לא מזמן המחשב שלי התחיל לעשות בעיות. יותר מדי תכניות לא זזו, וכשיום אחד הוא נעשה איטי בצורה בלתי נסבלת פשוט הטחתי את העכבר בשולחן מרוב עצבים והלכתי להתפלל ערבית. לשחרור הרגעי הזה היה מחיר: למחרת בבוקר, כשהדלקתי אותו מחדש, גיליתי שהעכבר לא עובד – הגלגלת הקטנה שבאמצעותה גוללים את הדף התקלקלה.
מה עושים? אני לא איש טכני במיוחד, אבל בהחלטה של רגע החלטתי לנסות לתקן לבד. חיפשתי ביוטיוב את הדגם המסוים של העכבר שלי, ולשמחתי מצאתי סרטון מלא שמציג איך מפרקים ומרכיבים אותו (תודה לך ה' שבראת אנשים שהכיף שלהם הוא לפרק את העכבר!). אחרי כמה ניסיונות הצטברה על שולחני ערימה של ברגים וחלקים קטנטנים, וכשזיהיתי את החלק השבור הדבקתי אותו בדבק מיוחד. לצערי, אין לסיפור סוף טוב – זה לא עבד. נאלצתי להזמין עכבר חדש, שעלה לי קצת פחות מחמישים שקל, כולל שליח עד הבית, וכל הסיפור בזבז לי כמעט שעתיים מהחיים.
אז למה אני מספר לכם את כל זה? מכיוון שהשעתיים האלה היו הנאה צרופה שכבר המון זמן לא חוויתי. עצם ההתמודדות עם פעולת היצירה והאתגר הטכני גרמו לי להרבה סיפוק, ששום עכבר באלפיים שקל לא יוכל לתת.
לסיפור הזה הוא יש בעיניי קשר הדוק לנושא הסמארטפונים והכלים הדיגיטליים. הם כבר מזמן לא רק מכשירי עזר אלא 'מעבירי זמן'. יש להם המון שימושים מדהימים שתורמים לאיכות החיים שלנו, אבל בואו נהיה כנים: כמה מתוך הפעילות היומיומית שלנו נכנסת לקטגוריה הזו? כשסטיב ג'ובס, אבי האייפון הראשון, הציג את היתרונות של המכשיר במסיבת עיתונאים, לפני שתים־עשרה שנה בסך הכל, הוא דיבר על איכות שיחה טובה יותר, נוחות שימוש, מצלמה משופרת. הוא לא אמר מילה אחת על חיבור בלתי פוסק עם העולם, על קבוצות עם מאות הודעות בשעה או על סרטונים של דובי פנדה.
נקודת המוצא של סדרת הטורים הזו היא שהסמארטפון הוא מכשיר עזר מופלא, אבל אין לו עדיין 'הוראות שימוש' שמאפשרות להשתמש בו בלי שהוא ישתלט לנו על החיים. אולי הגיע הזמן שאנחנו נכתוב אותן? הכנתי כאן הצעה ראשונית, ואם יש לכם רעיונות נוספים – אשמח לשמוע.
כלל 1: מותר להיות לא זמין
נשמע רדיקלי, אני יודע. אבל מי אמר שצריכים להיות מחוברים כל הזמן, בבית, בנהיגה או בשיעור? בואו נאמר: עד כאן! מותר להיות לא זמין. מותר לא לענות מיד להודעה שלך, מותר לא להתחבר לפייסבוק לשבוע וגם לחודש, והכי חשוב – מותר לי לכבות את הטלפון כשאני נכנס לתפילה, לשיעור, כשאני בשיחה עם חברים, בזמן ארוחת ערב משפחתית. ולא, אני ממש לא חייב לישון איתו ליד המיטה.
כלל 2: התראות = הפרעות
אחד הדברים שהכי פוגעים באיכות חיינו הן ההתראות. עד שאנחנו מצליחים להתרכז במשהו, ופוף! קיבלנו הודעה מיותרת מחברת ביטוח או מאיזה פוליטיקאי לקראת בחירות (שווה להפסיק את הילד שלכם באמצע סיפור בשביל אביגדור ליברמן?). הפיד בפייס לא פוסק לרגע, וכך גם כל שאר הרשתות החברתיות, ווטסאפ, תזכורות ומה לא.
כמו בפרסומת של משרד התחבורה, אם זה באמת היה חשוב – הם היו מתקשרים. ואם הם לא, כנראה שזה סובל דיחוי. הכלל השני קובע שמהיום מכבים התראות בטלפון: כל הצלילים וההודעות הקופצות מכל האפליקציות שיש לכם, חוץ מצלצול הטלפון ושעון מעורר. תנו לזה 24 שעות ואתם כבר תודו לי.
כלל 3: חיים קשים יותר יפים
בטורים הקודמים דיברנו על כך שחברות הטכנולוגיה משקיעות הון תועפות כדי לגרום לנו להתמכר. הזמינות האינסופית של האפליקציות בקצה כף היד שלנו גורמת לנו 'לבדוק' שוב ושוב, ושוב ושוב, בזמן שזה בדרך כלל ממש לא חשוב.
הכלל השלישי קובע שכדי להימלט מאפקט ההתמכרות, צריך להקשות לעצמנו את החיים. כן, מה ששמעתם. עדיין לא נולדו האנשים שעושים דיאטה וממלאים לעצמם את הארונות בשוקולדים, כדי 'להרגיש שזה יותר מאתגר'. אז למה אנחנו מתנהגים ככה? אם סמארטפון זה דבר ממכר, נעביר כמה שיותר מהפעילות הממכרת לאמצעים פחות נוחים ופחות נגישים. למשל, איך ייראו החיים שלכם אם תקראו מיילים, תגלשו בפייסבוק, תקראו חדשות ותצפו בסרטונים רק ממחשב, בזמן ידוע שאתם מקצים לכך, ולא 'על הדרך' או כדי לשרוף זמן? בשביל זה, תקשיבו טוב – נסיר את כל האפליקציות הממכרות הללו מהטלפון, ואם צריך – נתקין אותן מחדש, אבל רק במחשב.
במכשיר שלי הסרתי את המייל, הדפדפן, הפייסבוק, אפליקציות החדשות למיניהן ועוד ועוד יישומונים שאני לא באמת צריך כל הזמן. נרשמתי לשירות ששולח לי סיכום חדשות יומי במייל, והגלישה שלי נעשית רק ממחשב (מסונן) כשיש לי פנאי לכך. המכשיר משמש בעיקר להודעות ולטלפונים (וגם כך אני מכבה מדי פעם את הרשת האלחוטית כדי לא להיות מוצף), וכמובן בכלי עבודה שמסייעים לי – ווייז, פנס, סורק מסמכים, מפות, תחבורה ציבורית וכלים נפלאים אחרים שבהם אני משתמש רק כשאני צריך. ומה אם יש משהו שאני ממש חייב לבדוק באינטרנט? מממ… כותבים על דף ומחפש במחשב בזמן שהקדשתי לכך. איזה שקט.
ועוד טיפ חשוב: בווטסאפ יש חיווי כחול של שני 'וי' כשההודעה נקראה בצד השני. גם זה סוג של מכונת מזל, "קראה או לא קראה? ואם קראה, למה לא הגיבה? ובכלל אני לא פותח הודעות מסוימות כדי שלא ידעו שקראתי ולא הגבתי. אהההה!". תכבו את זה, ותראו כמה החיים משתפרים.
כלל 4: חוזרים לחיות
הכלל הרביעי, והוא בעיניי החשוב ביותר, מתחבר לנושא שבו פתחנו. אי־אפשר לנצח את הכלים הטכנולוגיים אם לא נזכור שרוב הפעילויות שמסבות לנו הנאה אינן פעילויות טכנולוגיות. מפגש עם בני משפחה וחברים, מאמץ אינטלקטואלי, לימוד תורה, נגינה והאזנה למוסיקה (מתי בפעם האחרונה הקשבתם לדיסק שלם מהתחלה ועד סוף?), ציור, בילוי בחיק הטבע, התנדבות, קריאה ועוד ועוד. אלה הדברים שבאמת עושים אותנו מאושרים, ולא, במחילה מכבודכם, גלישה חסרת מעצורים באינסטגרם.
Not long ago, my computer started having problems. Too many programs wouldn't run, and when one day it became unbearably slow, I simply slammed the mouse on the table out of frustration and went to daven maariv. This momentary release came at a price: the next morning, when I turned it back on, I discovered that the mouse wasn't working – the small wheel used to scroll the page was broken.
What to do? I'm not a particularly technical person, but on a whim, I decided to try to fix it myself. I searched on YouTube for the specific model of my mouse, and to my delight, I found a complete video showing how to disassemble and assemble it (thank you, God, for creating people whose fun is taking apart mice!). After a few attempts, a pile of screws and tiny parts accumulated on my desk, and when I identified the broken part, I glued it with special glue. Unfortunately, there's no happy ending to the story – it didn't work. I had to order a new mouse, which cost me a little less than fifty shekels, including home delivery, and the whole story wasted almost two hours of my life.
So why am I telling you all this? Because those two hours were pure enjoyment that I hadn't experienced in a long time. The very act of dealing with the creative process and the technical challenge gave me a lot of satisfaction, which no two-thousand-shekel mouse could give.
In my eyes, this story has a close connection to the topic of smartphones and digital tools. They have long ceased to be just auxiliary devices but rather 'time passers'. They have many amazing uses that contribute to our quality of life, but let's be honest: how much of our daily activity falls into this category? When Steve Jobs, the father of the first iPhone, presented the advantages of the device at a press conference, only twelve years ago, he talked about better call quality, ease of use, and an improved camera. He didn't say a word about constant connection with the world, about groups with hundreds of messages per hour, or about videos of panda bears.
Lichtchila - it is better not to have one:-)!
Rule 1: It's okay to be unavailable
Sounds radical, I know. But who said you have to be connected all the time, at home, while driving, or in class? Let's say: enough is enough! It's okay to be unavailable. It's okay not to answer your message immediately, it's okay not to log in to Facebook for a week or even a month, and most importantly – it's okay for me to turn off my phone when I go into davening, or a shiur, or when I'm talking to friends, or during a family dinner. And no, I really don't have to sleep with it next to my bed.
Rule 2: Notifications = Interruptions
One of the things that most harms our quality of life is notifications. Just when we manage to concentrate on something, and poof! We received an unnecessary message from an insurance company or from some politician before an election (is it worth stopping your child in the middle of a story for Avigdor Lieberman?). The Facebook feed doesn't stop for a moment, and neither do all the other social networks, WhatsApp, reminders, and what not.
Like in the Transportation Ministry commercial, if it were really important – they would call. And if they don't, it probably can wait. The second rule states that from today we turn off notifications on the phone: all the sounds and pop-up messages from all the apps you have, except for the phone ring and alarm clock. Give it 24 hours and you'll already thank me.
Rule 3: Harder lives are more beautiful
In previous articles, we talked about how technology companies invest huge amounts of capital to make us addicted. The endless availability of apps at our fingertips causes us to 'check' again and again, and again and again, while it's usually not important at all.
The third rule states that in order to escape the addiction effect, we need to make life harder for ourselves. Yes, you heard right. The people who go on a diet and fill their closets with chocolates, to 'feel that it's more challenging', haven't been born yet. So why do we behave like that? If a smartphone is an addictive thing, let's move as much of the addictive activity as possible to less convenient and less accessible means. For example, what would your life look like if you read emails, surfed Facebook, read news, and watched videos only from a computer, at a known time that you allocate for it, and not 'on the way' or to kill time? For this, listen carefully – we will remove all these addictive apps from the phone, and if necessary – we will reinstall them, but only on the computer.
On my device, I removed the email, the browser, Facebook, news apps of all kinds, and more and more widgets that I don't really need all the time. I signed up for a service that sends me a daily news summary by email, and my surfing is done only from a (filtered) computer when I have time for it. The device is mainly used for messages and phones (and even so, I occasionally turn off the wireless network so as not to be flooded), and of course as a work tool that helps me – Waze, flashlight, document scanner, maps, public transportation, and other wonderful tools that I use only when I need to. And what if there's something I really have to check on the internet? Hmmm… write it on a page and search on the computer at the time I dedicated to it. What a peace.
And another important tip: in WhatsApp there is a blue indication of two 'ticks' when the message was read on the other side. This is also a kind of slot machine, "Did she read or didn't she read? And if she read, why didn't she respond? And in general, I don't open certain messages so they don't know I read and didn't respond. Ahhhhh!". Turn it off, and see how much life improves.
Rule 4: Go back to living
The fourth rule, and in my opinion the most important, connects to the topic with which we opened. It is impossible to defeat technological tools if we do not remember that most of the activities that give us pleasure are not technological activities. Meeting with family and friends, intellectual effort, Torah study, playing and listening to music (when was the last time you listened to a whole disc from beginning to end?), drawing, spending time in nature, volunteering, reading, and more and more. These are the things that really make us happy, and not, with all due respect, unbridled surfing on Instagram.
