א) במכתב הרבי מחב"ד (מיום כ"א מנחם אב ה'תשל"ח) שנתפרסם לאחרונה כתב, וזלה"ק: ולהתחיל מנקודת מכתבו, בקשתו לעזור לו למצוא דרכים להפיץ המחזה שלו ולביים אותו, מצטער אני שלא יכולני לעזור לו בזה משום שאין לי קשרים בעניני מחזאות ובמאות. אבל מובן, וגם זה עיקר, שבשטח זה בכלל אי-אפשר לי להמליץ על מחזה כשר, אפילו יוצא מן הכלל, כיון שהצגת מחזה הוא ענין הקשור עם מקום מסויים, כלומר תאטרון וכדומה, שעל פי רוב קשור בענינים שאינם כדבעי, ואי אפשר לשלול שהמלצה כהנ"ל לא תתפרש כהיתר להליכה בתאטרון וכו'. וק"ל. עכ"ל.
מדבריו משמע שההליכה לתיאטרון אסורה היא ועכ"פ אינו רצוי. והדבר מבואר, מילתא בטעמא, בתשובת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שנשאל "אם אסור מצד בחוקותיהם לא תלכו, ללכת לתיאטרון ואיצטדיון ספורט בימינו", והשיב: "באלו שנקראו תיאטרון שעושין שם ענייני שחוק, וכן איצטדיון, שהם המקומות שמשחקין ספארט, לא שייכי בהו עניין ובחוקותיהם לא תלכו . . . אף שהוא דבר אסור מצד איסור ליצנות, וכל ההולך שם עובר באיסור מושב לצים ובביטול תורה - לא רק על זמן זה - אלא שגורם לו להיות בטל לגמרי מתורה . . וכ"ש בתיאטרון הנמצא כעת במדינתנו, וכן האיצטדיון של משחקי ספארט, ואף במדינות אחרות, דעושין זה סתם אינשי מהנכרים שבעיר שלא שייכי כלל לעניני ע"ז . . שוודאי לא שייכי להלאו דובחוקותיהם לא תלכו, אלא הם מאיסור ליצנות וביטול תורה1. וגם עוד איסור גדול יש דמגרי יצה"ר של עריות בנפשי'2, דרובן הם דברי ניבול פה והסתה לעריות"3. עכ"ל4.
מ"ש באג"מ ע"ד ביטול תורה, מבואר הוא בשו"ע רבינו (הל' ת"ת פ"ד ס"ו) ש"גם המתפרנס ממעשה ידיו ואפילו תורתו עראי בקביעות עתים לא הותר לו מן התורה אלא לעסוק בעסקיו שהם צרכי פרנסתו ומשא ומתן כו', אבל לא בדברים בטלים לגמרי בין לדבר בין לשמוע, כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו חייב לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו, ואפילו כשהולך בדרך"5.
ומ"ש ע"ד מושב לצים יסודו הוא מה ששנינו (תוספתא ע"ז פ"ב, ה-ו) "העולה לתרטיאות של גוים כו', בזמן שמזבחין אסור משום ע"ז אם אינן מזבחין אסור משום מושב לצים. ההולך לאיצטרטיונין ולכרקומין ורואה את הנחשים ואת החברין כו' הר"ז מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו, הא למדת שמביאין את האדם בטל מת"ת".
ואיתא בגמרא (ע"ז יח, ב): "דרש ר"ש בן פזי, מאי דכתיב (תהלים א, א)
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב, היכן לץ, אלא לומר לך, שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ", ופירש רש"י "אם הלך סופו לעמוד, הלך משמע בהעברה בעלמא, סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט וה"ק אשרי שלא הלך ומתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב הא אם הלך סופו לעמוד כו'".
איסור 'מושב לצים' וגדרו מבואר בשו"ע או"ח (סי' שז סט"ז: "מליצות ומשלים של שיחת חולין כו' אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים". וכ"ה בשו"ע רבינו (או"ח שם ס"ל). ובמג"א (שם ס"ק כב): "משום מושב לצים, וה"ה ההולך לטרטיאות וקרקסיאות והם מיני שחוק כדאיתא בע"א דף י"ח ומיני תחבולה"6 [וסיים המג"א: ולא ידענא מי התיר להם בפורים, ואפשר שנמשך להם משחוק שעושים זכר לאחשורוש"7].
איסור מושב לצים הובא גם באור זרוע הל' שבת (סי' פג) וברמ"א (או"ח סי' שטז ס"ב) ובשו"ע רבינו (שם ס"ג) ש"אסור לצוד בכלבים משום מושב לצים", ועד"ז בכ"מ בפוסקים לענין ישיבה במקומות בילוי, ומהם בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' ט) הו"ד בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' יב) לענין שתיית קפה "ומ"ש חמי הרב נר"ו דאסור לשתות אותה בקאבאניס משום חתנות במחילת מכבודו דלאו מידי דמשכר הוא, אבל משום מושב ליצים איכא"8.
[ועצ"ע בגדרו של דבר ובפרט עפמ"ש בשו"ת מהר"י מברונא (סי' עא) וז"ל: נשאלתי אם מותר לצאת ולראות שמחת הערלים כשממרים ומריצים סוסיהם כל הקודם סוסו ירויח זהב וכה"ג, אם יש לדמותו לצידת חיות ועופות שאוסר בפ"ק דע"ז (יח ב), והתרתי, דלא דמי כלל, כי אין זה לשמחה, אך ללמוד אומנות ולקנות סוסים לרוץ בהם להנצל מאוייבים וכן ראיתי מבעלי מעשים. אך בהא מספקנא אם מותר לילך ולראות כשמשמחים יחד לרכוב זה כנגד זה במוטות וכדים שקורין לטעד"ן, עכ"ל].
יוצאים מכלל האיסור דמושב לצים
ב) כיון שהגענו לאיסור ביטול תורה ומושב לצים [ולא משום חוקות הגוים], יש להעיר על מקרים יוצאים מכלל איסורים אלה, עפמ"ש בספר מור וקציעה (להיעב"ץ) על הטור (או"ח סי' שלח), וז"ל: ולשחוק באיסקק"י (שאך שוועל בל"א) יש מתירין [בשבת] ע"י שינוי כו', ודווקא דרך צחוק בעלמא לתענוג ולהרחיב הלב, אבל להרויח מעות פשיטא דאסור כו', מ"מ אין למחות בידי נשים וקטנים כל מין שחוק שאין בו מלאכה גמורה, ויש אוסרין לגדולים כל שחוק שלא נתנה שבת אלא לעונג טוב או לד"ת, לא לדברים בטלים והבאי. וכן נראה שהרי כל דברי שחוק ובטלה גם בחול מי התירם, אע"פ שאינו נפסל בכך לעדות כו' מיהת לא גריעי מדברים בטלים, שעוברים עליהם בעשה ול"ת, כ"ש במיני צחוק שיש בהם איסור מוסיף אפילו בראי' בעלמא, משום מושב לצים, כמ"ש רז"ל [בפ"א] דע"ז, אם לא שצריך להרויח לנפשו העצובה (ואינה מיושבת לעסוק בפקודי ה' ישרים משמחי לב, מתגבורת השחורה) לשמחה להניח לה מעצבה ומרגזה, בטיול ושחוק, כה"ג ודאי בשבת נמי משרי שרי. עכ"ל היעב"ץ.
ודבריו מיוסדים לכאורה על מ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ה), וז"ל: אם התעוררה עליו מרה שחורה9, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיו"ב ממה שירחיב הנפש, ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה. ותהי' הכוונה בכל זה - שיבריא גופו כו' עד שישיג וידע מה' מה שאפשר לדעתו. עכ"ל הרמב"ם.
ויעויין גם מ"ש היעב"ץ במק"א (מור וקציעה סי' שז בא"ד) "ספר דברי הימים של ר"י כהן, דבר מועט הוא הנמצא בו ממה שעבר על אבותינו, המצטרך אלינו ושראוי לנו לדעתו, ויש לעיין באותן דברים בחול בלבד, ורובו ככולו מדברי הימים של מלכי אומות העולם שעברו, ואין צורך בידיעתן כלל ואסורה הקריאה בהם בקביעות כנ"ל . . אלא לעתות הטיול כדחליש לבא מגרסא, וביומי דפגרי בהו רבנן, כדי ללמוד מתוכו לשון נקי וצח, גם כדי שלא להיות הת"ח ערום מידיעה בקורות הימים ושינויי הזמנים, למען יידע להשיב שואלו דבר, ולא יהא נחשב פתי וסכל בעניני העולם" [ראה שו"ע רבינו (הל' ת"ת פ"ג ה"ז) "באקראי מותר לת"ח ללמוד בשאר חכמות שיוכל ללמוד מתוכם ד"ת ויר"ש ודרך ארץ אבל לא שאר העם"]10.
[ובספר אור שמח (על הרמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ב) בענין מצות ת"ת, שביאר שמצות ת"ת אינה נוהגת במדה שוה בכל אדם, אלא הדבר תלוי ב"ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם", ויש לחלק בין "אדם חלוש המזג" או "איש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים" ל"איש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לת"ת", ואם כי "בוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו כו', וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותי'", עם כל זה מצות ת"ת נוהגת ב"כל אחד לפי מה שהוא אדם", ע"ש].
הערה נחוצה: בכל הנ"ל לא באתי להורות כי אם להעיר, ובכל מקרה יש להמלך בבעלי חכמה שיראתם קודמת אליה.
הרח"ר
