רש"ר הירש בראשית א':א'
(א) בראשית ברא אלקים – "ראש" קרוב באופן היגויו ל"רעש" ול"רחש", המציינים שניהם תנועה; "רעש" מציין תנועה במקום, ו"רחש" תנועה פנימית – תנועה שבלב. נמצא ש"ראש" הוא המקור לכל תנועה, בין חיצונית ובין פנימית. אם כן, "ראשית" משמעותה תחילת תנועה. תחילה זו היא בזמן, ולא במקום; מכיון שבמקום, אין הבדל בין תחילתו הנקראת "קצה", ובין סופו הנקרא אף הוא "קצה". הגדרת שתי הקצוות כתחילה וסוף, אינה נובעת אלא מבחינת מקום עמידתו של הצופה.
נמצא, שפירוש הפסוק כך הוא: בתחילת כל הוויה – אלקים היה הבורא. ואם נוסיף לנָשוא את שני המושאים הבאים בהמשך הפסוק, יהיה הפירוש: מתחילת כל ההתחלות, ברא אלקים את השמים ואת הארץ. מכל מקום, "בראשית" מכריזה, שלא קדמה כל הוויה למעשה הבריאה של ה', ושהשמים והארץ נבראו אך ורק במאמר ה'. בזה מלמדת אותנו התורה, שהעולם נברא מתוך ההעדר המוחלט, יש מאין. וכאן מונח היסוד לאותה אמונה שהתורה מבקשת לנטוע בלבנו.
היפוכו של יסוד זה הוא האמונה בקדמות העולם, שהיא אבן הפינה לאמונה האלילית עד עצם היום הזה. אמונה זו, לא רק שהיא כוזבת, ונוגדת את האמת על אופן היווצרות תבל ומלואה, אלא גרוע מכך: היא מסירה מעל האדם את האחריות למעשיו, וכופרת בכל חירות בין באלוקים בין באדם. אם חומר קדם לבריאה, לא היה ביכולת הבורא לברוא עולם שהוא הטוב המוחלט, אלא רק את העולם הטוב ביותר שאפשר ליצור בתוך מגבלות החומר שמצא. במצב כזה, כל הרע – בין הטבעי בין המוסרי – נובע מחסרונו של החומר, ואפילו האלקים אין בידו להושיע את העולם מהרע, בין שהוא טבעי בין שהוא מוסרי. האלקים אינו אדון על החומר. וממילא, האדם אינו אדון על גופו. החירות תיעלם לגמרי, וגורל עוור ובלתי ניתן לשינוי ינהיג את העולם, את האלקים שלו ואת בני האדם הגרים בתוכו.
תפיסה חשוכה זו של אלקים, עולם ואדם, נדחתה על ידי אור התורה בפתח דבריה – "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט, קל). "בראשית ברא אלקים"! כל המשך התפתחות העולם תלוי במילים אלה. המציאות כולה, החומר והצורה של כל הווה, נבראו על ידי בורא, חפשי כל יכול. והבורא עודנו שולט בחירות על החומר והצורה של כל הווה, על הכחות הפועלים על החומר, על החוקים שלפיהם פועלים כחות אלה, ועל כל מה שנוצר כתוצאה מהם. שכן, רצונו החפשי והכל יכול של אלקים ברא את החומר, וקבע שכחות אלה יפעלו עליו; והוא שהציב את החוקים שעל פיהם נוצרו כל הצורות.
וכדרך שאלקים שולט בחירות על עולמו, כן השליט את האדם על עולמו הקטן, ונפח באפיו ניצוץ מעצמותו החפשית, כדי שגם האדם ישלוט בחירות על גופו וכחותיו. כך ברא האלקים את האדם בצלמו, בצלם חפשי של האל החפשי; והניח את האדם כצלם אלקים בעולם המסור לשלטונו הכל־יכול של האלקים.
העולם שנברא ב"ראשית", איננו רק הטוב ביותר שניתן לעשות מהחומר הקיים, אלא הוא העולם היחיד הטוב. עולם זה, על כל פגמיו המדומים, מתאים לתכניתו החכמה של הבורא; היה לאל ידו לברוא עולם אחר אילו עולם כזה היה מתאים לרצונו. לאדם שנברא בראשית, על כל מגרעותיו המוסריות, יש את היכולת לקנות את השלמות הרוחנית שהוצבה בפניו על ידי בוראו. האפשרות לחטוא היא חלק משלמותו הרוחנית של האדם, ומהווה תנאי יסוד לחירותו המוסרית. ושניהם, העולם והאדם, ישיגו את המעלה העליונה של הטוב שלמענה נבראו שניהם; מכיון שהאל אשר הציב להם מטרה זו, ברא את שניהם לאותה מטרה על פי רצונו החפשי שאין מעצור לפניו. היה לאל ידו לברוא בריאה אחרת, עולם אחר ואדם אחר, אילו היה דבר זה משרת את המטרה שהציב לפניהם בחירות.
אמת זאת אנו מזכירים לעצמנו תמיד באמירת הקדיש, בו אנו מבטאים את אמונתנו השלמה, שכל באי עולם יכירו וידעו את שמו הגדול: שיתגדל ויתקדש שמו "בעלמא די ברא כרעותיה" – בעולם שהוא ברא כרצונו.
על פי זה נבין גם את דברי חז"ל: בזכות ישראל, בזכות משה, בזכות חלה מעשר וביכורים נברא העולם (בראשית רבה א, ד), שהרי כל אלה נקראו "ראשית". וכן נבין את המאמר: "הקב"ה היה מביט בתורה ובורא העולם" (שם א, א). ישראל ומשה התחילו תקופה חדשה בהתפתחות תולדות העולם, ומשום כך נקראו "ראשית". ובאופן אחר נוכל לפרש, שהם מייצגים את קיומו הראשון של חזון בריאת האדם; כביכול הם ראשית בכורים בתבואת ה', ולפיכך הם קרויים "ראשית". בחלה, מעשר וביכורים אנחנו מחזירים בהכנעה את העולם לידי בוראו. התורה היא אבן היסוד לבנין שה' בקש להעמיד על ידי הבריאה, לכן גם היא נקראת "ראשית" (שם). כל המטרות האלה, אף שהושגו רק לאחר זמן, מובטחות הן כבר מעת הבריאה, שכן העולם נברא "בראשית", כולו במאמר ה', והוא נוצר מעצם תחילתו למען אותן מטרות עליונות. אכן הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם.
נמצאנו למדים, ש"בראשית" היא היסוד להכרתנו באלוקים, בעולם ובאדם. וכאשר אבדה הכרה זו מלב האדם, היה צורך לבסס אותה מחדש. זהו תפקידם של הנסים הגלויים, הבאים להוכיח את שליטת ה' החפשית והבלתי־מוגבלת על העולם, ועל כל פרטי הכחות והחוקים הנמצאים בו. היו אלה "נסים" כמשמעם – אותות המתנוססים ברמה. הם החזירו לאדם את אמונתו באלוקים חפשי שאין מעצור לפניו. וכפי שאמרנו, אמונה זו היא היסוד לכל הכרה מוסרית ואנושית, והיא אבן הפינה לכל יחסנו לתורה.
----
סיכום דברי רש"ר הירש על בראשית א':א'
רש"ר הירש מפרש את הפסוק "בראשית ברא אלקים" כהכרזה על בריאת העולם יש מאין על ידי ה'. "בראשית" מציינת את תחילת התנועה וההוויה, ולא קדמה לה כל הוויה אחרת.
עיקרי הדברים:
בריאה יש מאין: התורה מלמדת שהעולם נברא מתוך ההעדר המוחלט, בניגוד לאמונה בקדמות העולם.
חירות הבורא: ה' ברא את העולם ברצונו החופשי ושולט בו, בחומר ובחוקים.
חירות האדם: ה' השליט את האדם על עולמו הקטן, ונתן לו חירות לשלוט על גופו וכוחותיו. האדם נברא בצלם אלקים, בצלם חפשי של האל החפשי.
תכלית הבריאה: העולם והאדם נבראו למען מטרה עליונה, והאפשרות לחטוא היא חלק משלמותו הרוחנית של האדם וחירותו המוסרית.
דחיית האמונה בקדמות העולם: אמונה זו מסירה מהאדם את האחריות למעשיו וכופרת בחירותו. אם החומר קדם לבריאה, ה' לא יכול היה לברוא עולם שהוא הטוב המוחלט.
הקשר לתורה, לישראל ולמשה: ישראל, משה, חלה, מעשר וביכורים נקראים "ראשית" משום שהם מייצגים התחלה חדשה או את קיומו הראשון של חזון בריאת האדם. התורה היא אבן היסוד לבניין שה' ביקש להעמיד על ידי הבריאה.
תפקיד הניסים: הניסים הגלויים מוכיחים את שליטת ה' החפשית והבלתי מוגבלת על העולם, ומחזירים לאדם את אמונתו באלוקים חפשי.
לסיכום: "בראשית" היא היסוד להכרתנו באלוקים, בעולם ובאדם. האמונה בבריאה יש מאין על ידי ה' החופשי היא הבסיס לכל הכרה מוסרית ואנושית.
