בחסדי ה', במהלך כמעט 20 השנים האחרונות, בית "מבקש לב" הפיק למעלה מ-13,300 שיעורי שמע ולמעלה מ-31,000 פוסטים כתובים, ללא תחרות על ידי אתר של אדם אחד - הכל ללא תשלום כלל. אין חומות תשלום או כל דבר אחר. עכשיו אנחנו פונים לעזרה כדי שנוכל להמשיך - כל סכום יעזור. אפילו 99 סנט! תודה לחברים המתוקים והאהובים שלי!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
אורות הקודש א עם חווית הקודש י"ב:ג'
תקציר
הניגודים בין הדעות והשיבושים נובעים מכך שהאדם מקבל ניצוצות מן האור הגדול, ולא את האור עצמו. שנים הם גורמי השיבושים: הדמיון והרגש. הגויים נבהלים מפני הסתירות. עם ישראל אינו נבהל מהם.
המחשבות השונות אינן סותרות זו את זו בעצם (ביסוד), הכל אינו כ"א התגלות אחדותית, המתראה בניצוצים שונים 1].
הניגודים בין הדעות והשיבושים נובעים מכך שהאדם מקבל ניצוצות מן האור הגדול, ולא את האור עצמו.
אמנם כשם שהגופים מטילים צל, ומעכבים את האור, וּמַלְקִים עי"ז את המאורות, כן הצללים הרוחניים (המחשבות העכורות), מעכבים את ההבהקה האורית של חלקים, המקבילים להם. והצללים הם תולדות הדמיון (הדמיון יוצר צללים 2]), שלא הואר לגמרי בקרני השכל, או ההתפעלות, שהרגש מתפעל מיתר הרעיונות, שלא ידע איך לקשרם, ע"י השינוי הנמרץ של הופעה חדשה, בלתי מורגלת.
ניגודים אלו הם צללים רוחניים. הצללים הם תולדות הדמיון או תולדות ההתפעלות שנובעת מן הרגש של האדם המתרגש מרעיון חדש. שני גורמי השיבושים הם אם כן: הדמיון והרגש.
וכ״ז הוא בכלל, ״מאותות השמים אל תֵּחָתּוּ, כי יחתו הגוים מהמה״ (ירמיה י, ב), הגוים יחתו וישראל לא יחתו, (כי ישראל) הקשורים בחי העולמים, באור אין סוף, במקור הכל, באחדות השלם, שלפני אחד, המרומם מכל ברכה ותהלה, הם עומדים עדי עד על עמדם. ״יהמו יֶחְמְרוּ מימיו ירעשו הרים בגאותו סלה, נהר פלגיו יְשַמְּחוּ עיר אלהים קְדוש משכני עליון, ד׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה״ (תהלים מו, ד-יב).
הגויים נבהלים מפני הסתירות. עם ישראל המחובר אל האחדות העליונה אינו נבהל מהם.
----
1] הניצוצים הם תוצאה של שבירת האור. האור אחדותי. אולם כשהוא עובר דרך מנסרה הוא מתפרק לצבעים שונים, לגלי אור שונים. וכאשר נתקל האור בשכבות שונות של חומרים יותר ויותר כהים, הצופה רואה ניצוצות בודדים בכל אחת מן השכבות.
האמת העליונה נתקלת בשכלים האנושיים שדרגת אטימותם משתנה מאדם לאדם. כל אחד קולט ניצוצות ממנה בהתאם לדרגת בהירותו.
2] אין האדם מסוגל להבין נושא חדש אלא אם כן הוא משווה אותו לַידע שנמצא כבר אצלו. הרב קוק עצמו, בבואו להסביר מהי חכמת הקודש, נקט בתכסיס זה: הוא מסביר את חכמת הקודש ע״י שהוא מנגד אותה למדעים האקדמיים. עד עכשיו הוא תיאר את חכמת הקודש כחכמה שאין בה כל מה שמאפיין את המדעים האקדמיים: היא לא עוסקת בתופעות אלא במהויות, אין בה ניגודים בין דעות, היא לא תיאורית אלא משנה את הלומד.
הדמיון הוא הכלי שבעזרתו מדמה האדם עניינים לא ידועים לו לעניינים מוכרים. הדמיון מתבסס על ההתנסות האנושית. ברם העולם העליון אינו דומה לשום דבר ממה שהאדם מתנסה בו או חווה אותו, כדברי הנביא ישעיה (מ, כה): ״וְאֶל מִי תְדַמְיוּנִי וְאֶשְוֶה יֹאמַר קָדוֹש״. לכן הדמיון משבש את העולם העליון.
מהדורת הרבנים שלמה ואהרן טולידאנו, בהוצאת מכון טולידאנו (כל הזכויות שמורות למכון טולידאנו).
