הספקנות היא תוצאתה של האליליות. והאחרונה היא תוצאתה של התרשלות המחשבה. כשכופה האדם את שכלו לפתור לו את חידת הכל על פי אותו החלק של החמריות שהוא סופג בחושיו, בודאי מתקוממת המציאות לעומתו. והחמרנות כשהיא תופשת את האדם בחזקה בצבתיה, אפילו אלפי פעמים יתפלסף, לא ישלים עם המציאות הרחבה להביא בחשבון הקפי את הגשמיות והרוחניות ביחד, את החיים שתחת השמש עם שלמעלה מהשמש, וכשהשירה מנגנת בקרבו לא תועיל לו כל התחכמות, הכל הבל יגזור ולמסקנא של כי זה כל האדם לא יבא, ולא יוכל לבא, לראות חזות הכל בשכלול הרצון, בתגבורת עזוזו, באותו אומץ הנפש, המבוטא באמת במלה הגדולה של יראת אלהים, שהגמדים הרוחניים מוצצים ממנה המון רב של רפיון לב ומחשבה נודדת, זה יוכל רק פילוסוף עליון, שהנשמה הישראלית מאירה את חדרי לבו.
Skepticism is the result of idolatry. And the latter is the result of a lapse in thinking. When a person forces their intellect to solve the riddle of everything based on the portion of materiality they perceive with their senses, reality undoubtedly rebels against them. And when materialism grips a person tightly in its claws, even if they philosophize thousands of times, they will not reconcile with the vast reality of considering the physical and spiritual together, life under the sun with that above the sun. And when poetry plays within them, no cleverness will help them; everything is vanity and they will decree and conclude that "this is the whole of man," and they will not come, nor will they be able to come, to see the whole picture in the perfection of the will, in the strengthening of its might, in that courage of the soul, truly expressed in the great word of the fear of God, from which the spiritual dwarfs suck a multitude of faintness of heart and wandering thought, this can only be done by a supreme philosopher whose heart chambers are illuminated by the Jewish soul.
התגשמות אותו האומץ והגודל בחיים, המשכתם של חיי הרצון שהם בעצמם נוזלים ממקור קדומים, מחיי כל עולמים וממקורי מקורותיהם, עד עומק היסוד של חיי המעשה, החברה והתרבות, למצוא על ידי תורה בלתי פוסקת זו את כל עומק האמת, את כל התנחומים והגבורה, זאת היא הפילוסופיה הישראלית, העומדת על המפתן שבין השכלת החול ובין הופעת הקודש, חכמתו של שלמה, אופיה ותוכנה, המקיפה את יסוד ההויה, ומסיימת: "סוף דבר, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם".
The realization of that same courage and greatness in life, the continuation of the life of the will which itself flows from ancient sources, from the life of all worlds and from the sources of their sources, down to the depths of the foundation of practical life, society, and culture, to find through this unceasing Torah all the depth of truth, all the consolations and power, this is Jewish philosophy, standing at the threshold between secular enlightenment and the appearance of holiness, the wisdom of Solomon, its character and content, encompassing the foundation of existence, and concluding: "The end of the matter, fear God and keep His commandments, for this is the whole of man."
והלא כל הפסימיות נובעת היא רק מזה התוכן היחידי, של הספקנות, שמא החיים החמריים הם כל היש, כל החיים, ועד כמה יוכל יסוד רעוע כזה שאין לו כל סמיכה מדעית ברורה, כי אם אי אמנה עקשנית לערער יסוד מלאי דעת ואמונה עליונה, האומר בבטחה, שכשם שהחיים העובריים שלנו בימי העיבור היו רק הכנה לחיים יותר עליונים, ואם היה בהם איזה כח של בקורת, וכח זה היה לוקחם לכל החיים, ודאי היתה הבקורת ההיא יוצאת מלאה זעם וספקנות, כן החיים הגמורים שבגוף, האמת היא האמונית, שהם רק התחלת חיים, פרוזדור של חיים. אמנם אם מהפרוזדור יתבע כל התביעות הטרקליניות יהיה רוגז בלא נחת הגורל. אבל אם יערך הפרוזדור לפרוזדור, והטרקלין לעומתו לטרקלין, ודאי יונח החפץ. ולאיחודם של הפרוזדור והטרקלין אין מתודה אחרת כי אם זאת: יראת אלהים ושמירת מצות אלהים.
And isn't all pessimism derived solely from this single content of skepticism, that perhaps material life is all existence, all life? And how can such a shaky foundation, which has no clear scientific support but rather stubborn disbelief, undermine a foundation full of knowledge and supreme faith, which confidently states that just as our embryonic life during gestation was only a preparation for higher life, and if there was any power of criticism in it [the emboyonic life], and this power would have taken them through all of [their embryonic] life, that criticism would certainly have emerged full of anger and skepticism [about the possibility of life after gestation]. So too, the complete life in the body, the truth is the belief that it is only the beginning of life, a vestibule of life. Although if all the vestibule claims the palace, there will be discontent without the fortune of fate. But if the vestibule is prepared for the vestibule, and the palace is prepared for the palace, the desire will be satisfied. And for the unification of the vestibule and the palace, there is no other method than this: fear of God and observance of God's commandments.
בחיים חלקיים, הנראים רק לעין הגסה החומרית אפשר לסלול נתיב במצות אנשים מלומדה, בהגיון אדם מוגבל, אבל בחיים הכוללים את כל היש, בחיים שגבוליהם רחבים כרוחב ההויה כולה, שתמונותיהם כל כך עשירות ומשופעות במדתן עד שגבהי שחקים לא יכילום, אין דרך לפנות כי אם בחק ומצוה אלהית. ומקור האומץ אי אפשר להיות פחות ויתר מיראת אלהים החיה והרעננה, שהיא הולכת ומשפעת את טללי תחייתה על הככרים המעשיים שבחיים, מצותיו שמור, כי האדם כולו צריך שיחונך, שיודרך, שיסתגל לההויה הכללית ולמקוריותה. אי אפשר ליסד מכון של חינוך בעד ניצוץ של האדם, בעד נטף אחד מים החיים שלו, כי אם כל האדם צריך שיבא לרוממות שאיפתו, וכל האדם כולו בכל ערכיו, בחייו המלאים כל היש שבחומר וכל היש שברוח, כל החיים שבשעה, וכל החיים שבעולם, כל האדם, הוא רק הוא העומד לספוג אל תוכו פתרון גמור ורצוי לחידת העולם והחיים העוקצת ומכאבת כל כך.
In a partial life, visible only to the coarse material eye, a path can be paved through the commandments of learned men, through the logic of a limited human being. But in a life that encompasses all existence, in a life whose boundaries are as wide as the breadth of all being, whose images are so rich and abundant in their measure that the highest heavens cannot contain them, there is no way to turn except through divine law and commandment. And the source of courage cannot be less or more than the living and fresh fear of God, which is spreading the dewdrops of its revival upon the practical squares of life "Keep His commandments", for man must be educated, guided, and adapted to the general existence and its Source. It is impossible to establish an institute of education for the spark of man, for a single drop of his life's water, because all of humanity must reach the heights of its aspirations, and all of humanity, in all its values, in its full life encompassing all existence in matter and all existence in spirit, all life in time and all life in the world, all of humanity, is only it that stands ready to absorb within itself a complete and desirable solution to the world's and life's riddle, which is so stinging and painful.
אין תועלת בעקשנות ספקנית האומרת במרמה שתתנה תנאים של שוא לבנות עליהם את קולונותיה, כלפי האלהים ועולמו, שתתעקש למצא את הנוחם, את הפתרון, דוקא ברשף הקטן הזה של חיי החושים הבשר והרוח המוגבל, בחיי השעה החולפים כצל עובר לא זו הדרך. החלק חשוב ונכבד, הבשר עדין וחביב, הרוח ער ומתנשא, אבל כל אלה רק אז לגדלם, לזיום יבאו בהיותם שואפים וזורחים אל מרכז מהלך הוייתם, שרק בחקיקה אלהית היא בולטת, רק מהמקור האלהי, שקדושי העולם אדירי המוסר העליון, אריות הצדק והאמת, מלכי האמונה והתום, מושלי החיים וכובשי המות, רוכבי במות ההויה בשכלם והרגשתם, ברוח עזוז קודש הקדשים המקשקש לפניהם כזוג, וברעם גבורתם המתרומם מעל כל גבולי זמן ומקום, הם הפוטרים את עצמם ואת כל העולם עמם מחובות מצרים וגבולים צרים, ועם זה דוקא הם הם המבססים את עדן החיים ונועמו, הם הם היודעים לתן מדה וקצב לכל חיוב ולכל שלילה, לכל עונג של גוף ושל נשמה, לכל חמדת עין ולב, הם הם מחוקקי הצדק רוזני עולם, המתלוננים בצל שדי, הם הם המלמדים לאדם את תוכן חייו, המושלים ביצרם, המחשבים חשבונו של עולם, ועצתם אמונה, לכל האדם.
There is no benefit in the skeptical stubbornness that falsely claims to set conditions of falsehood upon which to build its shame [קולונותיה??], toward God and His world, that insists on finding comfort, the solution, precisely in this small spark of limited sensory, physical, and spiritual life, in the fleeting lives of the moment that pass like a shadow – this is not the way. The part is important and esteemed, the flesh is delicate and pleasant, the spirit is alert and elevated, but all these will only grow to their full potential, to their destiny, when they aspire and shine toward the center of their being, which is only prominent in Divine law, only from the Divine source, where the saints of the world, the mighty of supreme morality, the lions of justice and truth, the kings of faith and innocence, the rulers of life and conquerors of death, the riders of the high places of existence in their intellect and feeling, with the mighty spirit of the Holy of Holies that rings before them like a bell, and with the thunder of their strength that rises above all boundaries of time and place, they are the ones who free themselves and the entire world with them from the obligations of Egypt and narrow boundaries, and yet, precisely they are the ones who establish the Garden of Eden of life and its pleasantness, they are the ones who know how to give measure and rhythm to every affirmation and every negation, to every pleasure of body and soul, to every desire of eye and heart, they are the lawgivers of justice, the princes of the world, who dwell in the shadow of Shaddai, they are the ones who teach man the content of his life, who rule their desires, who calculate the accounts of the world, and their counsel is faith, for all mankind.
