והקטנים, כך מי שלא מבין את דרך התורה והמצוות, לא יכול להבין
את כל הדקדוקים, והאופן של לימוד וקיום התורה ומצוותיה."
בלתי לה' לבדו
בהיותו בן כ"ב שנים רשם לעצמו רבי יעקב משה סדר יום ללימוד
תורה והנהגות, והדברים מפעימים ומרטיטים.
באשר העוונות מתווספים מיום ליום ואין אתנו יודע עד מה, ומתי
אזכה לעשות רצון בוראנו ית"ש, ועד אנה אשית עצות בנפשי
ולשווא יהיה כל מזימתי. על כן קיבלי עלי בל"נ לקיים פרטים אלו,
והשי"ת יזכני לעשות רצוני כרצונו ית"ש, ויחנני דעה בינה והשכל
בתורתו ובעבודתו ית"ש.
א( לקום בחצות הלילה ותיכף לנטול נט"י ולברך ברכות התורה
ולומר הברכות, ותיקון חצות משיגיע הרגע חצות.
ב( ללמוד לכל הפחות חמש שעות אחר חצות לילה, ארבע שעות
רצופות ללמוד ולחזור מסכת בבא קמא מפרק מרובה ולהלן, ושעה
אחת סמוך להתפילה ללמוד 'עץ חיים' בהבנה עם ה'פתחי שערים'
וה'קלח' )לרמח"ל(.
ג( תראה להתפלל כוותיקין ובאופן שלא תדלג וכו'.
ד( תיכף כשתקום בחצות הלילה תלך ממיטתך ואל תתפתה בטענות
יצרך כי תלמד במיטתך ויהיה לך חם גם כן. אל תשגיח על זה ותזכור
כי יצרך הרע הוא האויב הגדול שלך אשר כל חפצו לבטל אותך
ממחשבות טהורות כדי שתיפול בידו ואח"כ הוא עצמו יקטרג הדין,
והעונשים המרים והעצומים אתה לבדך תסבול ולא אחר. ע"כ תיכף
סלק עצמך למקום שתקבע לך על הסטנדר שלך ולמד בקול נעים
וערב ובלחש. ובעמידה אם תוכל...
ה( תיכף אחר תפילת שחרית תאכל ותשתה כפי מה שיתנו לך,
ואח"כ תתבונן שתלמוד ארבע שעות רצופות במס' בבא קמא
מפרק ארבעה אבות ולא תפחות ללמוד מב' דפין בכל יום על הכל
התוספות ולחזור היטב.
ו( זמן האכילה בצהריים לא ישהה יותר משעה, ואח"כ תחזור
ללימודיך לחזור מפרק מרובה כמו שלמדת בלילה, ואח"כ תלך
להתפלל מנחה ואח"כ תלך לישיבה לשמוע מוסר ולהתפלל שם
ערבית.
ז( מפרק מרובה תחזור היטב כמה פעמים עד שתוכל כמעט בע"פ,
ותראה לחזור היטב הרא"ש והנמוק"י ובעה"מ והמלחמות שתדע
כל השיטות היטב, ואח"כ תלמוד שיטת הרמב"ם בזה עם נושאי
כליו והטור והב"י והשו"ע והנו"כ, וכל דבר תחזור היטב, וכשתגמור
בזה האופן עד סוף המסכת, תתחיל לחזור באופן זה חצי הראשון
מפ"ק עד מרובה.
ח( תיכף שתבוא מתפילת ערבית תבקש לאכול התבשיל, ואח"כ
תיכף לקרוא ק"ש שעל המטה ולישן, כדי שתוכל לקום בחצות
הלילה.
ט( העיקר שתכווין היטב בכל ברכות הנהנין ולמעט הדיבור בכל
האפשר.
נגדך כל תאוותי
סיפר הרב שמואל גוטפרב: "פעם זכיתי להתפלל תפילת ותיקין
במנין של הגרי"מ חרל"פ. אי אפשר בכלל לתאר איך עמד והתפילין
על ידו בציפייה שיוכל כבר לברך להניח אותם. כמה געגועים ניכרים
היו על פניו ברגעים הללו, כאשר היה כולו ציפייה לקיים את המצוה
שאצל אחרים לעיתים היא מצוות אנשים מלומדה."
תיאר הגר"י זילברשטיין שליט"א: הרב חרל"פ היה נראה ממש
כמלאך ה' צבקות. ומה פירוש נראה כמלאך? למלאך יש פחד
מהשי"ת והוא מטיל אותו על הברואים. כך היה גם הרב חרל"פ מטיל
יראת שמים. המפגש עמו היה גורם לסובבים אותו לקבל יר"ש. כל
מי שנזכר בדמותו מיד היה מקבל על עצמו עול מלכות שמים.
אם רעב שונאך האכילהו לחם
מעשה ביהודי זקן וערירי, מבאי ביתו ומעריציו של רבי יעקב משה,
שהוריש בצוואתו את דירתו וכל רכושו לרבו הרב חרל"פ. כשנפטר,
הובאה הצוואה לידי הרב. באותם הימים לא היתה לרב דירה משלו,
ועם זאת העדיף לוותר על הירושה הנדיבה, ולפרש את הצוואה
כאילו הורה אותו יהודי שיהיה הוא המוציא והמביא בדבר ביצוע
צוואתו.
הרהר הרב למי יתן את הדירה, ובתוך כך נזכר ביהודי ת"ח ועני,
בעל משפחה ברוכת ילדים, שהתגורר בשכונתו. ידע הרב, שלאיש
אין דירה משלו, ואף שתלמידי חכמים חסרי בית משלהם רבים הם
בירושלים, ליהודי זה היה 'יתרון' נוסף - אותו יהודי היה קנאי ונמנה
על גדולי מתנגדיו המציקים לו. ראה הרב לפניו הזדמנות נפלאה
לשלב בין עזרה לת"ח ומשפחתו הענייה, לשבירת מידותיו שלו.
החליט ועשה. מסר את הדירה למתנגדו. לעצמו השאיר מעיל פרווה
וספר אחד, אך ורק כדי לקיים את צוואת הנפטר.
המתנשא לכל לראש
סיפר בנו: "אבי היה מקפיד ללכת כשהוא חבוש במגבעת מהודרת,
ואמר שהמגבעת מכסה את הראש, וצריך לכבד את הראש – בהיותו
ראש לאיברים. למרות שכידוע חי אבי בצניעות, על מגבעת מהודרת
היה מוציא את מעותיו, וקונה מגבעת משובחת ויקרה".
חכם חרשים
גדול היה בחכמת הנסתר. כאשר נפטר הגאון בעל הלשם, קרא
הראי"ה קוק לתלמידו רבי יעקב משה ואמר לו: "כיון שנסתלק מן
העולם צדיק זה שהיה עמוד הקבלה בדורנו, חסר עכשיו בעולם
לימוד תורת הנסתר שלו. לכן מבקש אני ממך שתקבל עליך להוסיף
הרבה בלימוד הנסתר כדי להשלים החסר, וכך אעשה גם אני."
בהסכמת רבי יעקב משה לבעל 'הסולם' )שנת תרצ"ז(, כתב:
"מאוד לבי דאב על השפלת התורה. וביותר על לימוד הנסתר
שלמרות מה שבדורות האחרונים נתפרסם כ"כ החיוב הקדוש
לעסוק בתורת הקבלה אשר בלימודיו מתפטרין מן יצה"ר, וכל
ישע תקוותנו תלוי בלימוד קדוש זה... למרות כל זה הנה נעזב
כמעט לגמרי הלימוד הקדוש הלזה, ובלי ספק שלרגלי זה מתרבים
לדאבוננו הצרות התכופות המתחדשות עלינו בכל מקומות
מושבותנו ברוחניות ובגשמיות."
"חסר לנו הגדול..."
ומן הענין להביא מכתב מאת תלמידו הגאון המקובל רבי שריה
דבליצקי, לאחר פטירת רבו הגרי"מ )התפרסם בקובץ ישורון(:
"בזמנים אלו כמדומני חסר לנו הגדול שיקיף את כל מקצועות
התורה"ק המרובים, שיהיה אפשר להתיעץ אתו בכל הענינים
הנוגעים לעבודת השי"ת.... גדולי המוסר בימינו חסר להם עכ"פ
ידיעה מעמיקה בחלק הנסתר, באופן שאי אפשר לבקש מהם דבר
ה' בחלק ההוא בכל הפרטים הנוגעים לעבודת השי"ת, וכן הלאה
והלאה. ובאמת מורגש מאד חסרונו של הגה"צ ר' יעקב משה זצ"ל
שאיחד בתוכו עכ"פ במדה מרובה מאד את כל מקצועות התורה,
והיה אפשר לקבל אצלו עצה ותושיה בכל פרט ופרט הנוגע לעבודת
השי"ת, וכנראה כן היה גם הגה"צ ר' צבי מיכל זצ"ל.
אמשיל לך למשל דוגמא קטנה, ואיני רוצה ח"ו לפגוע בשום אחד
מהגדולים החיים אתנו שליט"א כאו"א בחלקו ומקצועו, אך כן הוא
המציאות למשל בענין הכונות הרש"ש בתפילות, אם לעמול על פרט
זה או לחדול, אם תפנה לגדול במקצוע ההלכה או במוסר בודאי
ישלול כל הענין הזה מכל וכל מחמת אלף טעמים וסברות אשר אתו,
ואם תפנה לגדול בחלק הסוד בענין זה בודאי יעלה לך ענין זה עד
לשמים עד שיפסוק שכדאי בשביל זה אפי' להתפלל ביחידות ואפי'
לשבת בשמונה עשרה אם קשה לעמוד מחמת אריכות הכונות, כן
ראיתי פסק הלכה למעשה בספר שערי רחמים ודבר זה הוא בודאי
נגד הדין ויש עוד הרבה והרבה ענינים כאלו שהיינו צריכים לגדול
הדור שיאחד את כל חלקי התורה"ק. וזה בעוה"ר אין לנו בדור יתום
כזה אחר הסתלקותו של האי גברא רבא הגה"צ ר' יעקב משה זצ"ל.
וחבל על דאבדין ולא משתכחין."
'מי שאמר לטבול, אמר לא לטבול'
מקפיד היה על גינוני קדושה וטהרה רבים, ביניהם על טבילה
במקווה כל יום. פעם בשבת הכניס את רגלו למים ונעצר. הוא
התלבט אם בשיעור חום המים, שכן יש בעיה לטבול במים חמים
בשבת. אחר זמן מה שהשתהה, לפתע ננער ממקומו ואמר: מי
שאמר לטבול, הוא אומר לא לטבול היום! ויצא מן המקווה.
המקרב את קרוביו
היה איש משפחה בקשר אמיץ עם כל בניו ונכדיו. התקופה השמחה
ביותר שזכורה לסביבתו היתה כאשר הגיע אליו לביקור נכדו זבולון
מארה"ב.
סיפר אחד מתושבי השכונה: בעת הליכתו של הרב לבית הכנסת,
היתה ארשת פניו תמיד רצינית, אלא אם כן צעד עימו אחד מנכדיו.
או אז היה מחייך אליו, מאיר לו פנים ומלטף את ראשו. גם במקומות
המותרים שבתפילות זכו הנכדים לקירובים גדולים. מתוך חיבה היה
מקרב אליו את ראשם, ומלטף אותם. את נכדיו הקטנים יותר היה
לעיתים נושא על ידיו.
במכתב לנכדתו כתב: "זו באמת מהמידות הראויות, להרגיש את
רגשי המשפחה, ואשר ההרגשים האלה, מתפשטים ומתרחבים על
כלל ישראל להכירם כי כל ישראל משפחה אחת היא ויחס של קרבת
אחים ביניהם, עד כדי הדרגה הרמה של בנים אתם לד' אלקיכם וכל
ישראל בני מלכים הם.
ואלה המתחדשים הדומים לעזוב את רגשי המשפחה, הולכים
חשכים ואין נוגה למו..."
וזכה הרב למשפחה ענפה ומפוארת, אשר ענפיה ופארותיה מעטרים
את כרם בית ישראל בתלמידי חכמים גדולי תורה ויראה.
לקט קטן מתוך כתביו ומכתביו
"כשאדם צעיר לימים הריהו סבור שלכשיזקין ודעתו תהיה פנויה
יוכל להתמסר לעבודת השם. אך טעות בידיו, לעת זקנה אין כוחותיו
מספיקים לעבודה."
• • •
"יש להזהר הרבה שלא לחשוב כאילו הריבוי של תפילה ותחנונים
פועל כלפי מעלה מצד הריבוי, שהרי בזה מגשמים את הלמעלה,
ומייחסים התפעלות למעלה. אלא יש להבין שכך הסדר והמידה,
שכל שמתעמקים יותר בתפילה, פותחים בזה את השערים שננעלו
ע"י החטאים, והתפילה היא בבחינת מעשה, שצריכה להיות על ידינו
כדי לפתוח את השער. ולכן יש שאסור להתאמץ בתפילה יותר מדי,
שעי"ז נופלים בפח של התגשמות ויחס התפעלות כלפי מעלה."
• • •
"יסוד התפילה אינו מפני שאנו זקוקים למה שנאמר בה, אלא מפני
שהאמת כך היא, שהוא חונן לאדם דעת, רוצה בתשובה, מרבה
לסלוח וכו'... ומפני שהאמת כך היא, רוצים אנו בהפקת אמת זו.
את עצמנו אנו מסלקים לצדדים, ואך את האמת אנו מבטאים ולה
מודים ומייחלים."
• • •
"הגדול האמיתי מתייחס בכל הרצינות לכל קטנות כמו לכל גדלות".
• • •
"...כן סובל אני מהפרזת התוארים וכו', ולעצמי כבר אמרתי שהן
מרמזים לאדם על מה שהוא מוכשר ואפשר להגיע, והיה זה
לתוכחה ולמוסר כליות על ההתרשלות שהתרשלו ולא הגיעו למה
שהתוארים אומרים."
• • •
"למה הדבר דומה? לנכנס לבית אפל, ויודע שיש חשמל בבית, אלא
שצריכים למצוא את הכפתור וללחוץ עליו... כן הבא להוכיח את
ישראל. אנו צריכים להוכיח, אבל עלינו להרגיש כי תוכחתנו אינה
אלא הלחיצה בכפתור, וכשנלחץ עמוק עמוק עד שניגע בפנימיות
הלב, או אז יפתח האור הגדול, קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה'
עליך זרח."
(מקורות: הספר שירת הי"ם, קובץ אור המזרח, ועוד)
