B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
On September 10, 1952, the Luxembourg Agreement was signed between West Germany and Israel. According to the agreement, West Germany would pay the State of Israel the costs of resettlement of the many Jewish refugees who remained destitute and displaced during the Holocaust. This payment is officially declared (as written in the Claims Conference) as compensation for "suffering and loss as a result of Nazi persecution." [1] The sum of the lawsuit, as filed by the government, amounted to $1.5 billion, based on a calculation of $3,000 for each of the half a million refugees who arrived in Israel from Europe.
However, although the idea of demanding compensation from Germany arose at the end of World War II, it was not until the early 1950s that the Israeli government filed a formal lawsuit. In the wake of the War of Independence, the young State of Israel faced a difficult economic reality. Jewish refugees poured into a country that had not yet recovered from the damage of the war. The economy failed, and David Ben-Gurion, the prime minister at the time, understood the potential of these payments to improve the country's economy.
Ben-Gurion made strong claims in order to persuade his colleagues in the Knesset to vote in favor of the agreement. Quoting the famous verse, "Did you murder and inherit?!" (1 Kings 21:19), he declared that Israel should not allow the German murderers to enjoy the death of their victims. He further claimed that the greatest revenge for the Nazi atrocities would be the use of their money to build a Jewish homeland.
Opposition to the Agreement
The harsh and violent opposition to the agreement led to demonstrations against the government. The head of the opposition camp was Menachem Begin. At public rallies, Begin called the agreement an act of betrayal and a breach of trust. In a dramatic speech to the Knesset, Begin appealed to his colleagues to vote against the payments and even proposed holding a referendum. [2] Addressing the religious members of Knesset, he declared:
My third appeal is to the members of the religious parties. You went to the people in the elections, not in the name of this matter. You went to the people in the elections in the name of the religion of Israel, in the name of the Torah of Israel. What does the Torah of Israel have to do with the negotiations with Amalek? After all, by voting like this, you will erase an entire verse, holy and sanctified in the Torah – "War for the Lord against Amalek from generation to generation." How will God fight against Amalek, if you, the defenders of religion, vote for peace with Amalek, in favor of receiving money from Amalek?[3]
The debate over the issue of compensation was apparently one of the most difficult debates in Israel's history. On January 7, 1952, a stormy debate was held in the Knesset about the agreement, which was interrupted by demonstrations and the throwing of objects at Knesset members.
In Jewish communities around the world, as well as in Israel, rabbis have expressed deep feelings in their opposition to the agreement. Some of the rabbis echoed Begin's words and referred to the Germans as Amalek, thereby evoking ancient religious feelings. There are reports that in America, Rabbi Yaakov Kamenetsky announced at a rabbinical conference that "the majority opinion supports the opinion of Rabbi Aharon Kotler, who opposed any negotiations with Germany even if large sums of compensation could be obtained."[4]
Rabbi Herschel Schechter writes that Rabbi Yosef Dov Soloveitchik opposed the agreement for two reasons. [5] First, the receipt of the money may indicate that the Jewish people forgave the Germans for their atrocities. Second, he believed that the Germans had the status of an Amalek and therefore we should not benefit from them. According to him, Amalek is not a particular race of people, but any entity that seeks to destroy the Jewish people. [6] Rabbi Schechter adds that in later years he heard that Rabbi Soloveitchik admitted that he may have made a mistake in opposing the payments, since in retrospect it turned out that the reparations saved the Jewish state.
In Israel, Rabbi Reuven Katz, the chief rabbi of Petah Tikva at the time,[7] argued passionately against the agreement. Rabbi Katz published a halakhic article on this subject, in which he made three main points. First, like Rabbi Soloveitchik, he argues that the German state has the status of an Amalek. Second, he fears that in addition to money, the State of Israel will also receive German products, machines and technology built at the price of Jewish blood:
Can we imagine and imagine for a moment how many of the machines that will arrive – if they do – have played between their wheels the blood and independence of Israel [...] Will a Jewish hand indeed be able to touch and use German products from these machines, which are soaked and dipped in the blood of holy and pure? [8]
Finally, he mentions an added reason. According to him, building a Jewish state with blood ransom would be a disgrace and a desecration of God. In this way, God forbid, a message will be sent to the world that it is possible to buy and sell Jewish blood.
The halakhic basis
Is this strong opposition to reparations based on halachic principles, or is it purely emotional reactions to the horrors of the Holocaust?
In 1976, Rabbi Yosef Elyashiv was asked whether it was permissible to receive money from the German government for the purpose of printing the first manuscripts. In his article,[9] he mentions the various Talmudic sources that forbid receiving charity from the gentiles. He then cites the ruling of Rav Yosef Karo (YD 44:1) that while it is forbidden to receive charity from a non-Jew in public, it is permissible to do so in Tzina.
This ruling is based on the Gemara in Sanhedrin 26b, which explains that a Jew who receives charity from non-Jews is not a kosher witness. The Gemara restricts this rule to a person who receives money in public, and adds that if a Jew has no other option but to receive the money in public, he may do so for a living. The Meiri (ibid.) explains that in the latter case, the Gemara permits the receipt of money because of pikuach nefesh, which overrides most halakhic considerations. What, then, is the reason for the prohibition? Some explain[10] that the reason for the prohibition is related to the desecration of God that would have occurred if the Jew had taken the money. Taking the money implies that the Jewish community is turning its back on one of its people, allowing him to reach a situation where he needs outside help. Rav Shabtai Cohen (Shach, YD 44:1) explains in a slightly different way. According to him, the desecration was created by the very situation in which the Jew begs publicly.
The matter is also discussed in Bava Batra 10b. Here the Gemara argues that Jews may not receive charity for another reason: by accepting charity, the Jewish people will "merit" the gentiles a merit, which in return will give them the heavenly legitimacy to continue their rule over the Jewish people. The Gemara does allow receiving the money in certain cases. For example, in a situation where the rejection of the money would disrupt the good relations between the government and the Jewish community, it should be taken away because of the "peace of the kingdom." But this is not an absolute permit; According to the Gemara, the money should be distributed among the poor of the non-Jewish community only.
Is there a halakhic difference between the two arguments? In other words, why does it seem that Rav Yosef Karo does not take into account the sugya in Bava Batra 10b? After all, if a poor person receives charity in Tzina, there is still the problem of granting merit to the gentiles!
The Taz (ibid.) argues that the Gemara in Baba Batra deals only with cases in which the non-Jew specifically directs his charity toward Jews. In situations where the non-Jew donates charity out of kindness and does not designate his charity for Jews, we are not concerned about the fact that he is "merited" by his mitzva of charity.
Rav Waldenberg (Tzitz Eliezer 15:33) and Rav Kook (Da'at Cohen 132) explain that each source discusses a different situation. While the Gemara in Baba Batra refers to assistance from a public body such as a government, the Gemara in Sanhedrin refers to charity given from one person to another. The desecration of God applies only in the latter case, in which a Jew lives from the generosity of a non-Jew, as this entails disgrace and shame. However, the concern for granting a right to a non-Jew by accepting his justification relates only to foreign governments. Based on this understanding, Rav Waldenberg permits the receipt of charity from private funds if no desecration of God occurs.
Based on these sources, it seems that it was not appropriate to accept the German payments. Even if we say that there is no problem of desecration of God when one country receives money from another country, the argument brought in the Gemara in Baba Batra certainly applies.
Receiving Charity from Gentiles
Rav Elyashiv permits the receipt of charity (especially for the publication of manuscripts for Torah study) based on several reasons. First, he quotes Rishonim who claim that gifts, as opposed to charity, are accepted. [11] The difference between a gift and charity is that the giver of the gift sometimes does so out of self-interest. In the case of the publication of manuscripts, Rabbi Elyashiv argues that the Germans pay for the manuscripts because they are honored that these esteemed authors were born in Germany. Second, he quotes the commentators mentioned above, who in difficult times allow payments to be accepted. Finally, he mentions the halakha that states that a non-Jew is permitted to give charity to the synagogue, since this is similar to the donation of a sacrifice to the Temple. The money in this case is intended for a religious purpose, and therefore it is permitted.
In an article dealing with U.S. foreign aid to Israel, Rabbi Mordechai Frum, former head of the Merkaz HaRav Yeshiva, discusses the halakhic questions regarding the receipt of charity from non-Jewish governments.[12] Although there are huge differences between Germany's reparations and America's foreign aid, there are some similar halachic arguments.
Rabbi Fromm wonders if money given by foreign governments counts as charity. He quotes the aforementioned Taz, and claims that America distributes money to other countries as well as to Israel. The American government does not act out of kindness, but out of its own national interest.
Rav Fromm recognizes that the laws from the Gemara (from both sources) relate to both Jewish communities and Jewish individuals. However, the Gemara in Baba Batra still fears that receiving funds from non-Jewish governments may give donors advantages that could empower them to rule the Jewish people. In response, Rabbi Fromm explains that the reality before us is not the same. As soon as there is an independent Jewish state, the situation is different. According to him, the halachic permission to receive external aid will cause the opposite result, since the money will strengthen the State of Israel! In fact, building a strong Jewish state will weaken the rule of other countries over us.
Finally, he mentions that in times of great need, especially in situations of pikuach nefesh, it is permissible to receive donations. The State of Israel is in dire need of these funds in order to maintain its security and economy, and therefore it is entitled to receive the assistance. It seems to me that this argument can also be used in the context of the agreement with Germany, since today it is quite clear that the money received from the Germans changed Israel's economic situation.
From all of the above, it seems that we are facing a new halakhic reality. The realization that we are no longer dealing with individuals – but with international agreements between independent states – creates a new reality that challenges the halakhic world.
[1] Available online: http://www.claimscon.org/forms/CC_AR_2007.pdf.
[2] The Minister of Transportation at the time sent an official request to Rabbi Eliezer Waldenberg, in which he asked what the opinion of the Torah was regarding holding a referendum. Rabbi Waldenberg answered that he disagrees. See Hilkhot Medina, vol. 3, pp. 89-97.
[3] The full speech appears at the Internet address: http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/begin/neum4-2.htm.
[4] Rav Tzvi Weinman, From Katowice to 5 Iyar, p. 213.
[5] Nefesh HaRav, p. 87.
[6] See Kol Dodi Dofek, p. 111, note 23, in the name of his father, Rabbi Moshe Soloveitchik. Regarding the prohibition to take the money, my friend Rabbi Dr. Nehemia Kleinman told me that as a Holocaust survivor he was entitled to receive money from Germany, so he asked Rabbi Soloveitchik for his opinion. The rabbi replied that although he objected to receiving the money from Germany, as soon as the money had already been distributed, it was permissible to receive it.
[7] Sha'ar Reuven, pp. 301-304.
[8] Ibid., p. 302.
[9] Moriah, vol. 15, Adar 1987.
[10] Wisdom of Adam, Laws of Righteousness 146:2.
[11] Yad Rama, Bava Batra 10b.
[12] Remember this to Yaakov, p. 81.
vbm
הדבר לא התחיל בבעיות דתיות אלא בפוליטיות דווקא. זה התחיל כאשר החליטה לקחת שילומים מגרמניה וכששאלו כיצד בכלל ייתכן לבקש כופר נפש מאומה שהשמידה שליש מעמנו וניפצה את עוללינו וילדינו אל הקיר, ענה בן גוריון שהוא יכול ויכול שכן צרכי המדינה תובעים זאת והמדינה היא למעלה מכול. אנו שתקנו כי אם הקואליציה דרשה זאת מאתנו הרי הדבר מוחלט ואם אין זה אולי לרצון אותם ששת המיליונים שהם היו זכאים לפסוק בנידון ואינם עוד מה בכך למדינה הכל מותר, היא זקוקה לכסף ולכן רשאית לקבל אותו גם מגרמניה. אבל הוסיפו לא תהיה הכרה בה ולא קשר דיפלומאטי אתה והנה כעת מבקשים גם קשר דיפלומאטי בן גוריון הצטלם עם אדנאואר והקנצלר התפאר שהעם היהודי כבר מחל לעמו על כל פשעיו וראיה לכך שהוא לחץ ידיים עם ראש ממשלת ישראל.
[הגריד"ס "אוזר ישראל בגבורה"]
It didn't start with religious problems, but rather political ones. It began when the decision was made to take reparations from Germany, and when asked how it was even possible to ask for atonement from a nation that annihilated a third of our people and smashed our babies and children against the wall, Ben-Gurion answered that he could and could because the needs of the state demanded it and the state is above all. We were silent because if the coalition demanded it of us, then the matter was final, and if it was perhaps not to the liking of those six million who were entitled to rule on the matter and are no more, what of it, the state is allowed everything, it needs money and therefore is entitled to receive it even from Germany. But they added that there would be no recognition of it and no diplomatic ties with it, and now they are also asking for diplomatic ties. Ben-Gurion was photographed with Adenauer, and the Chancellor boasted that the Jewish people had already forgiven his people for all their crimes, and the proof of this was that he shook hands with the Prime Minister of Israel.
[R' YB"S "Ozer Yisrael Bigvura" (Helper of Israel in Valor)]
----
במענה למכתבה, בו מעוררת שאלת קבלת הכספים דשלומים ופיצוים מאשכנז העומדת אצלה על הפרק, ואין דעתה נוטה לקבלם, ומפרטת הטעמים בזה.
מובן ששונה בתכלית המצב עתה, מאשר הי' בעת הדיון לפני כמה זמן באם להסכים לקבלת פיצוים אלו או לא, כי כיון שכבר נמשך הדבר כמה שנים ובפרסום הכי גדול, מובן שאין ביחס יחיד להאמור (כוונתי באם יתבע המגיע לו או לא), לשנות אותו הרושם הבלתי רצוי שכותבת אודותו (הרמת קרנם, קירוב הדעת אליהם וכו').
כן במ"ש שכשהגזלן מחזיר הגזילה, מקילין בעונשו, משא"כ באם לא תקבל.
ידוע בכ"מ בתורתנו שצריך להוציא הגזילה מיד הגזלן גם עכו"ם, ובפרט שכשתשאר הגזילה בידו, ה"ז מחזק מעמדו וענינו, ובפרט בנדון דידן שהגזלן נשאר גזלן גם עתה, הרי חיזוק כחו, אינו מחזק צד הטוב שבעולם.
ומובן ג"כ שאין בהאמור מענין קבלת צדקה מן העכו"ם, שהרי הפיצוים הם בין לעניים ובין לעשירים בשוה, ואין בזה ענין של צדקה.
ולדעתי תעשה את התלוי בה, לתבוע סכום הכי גדול המגיע להם, אלא שבהמשך למכתבה, יפרישו חומש מזה לצדקה, ומובן וגם פשוט שאין בצדקה זו, כל זכות לאלו ששלמו הפיצוים, שהרי הם החזירו הגזילה לבעלי', והבעל עושה כפי רצונו הוא.
(אגרות קודש - ליובאוויטש - חי"ז ע' שמט)
----
הגאון רבי ראובן כץ זצ"ל פרסם באותם ימים מאמר ובו שלשה טעמים לפיהם "יש להתנגד בכל התוקף המוסרי לניהול שיחות שילומים עם אומת המרצחים". א. אילו היה בא היום מלך המשיח היינו מצווים למחות זכר עמלק כי יהדות ועמלקיות אינם יכולים לדור יחדיו בעולם הצדק של הקב"ה. אין כל ספק בדבר שהעם הגרמני הוא התגלמות של עמלק ההיסטורי. על מעשי השמדה אלו מחויבים אנו ב"מחה תמחה" לא רק לגבי גוף האויב אלא גם לסחורתו ותוצרתו, רכושו וממונו.
ב. גם אם נניח שהם יעמדו בהתחייבות וישלמו פיצוים בתוצרת של סחורה ומכונות, השמדת האומה על ידי הנאצים ימ"ש היתה כל כך יסודית ואין לך שטח ורכוש הון שאין בו דם הקדושים והמעונים. האם לא תרעדנה ידי ישראל לנגוע בכלי היצור של עם המרצחים שהיו מכונות השמדה וספוגות וטבולות בדם קדושים וטהורים?!
ג. הרבה מהמצדדים בעד, מבססים את טעמם בסוג נקמה חדש. כדי לא להשאיר את הביזה ביד הגרמנים בטענת "הרצחת וגם ירשת". טענה זו נאמרה על מעשה של פרט. כשאליהו הנביא הוכיח את אחאב על גזילת כרם נבות. אבל לגבי עמלק שעליו ציותה התורה נקמה ומחיה וזהו דבר ששיך לכלל ישראל בזה אין טענת "הרצחת וגם ירשת" ואין מקום לשילומים ופיצויים.
אומה מרצחת שהשמידה ששה מליון תוך אכזריות מתוכננת, אין כל ספק שאסור לנו להושיט להם יד לשלום. עלינו לקיים מחייה ונקמה באומה עמלקית זו ולא להשתמש בסחורתם ותוצרתם ולהאדיר את קרן הרשעים.
כל משא ומתן עם הגרמנים מתפרש כפשרה ומחילה. ולא זו בלבד אלא עצם הישיבה איתם בלי קשר לתוצאות המעשה כבר מהווה כשלעצמו ויתור על הנקמה. אין גם לקבל את הטענה כי כאילו קיימים שני סוגי גרמנים, רעים וטובים. היטלר היה שליח כל העם הגרמני וההשמדה נעשתה על ידי העם כולו מבלי שנשמעה התנגדות ומבלי שהורמה יד מוחה על כך.
מסכומי השילומים והפיצויים לא ניוושע ואל לנו לטמאות את ידינו ולהושיטם לרוצחים. גם במגילת אסתר אנחנו קוראים: "ובביזה לא שלחו ידם".
ביום אישור השילומים רשם מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל רשימה מוסרית ארוכה תחת הכותרת: "שלמי צפעונים" ואצטט חלקים ממנה:
אילו זכינו היתה השאלה נפתרת על פי התורה, ועכשיו שלא זכינו היא נפתרת עפ"י תורת ה'מוסר' הרחוקה מאד מדעת תורה ושאינה רחוקה הרבה מה'מוסר' הגרמני. לכאורה הדבר פשוט שיש כאן הרמת קרנם של הרוצחים וטשטוש רשעותם הארורה. אבל כשנעמיק יותר נמצא שיש כאן הרמת קרנם של ישראל. מי מלל ומי פלל, בשנים השחורות והאיומות כשהצפעוני הארור הדביק מטליות צהובות לכלל ישראל ועשאם כעפר לדוש, לבזויים ונבזים בעיני כל, שרק אחרי עבור שנים מועטות יבואו הרוצחים הארורים ויכו על ליבם על חטא בפני כל העולם ויודו ויפרסמו שהם מחויבים לפייס את ישראל, ואחרי אישור השילומים יקום ראש הממשלה שלהם ויברך על הסרת הכתם והחרפה שרבצה עליהם. גם הניאו נאצי שיצא בנאום חריף נגד ההסכם אמר כי 'רק מליון אחד מיהודי אירופה נהרגו בימי מלחמת העולם' וזהו נסיון להתכחש. מה טיבה של הכחשה זו?
בסוף הברכות שבירך משה את ישראל אמר: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך" מביא רש"י דברי חז"ל בספרי כי היעוד של התכחשות האויבים לנו הוא לעתיד לבא וזוהי ברכה שיש בה הרמת קרנם של ישראל וקידוש שמו יתברך. והמתכחשים שבאומות אינם דוקא רשעי אומות העולם אלא גם החסידים שבהם כחירם מלך צור כמבואר שם בדברי חז"ל.
אבל במה דברים אמורים שההתכחשות היא ברכה, שיחד עם ההתכחשות מתקיים גם "ואתה על במותימו תדרוך" דהיינו השפלה כזו עד שנדרוך על צווארם ממש כמו שמצינו במרדכי שקיים בהמן הרשע וגם על כך זעק חמס חבקוק הנביא וראה בכך שפלות לישראל.
אצל אסירי יצר הרע שהכל אצלם מקרה, הם לא ידרכו על במות האויבים כי זה נגד ה'מוסר' המזויף שלהם ואצלם ההתכחשות היא קללה שעל ידה הם הולכים ומתערבים יותר בבעיית הגויים הגרועים ביותר עד שלבסוף ילכו גם הם בדרכי האכזריות של הנחשים הצפעונים האלה.
נמצא, כתב ראש ישיבת חברון זצוק"ל, כי פתרון לשאלת השילומים תלוי במצבנו הרוחני. רק המאמינים בהשגחת ד' ומכירים בעליונות רוחניות ישראל על העמים, הם ראוי להם להינקם מאויביהם ולקבל מהם שילומים ועל ידי זה לקדש שם שמים ושם ישראל. מה שאין כן אלה ה'חפשים' שהם כחגבים בעיני עצמם, ומסתכלים בנחיתות לאומות ומקנאים במעלתם, להם אסור בהחלט שילומים אלה כי בכך תתרומם קרן הרשעים.
ידעו נא החפשים האלה למיניהם, כי רק בזכות שלומי אמוני ישראל יש להם הזכות לזכות לברכה של "ויכחשו אויביך לך" מפני שאצלם מתקיימת גם הברכה שהיא כתוצאה מההתכחשות "ואתה על במותימו תדרוך" סיים מרן ראש הישיבה ד"כנסת ישראל" זצוק"ל את מסתו.
"שילומים מגרמניה"
כנסת נכבדה. ב- 13 במארס 1951 קרא לפנינו שר החוץ מר שרת את האגרת ששיגר לאמריקה, לאנגליה לצרפת ולרוסיה בענין הקרוי בפיו: "שילומים מגרמניה".
בוויכוח על האיגרת ההיא ניסיתי להתחלק עם כל חברי-הכנסת בזעזוע הנפשי שעבר עלי בקראי את הדברים הבאים:
"לא תיתכן כל התקדמות לקראת החזרת כבודה של גרמניה כעם בקרב משפחת העמים, כל עוד לא יסודר ענין השילומים לעם היהודי".
דברים אלה אינם נתונים לשום פירוש. הם ברורים לחלוטין, הם אומרים שאם יסודר ענין הפיצויים מגרמניה ליהודים - אז, על פי דעת ממשלת ישראל, תיתכן גם תיתכן החזרת כבודה של גרמניה כעם בקרב משפחת העמים.
רבותי היריבים, אז רעשתם, געשתם, הפרעתם והעללתם עלי שאני מעליל עליו, שהוא מוכן למשא ומתן עם גרמניה. הרב נורוק הזקן השביע אז את שר החוץ לבל יעשה את "הפשע הלאומי" של מגע עם גרמניה. והנה עתה מתעתדת הממשלה הזאת ללכת לבון הנאצית. אדוני בן גוריון, אתה גערת באחד מחברי הכנסת על שנסע לברלין ואמרת: "נסעת לברלין הנאצית". האם ברלין היא נאצית, ובון אינה נאצית? האם התיאוריה שגרמניה המזרחית טובה והמערבית אינה טובה, לא תביא לתיאוריה שגרמניה המערבית היא דמוקרטית והמזרחית היא נאצית?...
ממשלת אדנאואר
אולי תגידו שממשלת אדנאואר היא ממשלה גרמנית חדשה, לא נאצית? עליכם לדעת מי הוא אדנאור. אני שואל: באיזה מחנה-ריכוז ישב בשלוט היטלר בגרמניה, לאיזה בית סוהר הושלך בגלל משטר הדמים של הנאצים? אני שואל: מי הם עוזריו של אדון אדנאור? השיבו: כמחצית העובדים במשרד החוץ של אדנאור הם חברי המפלגה הנאצית. ועמהם תשבו לדיון - עם "המומחים" של ריבנטרופ, עם "המומחים" של ויצסאקר, עם המרצחים שהכשירו את הקרקע, להשמדת מיליוני אחינו בספרם בעולם שהידיעות על רדיפות היהודים אינו אלא "גרויל-פרופורגאנדה" (תעמולת זוועה).
הגרמנים - נאצים!
ואולי תגידו, שעם הממשלה הזאת, המוכנה לתת חלק מן הרכוש, אפשר לשאת-ולתת, כי לא עליה האחריות על הרצח? אזכיר לכם עובדות. בעד היטלר הצביעו ששה-עשר מיליון גרמנים בטרם הגיע לשלטון. היו שנים-עשר מיליון קומוניסטים וסוציאל-דמוקראטים בגרמניה. היכן הם נמוגו? בצבא הגרמני היו שנים-עשר מיליון חיילים, בגסטאפו מיליונים, ב- ס.א. וב- ס.ס. מיליונים. מבחינה יהודית אין גרמני אחד שאינו נאצי, ואין גרמני אחד שאינו רוצח. ואליהם אתם הולכים לקבל כסף?
מי נתן לכם סמכות?
טענה בפיכם: אם לא נלך לקבל מהם את הרכוש, הרי נשאיר אותו בידי הגזלן. והנה, כבר פורסמו המספרים. אתם מצפים לכל היותר לשלוש-מאות מיליון דולר בסחורות גרמניות נאציות. אתם אמדתם את הרכוש היהודי השדוד בששה מיליארדים דולרים, ופירוש הדבר שאתם הולכים לקבל 5% מן הרכוש היהודי השדוד, ואתם משאירים בידי השודד הרוצח 95% מן הרכוש היהודי השדוד. ההבדל הוא בזה, שאלמלא הלכתם ל-בון - הרי הרכוש הוא שדוד וגזול, ותביעת ישראל עומדת בעינה; אך אם תלכו לבון, כאשר תחתמו על הסכם עם גרמניה הנאצית - הרי בהסכמתכם, בחתימתכם, תודיעו בשם עם ישראל כולו, בשם מיליוני נרצחים, כי 95% מן הרכוש היהודי מן הדין שיישארו בידי הרוצח, בידי השודד. מי שמכם? מי נתן לכם סמכות לכך? כלום אלה שאינם עוד נתנו לכם יפוי-כוח כזה?
למי אתם הולכים לתבוע את הרכוש? אביא דוגמה פשוטה: שמעון שלח אש בבית אביו של ראובן ובלהבות נשרף אביו של ראובן. מה הוא עושה? יש שהוא מוותר על הבית, כי הרי בבית הבוער עלה אביו באש. יש שהוא הולך לבית-הדין, שם את עצמו תובע אזרחי, ועל ידי פסק דין דורש הוא החזרת דמי הבית שעלה באש. אבל באיזה שבט פרא תראו את בנו של הנרצח הולך אל הרוצח ודורש ממנו את דמי הבית? אבל אתם, בנים שכולים, יתומים מאבותיהם, הולכים אל הרוצח במישרין. לא לדרוש "כופר נפש" כפי שאתם אומרים, אלא כביכול כדי לקבל את דמי הבית שנשרף ושבתוכו נשרפו אבותיכם. באיזה שבט פרא אתם רואים תועבה כזאת?
אתם בניתם את היסוד למשא-ומתן עם גרמניה הנאצית על ידי האיגרת של מר שרת.
האמנם העם הגרמני לא השתתף בפשע?
אבל יש גם יסוד שני לגשר שעליו עבר אדון שרת מירושלים העברית לבון הנאצית, וזוהי ההודעה של מר אדנאור עצמו. ראויים אתם לכך שאקרא הודעה זו בלשון המקורית, בלשונו של השליח לדבר עבירה, שבתיווכו מנהל אתכם האדון אדנאור משא-ומתן, אבל הבית הזה, כל עוד לא נתקבלה בו ההחלטה הפאטאלית - לא לי אלא לכולנו, לא לשנים אלא לדורות - יקר לי כבודו, ועל כן אקרא הודעה זו בעברית. וכך אמר הער אדנאור:
"אני קובע שהעם הגרמני ברובו המכריע סלד מפני הפשעים האלה. אני קובע שהעם הגרמני ברובו המכריע לא השתתף בפשעים האלה".
ועוד אמר האדון אדנאור: הממשלה הגרמנית תהיה מוכנה יחד עם נציגי היהדות וממשלת ישראל לפתור את בעיית תיקון המעוות, בשפתו הטמאה "וידר גוט מאכן" (תיקון המעוות) - של הצד החמרי של הבעיה, כדי להקל על מציאות הדרך לטיהור הנפשי של סבל שאין לו גבול.
אחד מחברי-הכנסת האשים את האדון שרת, ואותך האדון בן-גוריון, שאתם החזקתם את האיגרת הטמאה בטרם קרא אותה מר אדנאור לפני יועציו הנאצים. אם זה נכון - אוי לכולנו. אתם קראתם, אתם קיבלתם כיסוד למשא-ומתן עם הגרמנים הצעה שלפיה העם הגרמני ברובו סלד מן הפשעים האלה, לא השתתף בהם. אתם קיבלתם כיסוד למשא-ומתן הודעה שלפיה הכסף הזה יינתן לכם "צור זאלישן רייניגונג איינס אונאנדליכן ליידס" (לטיהור נפשי של סבל אין קץ). ואם לא קראתם - למה ראה מר שרת מראש באגרת הזאת התחלה למשא-ומתן? ואם קראתם ואישרתם - ידע עם ישראל על איזה גשר הוקם הקשר בין ירושלים העברית לבין ממשלת בון הנאצית. את האיגרת של אדנאור קראו מיליוני גרמנים, מיליוני אמריקנים, מיליוני צרפתים; האיגרת הזאת חדרה ללב הגויים. כל אומות העולם ידעו: זהו הבסיס שעליו תקבלו כסף "כתשלום בעד סבל אין קץ". איך ינודו לנו, איך ישימונו לבז! למי דמינו? ההסתייגויות שלכם יהיו כתובות עברית - מי יקרא אותן? לעיני הגויים תהיה רק עובדה אחת: ישבתם לשולחן אחד עם רוצחי עמכם, הודיתם שהם מסוגלים לחתום על הסכם, שהם מסוגלים לקיים הסכם, שהם עם - עם במשפחת העמים.
קנאת הגויים
הגויים לא רק שנאו אותנו, לא רק רצחו אותנו, לא רק שרפו אותנו, לא רק קינאו בנו - בעיקר בזו לנו. ובדור זה שאנו קוראים לו האחרון לשעבוד וראשון לגאולה - בדור שבו זכינו לעמדת-כבוד, בו יצאנו מעבדות לחרות - אתם באים, בגלל כמה מיליוני דולרים טמאים, בגלל סחורות טמאות, לקפח את מעט הכבוד שרכשנו לנו.
אתם עוד תקימו חברת "דוי-פל", על משקל "דויטשלנד-פלשתינה", ותפיצו את הסחורות הגרמניות בצרפת, תפיצו אותן באנגליה, תפיצו אותן באמריקה; תהיו לסוכני הנאצים, למפיצי הסחורות הנאציות. איך יבוזו לנו בגויים כאשר יהודי, שליחה של ממשלת ישראל, יעמוד בחנותו בארגנטינה ויכריז: "קנו סחורה, זוהי סחורה טובה, 'מייד אין ג'רמני'". הרי בזה אתם משמיטים את היסוד מתחת לרגלינו, אתם מעמידים בסכנה את כבודנו ואת עצמאותנו. איך יבוזו לנו!
ועל איזה רקע בינלאומי קורה הדבר? - שגרירנו המוכשר באמריקה השתמש בביטוי "גרמניה המתחדשת". אכן, גרמניה מתחדשת. חמשים מיליונים מזה ועשרים-וחמשה מיליונים מזה. התעשיה שלהם פורחת. 19 מיליון טונה של פלדה בשנה - אלה הישגיה של "גרמניה המתחדשת". צ'רצ'יל הקדיש את מחצית ספרו לתיאור העוורון והטמטום שהביאו לזיונה מחדש של גרמניה ולמלחמת העולם השניה. היום הוא עצמו עומד בראש המצעד לזיונה מחדש של גרמניה. מתוך עוורון, מתוך פחד-אימים, מחזירים לעדר-הזאבים הטבטוני את השיניים והצפרניים שנעקרו ממנו. ואנחנו ניתן לזה יד? אנחנו נגיד שהם עם, שהם מסוגלים למשא-ומתן, שהם יקיימו הסכם שאמריקה או אנגליה יחתמו עליו?
אדוני בן גוריון, אילו במקום לדבר על פשיטת-רגל של ציוני אמריקה היית מזעיק את יהדות אמריקה להסברה בקרב העם האמריקני על הסכנה הצפויה לעם האמריקני עצמו מזיונה מחדש של עדר הזאבים הזה - אז אולי היה המצב אחר. אילו היתה היהדות האדירה הזאת קמה ואומרת: גרמניה לא תזויין מחדש - אולי היה המצב אחר. אולי אפשר היה עוד למנוע את האסון הזה. אך אתם התחברתם עם מתבוללים, והמתבוללים - עשרם עמד תמיד ביחס הפוך לאומץ-לבם ולנאמנותם לציון. וכך אמר אחד ממנהיגי המתבוללים היהודים: "אם ההמשלה החליטה לזיין מחדש את גרמניה - זה לא עסקנו". אלה הם שותפיכם.
אוי לנו, כי אנו רואים חמש שנים לאחר גמר המלחמה, איך קם הרוצח הנאצי הגרמני על רגליו, איך הוא לוקח נשק. כיום הוא עודנו מדבר רכות עם האמריקנים והצרפתים; עוד מעט, כאשר יקבל כוח בידיו, ישמיע את קולו האמיתי.
ואולי כל הנימוקים מיותרים המה. למה חשבונות, על מה ההסברות? הרי יש חשבון אחד - חשבון הדם היהודי. יש נימוק אחד: יהודים, נציגי ממשלת ישראל, עומדים לשבת על יד שולחן אחד עם הרוצחים הגרמנים.
פניה לבן גוריון
ועל-כן אסיים דברי במספר פניות. פנייתי הראשונה היא אליך, אדוני בן גוריון. אני פונה אליך לא כיריב אל יריב - כיריבים תהום בינינו, אין גשר, לא יהיה גשר, תהום דמים היא. אני פונה אליך ברגע האחרון כיהודי ליהודי, כבן לעם יתום, כבן לעם שכול: הרף, אל תעשה את המעשה הזה! זוהי תועבת התועבות בישראל; לא היתה כמותה מזמן היותנו לגוי. ואני מנסה לתת לך מוצא. כיריב לא הייתי נותן אותו, כיהודי אתננו: לך אל העם, ערוך משאל-עם. לא מפני שאני מציע לערוך הצבעה עממית בענין זה; אינני חושב שאפשר בכלל להצביע על כך. ההצבעה כבר נעשתה בטרבלינקה, באושבינצים, בפונארי, שם הצביעו יהודים בעינויי המוות: לא לבוא במגע, לא להיכנס במשא-ומתן עם הגרמנים. לכו אל העם.
הלא אין לכם רוב בעניין זה בכנסת. חלק מחברי מפלגתכם מתנגדים - ואני גאה על כך שיהודים, אף על פי שהם יריבי, אף על פי שהם שונאים אותי, מתנגדים למשא-ומתן טמא זה. חלק מן "הפועל המזרחי" מתנגד, חלק מן "המזרחי" מתנגד, חלק מ"אגודת ישראל" מתנגד. הרי אתם מיעוט בענין זה. אלא מה? - הטלתם בכוח הזרוע, הפחדתם את אדון פנקס בהורדתו מן הכסא הזה והעברתו לכסא אחר...
שר התחבורה ד. צ. פנקס:
אל תדבר שטויות! אותי אין מפחידים! אפילו בגין אינו מפחיד אותי, עם כל הגבורה שלו.
מנחם בגין (תנועת החרות):
לכו אל העם. והיה אם העם יגיד הן ייתכן שכל אחד יסיק את מסקנתו ויאמר: אכן חציר העם, ואולי כל הקרבנות לא היו כדאיים. אבל אז תוכל אתה להגיד: העם מאחרי, 51% מן העם מוכנים לשאת-ולתת אתם. אך אם העם יאמר לאו - לא תפסיד. הרי אתה דמוקרט. תרכין את ראשך בפני רצון העם. למה תקח על עצמך את ההכרעה כאן? הרי אין לך רוב בעניין זה. זהו המוצא. למען השם, אני קורא לך: לך התייחד עם עצמך, הרף, העמד את העניין לפני העם כולו - ואולי ירחם.
פניה לחבר הכנסת הערביים
פנייתי השנייה היא לחברי-הכנסת שנבחרו על ידי אזרחי המדינה הערביים. חלילה לי לשלול מהם זכות פורמאלית של הצבעה. שווי-זכויות הם. אני מאמין בשוויון זכויות, אני מאמין בהגשמת חזונו של ראש בית"ר, של מורנו הגדול: "בו ירוה לו משפע ואושר, בן ערב. בן נצרת ובני, כי דגלי, דגל טוהר ויושר, יטהר שתי גדות ירדני". זכות פורמאלית לכם להצביע בעניין זה; אבל הבחינו בין זכות פורמאלית לבין זכות מוסרית. זהו עניין שלנו, דמם של אמותינו, אחינו ואחיותינו מעורב בו, תנו לנו להכריע בעניין זה...
פניה למפלגות הדתיות
פנייתי השלישית היא לחברי המפלגות הדתיות. הלכתם אל העם בבחירות לא בשם הענין הזה. הלכתם אל העם בבחירות בשם דת ישראל, בשם תורת ישראל. מה לתורת ישראל ולמשא-ומתן עם עמלק? הרי תמחקו על ידי הצבעה כזאת פסוק שלם, קדוש ומקודש בתורה - "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". איך יילחם השם בעמלק, אם אתם, מגיני הדת, תצביעו בעד שלום עם עמלק, בעד קבלת כסף מעמלק?
היום עשרה בטבת, יום זכרון לכולנו, גם יום זכרון לאבי, גם יום זכרון לאומי. (רעש באולם - קריאות מספסלי מפא"י) אני עומד לפניכם, חברי המפלגות הדתיות, כיהודי מאמין בן מאמין ומתחנן לפניכם: אל תעשו את המעשה הזה. קואליציה, אופוזיציה - חיי אדם הם בני חלוף, קל-וחומר חיי קואליציה. איך לא ראיתם? הרי אשתקד על גיוסן של בנות דתיות התפלגתם, ועל ענין זה לא תהיו מוכנים להשיב בלאו? התייחדו עם מצפונכם, עם אמונתכם. איך יאמין הנוער העברי בדת ישראל ובאמונת ישראל כאשר דבריה-נציגיה מרימים יד בעד משא-ומתן עם גרמניה? ועל כן, ברגע האחרון התייחדו, התכנסו, שבו ודונו, חוסו על העם הזה, אל תתנו יד לתועבה אשר מזמן מעשה פילגש בגבעה לא היתה כמותה בתולדותינו.
ועתה חברי-הכנסת מכל הצדדים, אני בא לסיום דברי, אני יודע כי זה אחד הרגעים המכריעים בתולדות עמנו. אני יודע גם מה נשקף לי ולחברי, ואני אומר לכם...
שר-הפנים מ. שפירא:
האם הנעשה בחוץ זוהי דרך היהדות? ואתה פונה אלינו!
מנחם בגין (תנועת החרות):
אני אומר לכם לא יהיה משא-ומתן עם גרמניה. לא יהיה משא-ומתן עם גרמניה! אתם טענתם כי "מבויים" הוא הזעם, והנה לפני רשימה: הרב מימון, הרב מרדכי נורוק, פרופסור קלאוזנר, דוד שמעוני, אשר ברש, אורי צבי גרינברג, ד"ר דבורז'צקי, יעקב כהן, אברהם סוצקובר - זה זעם מבויים? לו היה זה זעם מבויים...
הישיבה נפסקה בשעה 18:45
היו"ר י. סרלין:
אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת. הייתי נאלץ להפסיקה מאחר שלא נעניתי על ידי חבר הכנסת בגין שיחזור בו מביטויו הפוגע בראש הממשלה. אני מתכבד להודיע לבית, שחבר הכנסת בגין חוזר בו מדבריו, מפגיעתו בראש הממשלה, ומן המשפט שבו אמר: אם הוא לא ידבר - אף אחד לא ידבר.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר לבית, שאני מצטער - ואני מניח שאני מביע בזה את רחשי הלב של כל חברי-הכנסת - על מה שהתרחש בזמן נאומו של חבר הכנסת רפאל ובזמן נאומו של חבר-הכנסת בגין; ועל הקריאות שחיללו את כבוד הכנסת. ואני פונה לחברי-הכנסת: עוד הדיון לפנינו, דיון חמור ונוקב לשני הצדדים - יש לשמור על קור הרוח, לשמור על כבוד הבית, לכל הפחות לשמור על כבוד הבית פנימה ולאפשר לכנסת לסיים את הוויכוח, ויהיה סיומו אשר יהיה, בכבוד וכראוי לכנסת ישראל ולחברי-הכנסת.
רשות-הדיבור לסיום הנאום לחבר-הכנסת בגין.
מנחם בגין (תנועת החרות):
אני מאשר את הודעתו של כבוד היושב-ראש; אני מאשר אותה לא כתוצאה מלחץ, כתוצאה מאיומים בהוצאתי מן הכנסת - הוצאתי מן הכנסת זהו דבר קל בעיני, כאשר המדובר במערכה זו - אני מאשר אותה, משום שעוד יש לי תפקיד למלא כאן, אולי האחרון, ואני אמלא אותו עד תומו.
רצח בפינסק
ב- 1919 אירעה טרגדיה בעיר יהודית, עיר נידחת, אם כי עיר ואם בישראל, ושמה פינסק. גנרל פולני אנטישמי הוציא שלושים-וארבעה יהודים, חשד בהם שהם בולשביקים, העמיד אותם אל הקיר, רצח אותם. אני אז נער הייתי. לימדוני לומר שיר על ההרג ההוא. את כל המלים אינני זוכר, אך את המשפט הזה עדיין אני זוכר: "בעסער קומט נישט צו דער סדר נאכט" (מוטב שלא תבואו לליל-הסדר). העולם היה אז אחר והוא נזדעזע בגלל רצח שלושים-וארבעה יהודים. מורגנטאו בא מאמריקה; נשלחה ועדת-חקירה מאנגליה; הממשלה הפולנית - במחציתה אנטישמית ובמחציתה לא אנטישמית - הקימה ועדת-חקירה פארלאמנטארית, והנה על סמך החלטה של ועדת-החקירה הפארלאמנטארית ההיא הציעה הממשלה הפולנית לבני המשפחות השכולות לתת פיצויים על מה שאירע לאבותיהם ואחיהם. והממשלה הפולנית לא היתה אחראית במישרין לרצח. הממשלה הפולנית הסתייגה מן הרצח, והיא הציעה לבני המשפחות פיצויים. ואז - על כך מספר לנו הספר המונח לפני - התכנס הוועד הציוני בעיר פינסק, קרא לכל המשפחות הללו ואמר להם:
"אם יקבלו פיצויים יחטאו לזכרם של הקדושים וגם יהיו לדראון; יאמרו שהיהודים מכרו את נשמות הקדושים בכסף ממש, ובאותו מעמד נכתב פרוטוקול שבו הוטעם, שבכסף לא ימכרו את הדם השפוך, ורק אם ייענשו הרוצחים כדי רשעתם, אז יכופר העוון. על הפרוטוקול הזה חתמו ראשי המשפחות והוא נשלח למיניסטריון הצבאי וכך נסתיים הדבר".
ומה שהבין הועד הציוני בעיר פינסק, לא תבין ממשלה במדינת-ישראל? מה שהבין הועד הציוני בעיר פינסק, לא יבין בית-המחוקקים העברי? כי הרי אילו הייתם מצליחים להחתים את הגרמנים, לאחר שתחתמו אתם על הסכם הדדי, על הודעה מעין זו:
"אנו הגרמנים, שרצחנו ששה מיליון יהודים, נותנים לכם שלוש מאות מיליון דולרים במשך עשר שנים, ואנו מסכימים שתוסיפו לשנוא אותנו, אנו אחראים לרצח של ששה מיליון, איננו מבקשים מכם כפרה" -
אילו הייתם מצליחים להחתים אותם אפילו על הודעה כזו, הרי העובדה בעינה תישאר, הרי אתם בכל זאת לוקחים כסף במישרין מן הרוצח על סמך הסכם הדדי, על סמך פשרה. דרשתם כך וכך, הם מסרבים לתת את הסכום כולו, הם יתנו פחות, אתם תסכימו. ייחתם הסכם, לעיני כל, עם הרוצחים - הרי זה מוכרח להיות כופר נפש.
יהרג ואל יעבור
באתי להזהיר, ואני מזהיר: חברי-הכנסת מכל הסיעות, ענין זה לא יוכל לעבור. אם יש טעם במלים "קידוש השם", אם יש תוכן במונח "ייהרג ובל יעבור" - זהו הטעם וזהו התוכן. ייתכן שזהו נאומי האחרון בכנסת, ואינני יכול שלא לומר לכם דברים פשוטים מאד, בודאי יוצאים מלב שותת דם - אולי ייכנסו ללבותיכם. שלוש שנים ישבנו אתכם בכנסת, היינו במיעוט. אתם הייתם הרוב. נבחרתם כרוב. קיבלנו את הדין. לא באנו לכנסת הזאת מבית עשירים, מחיי נחת. חברי ואני באנו הנה אחרי מלחמה שנמשכה שנים. נרדפנו על צוואר, לא הונח לנו, פרסים הובטחו בעד ראשינו, בלשים חיפשונו בכל רחבי הארץ, סיכנו את נפשנו עשרים-וארבע פעמים ביממה. זכינו, המשעבד נסוג, קמה המדינה בחלקה של המולדת השסועה, הגענו לבחירות.
היחס למחתרת
ועוד מאורע אחד היה לפני הבחירות. האדון בן-גוריון יזכור אותו. הוא ציווה לירות בי בתותח. אני עמדתי בתוך אניה בוערת בלהבות אש, ראיתי את אחי, בחורי, תלמידי, נופלים נרצחים; בידי בחורי, תלמידי, אחי היו מכונות-יריה, מרגמות, רובים. נתתי את הפקודה - מול אויב - לא להרים יד, והם שמעו. ובכנסת הזאת, במשך שלוש שנים, אילו החלטות קיבלתם, שקוממו את נפשנו. יצאנו אחרי החלטות אלה בראש חפוי, עצובים מאד, אולי לא הצלחנו בשליחותנו. ואחרי החלטות הללו הלכנו, חברי ואני, אל הנוער ההוא, שאתם קוראים לו בשמות, והוא מחרף נפשו למוות למען עמו וארצו, והוא נתן מדמו, שנים-עשר ממנו עלו לגרדום ושירת התקוה על שפתותיהם עד הרגע האחרון - יצאתי אל הנוער הזה, למוד-המלחמה, יודע-קרב, ואמרתי לו: זוהי הכנסת שלנו, הממשלה שלנו. הרוב מכריע, נלך אל העם, ננסה לשכנע אותו. אם לא נצליח - מה עוד יכולים אנו לעשות? זהו עמנו. אחר כך הלכתי לגולה, נפגשתי עם רבבות יהודים, הם עדים, הם יאשרו את דברי, ואמרתי להם: הממשלה הזאת, ממשלה אחרת - ממשלה יהודית היא. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום שבו ישנה ממשלה יהודית. הממשלה שלנו היא, ממשלה שלי היא - כך אמרתי ליהודי אמריקה, ארגנטינה, מכסיקו - ויהיה הרכבה אשר יהיה. כך חינכנו את הנוער שלנו. את הכל קיבלנו אף כי זעפה נפשנו. רצינו לחנך את העם הזה לחיי מדינה, לחיי חופש, לחיי עצמאות, לחיים תקינים, אחרי אלפיים שנות גלות. כלום אין גם לנו ילדים? כלום אין גם לנו נשים? כלום אין מגיעים לנו חיי משפחה שקטים? כלום אין גם לנו איזו זכות שהיא לחיות כאזרחים חפשיים במדינה הזאת?
הרי את הכל נתנו למען הקמתה. מאומה לא קיבלנו; לא פיקוד, לא צבא, לא משטרה, לא ממשלה, לא משרה - שום דבר! באנו אליכם וביקשנו שתכירו בזכויותיהם של הלוחמים ההם כזכויות חיילים - וסירבתם: שנתיים סירבתם. ראש הממשלה אמר, שכל עוד תשב הממשלה הזאת, לא תתן הממשלה אף פרוטה לאלה - ואלה, קטועי-רגליים, קטועי-ידים, אינבאלידים לכל ימי חייהם, משפחות שכולות, עניות והרוסות. גם את זאת קיבלנו. שוב הלכנו אל הנוער הזה ואמרנו: עוד נהפוך לבם; עוד נשכנע אותם; אין דבר - מדינתנו היא.
יש דברים היקרים מן החיים
כך לימדתי את הנוער הזה. כך למדתי מאבי ומורי. אבל עוד דבר למדתי ממנו, ואותו גם לימדתי: יש דברים בחיים היקרים מן החיים עצמם. יש דברים בחיים שהם נוראים מן המוות עצמו. וזהו אחד הדברים האלה עליו ניתן את נפשנו, עליו נהיה מוכנים למות. נעזוב את משפחותינו, נאמר שלום לילדינו, ולא יהיה משא-ומתן עם גרמניה.
עמים הראויים לשם זה עלו על בריקאדות בגלל עניינים הרבה יותר פעוטים. על עניין זה - אנחנו, בני הדור האחרון לשעבוד והראשון לגאולה, אנחנו שראינו את אבותינו נסחבים אל תאי-הגזים, אנחנו ששמענו את שקשוק גלגלי רכבות המוות, אנחנו שלנגד עינינו הושלך האב הזקן לנהר יחד עם חמש-מאות יהודים מבריסק דליטא המפוארת, והנהר האדים מדם, אנחנו שלנגד עינינו נרצחה האם הזקנה בבית-החולים, אנחנו שלנגד עינינו אירעו כל המאורעות שאין דוגמתם בהיסטוריה - אנחנו נחשוש לסכן את נפשנו כדי למנוע משא-ומתן עם רוצחי אבותינו? היינו כובשים פנינו בקרקע אילולא היינו קמים. אנו מוכנים לכל, לכל, כדי למנוע את החרפה הזאת מישראל. אני מקווה שנמנע אותה.
בככר ציון, לחמשה-עשר אלף יהודים, שנתכנסו מתוך זעם, בגשם וקור, אמרתי: לכו, עמדו סביב הכנסת. לא תפריעו לדיוני הכנסת. כל דברי הפרובוקאציה, כאילו היה בדעתנו להפריע לדיון בכנסת - לשוא! אמרתי: לכו, עמדו, הקיפו את הכנסת, כמו בימי רומי, כשנציב רומאי רצה להציב פסל בהיכל, נזעקו היהודים מכל קצוי הארץ, הקיפו את הבית, ואמרו: עברו על גופותינו. אמרתי: תהא הדומיה שלכם זועקת כי לא יהיה משא-ומתן עם גרמניה. התקיפו אותם בפצצות גאז מתוצרת גרמנית, ואז התחולל מה שהתחולל.
ואני אומר לכם, רבותי: אוי לי שהגעתי לכך; אשרי שזכיתי לכך! יש עוד נוער בישראל. לא, אין הנוער הזה רוצה מלחמות, אין הוא רוצה קרבות, אין הוא רוצה למות; הוא רוצה לחיות, יש לו זכות לחיות. אבל הגיעה השעה שבה מוטל הכל על כף-המאזניים. האם לא נקיים את המצווה הזאת? - קיים נקיימנה.
זוהי קריאתי האחרונה לכנסת: למנוע שואה מעם ישראל. הן בתחתית הגהינום נשמע קול השטן - למה עוד הביא אחרי השמדתו? שפך דם יהודי על כסף גרמני. למה ולשם מה? הרי הכסף יוזל, יוצא, ילך וייעלם, והחרפה תישאר!
אני יודע שיש לכם כוח. יש לכם בתי-סוהר, מחנות-ריכוז, צבא, משטרה, בולשת, תותחים, מכונות-יריה. אין דבר. על ענין זה, יתנפץ כל הכוח הזה כזכוכית אלי סלע. על ענין צודק נילחם עד הסוף. הכוח הפיסי, במקרים כאלה, אין לו כל ערך; הוא הבל ורעות-רוח.
אני מזהיר, אך אינני מאיים. על מי אאיים? אני יודע כי תסחבונו למחנות-ריכוז. היום אסרתם מאות. אולי תאסרו אלפים. אין דבר, הם יכלו, הם ישבו. נשב יחד אתם. אם יהיה צורך - ניהרג יחד אתם. ולא יהיו "שילומים" עם גרמניה.
ויעזור לכולנו האלהים, שנמנע את השואה מעמנו, למען עתידנו ולמען כבודנו.
אדוני היושב-ראש, יואיל לרשום לפניו ויואיל למסור לידיעת השלטונות במדינה, כי החל משעה 4:00 היום, אני, חבר-הכנסת, במידה שחל עלי חוק החסינות הפארלאמנטארית, רואה חוק זה כבטל ומבוטל.
"Reparations from Germany"
Esteemed Knesset. On March 13, 1951, the Foreign Minister, Mr. Sharett, read before us the letter he sent to America, England, France, and Russia regarding what he called: "Reparations from Germany."
In the debate on that letter, I tried to share with all the Knesset members the emotional shock I experienced when reading the following words:
"No progress can be made towards restoring Germany's honor as a nation among the family of nations, as long as the issue of reparations to the Jewish people is not settled."
These words are not subject to any interpretation. They are perfectly clear, they say that if the issue of compensation from Germany to the Jews is settled - then, in the opinion of the Israeli government, the restoration of Germany's honor as a nation among the family of nations is possible.
My rivals, then you trembled, you raged, you disturbed and accused me of slandering him, that he is ready for negotiations with Germany. The old Rabbi Nurock then swore the Foreign Minister not to commit the "national crime" of contact with Germany. And now this government is about to go to Nazi Bonn. Mr. Ben-Gurion, you scolded one of the Knesset members for traveling to Berlin and said: "You went to Nazi Berlin." Is Berlin Nazi, and Bonn is not Nazi? Will the theory that East Germany is good and West Germany is not good, not lead to the theory that West Germany is democratic and East Germany is Nazi?...
Adenauer's Government
Perhaps you will say that Adenauer's government is a new German government, not Nazi? You must know who Adenauer is. I ask: In which concentration camp did he sit when Hitler ruled Germany, to which prison was he thrown because of the bloody regime of the Nazis? I ask: Who are Mr. Adenauer's assistants? Answer: About half of the employees in Adenauer's Foreign Ministry are members of the Nazi party. And with them you will sit for discussion - with the "experts" of Ribbentrop, with the "experts" of Weizsäcker, with the murderers who prepared the ground for the destruction of millions of our brothers by claiming in the world that the news about the persecution of the Jews is nothing but "Greuel-Propaganda" (atrocity propaganda).
The Germans - Nazis!
And perhaps you will say that with this government, which is willing to give part of the property, it is possible to negotiate, because it is not responsible for the murder? I will remind you of facts. Sixteen million Germans voted for Hitler before he came to power. There were twelve million communists and social democrats in Germany. Where did they disappear? There were twelve million soldiers in the German army, millions in the Gestapo, millions in the S.A. and S.S. From a Jewish point of view, there is not a single German who is not a Nazi, and there is not a single German who is not a murderer. And to them you are going to receive money?
Who gave you authority?
You claim: If we do not go to receive the property from them, we will leave it in the hands of the robber. And here, the numbers have already been published. You expect at most three hundred million dollars in Nazi German goods. You estimated the stolen Jewish property at six billion dollars, which means that you are going to receive 5% of the stolen Jewish property, and you are leaving 95% of the stolen Jewish property in the hands of the murdering robber. The difference is that if you did not go to Bonn - the property is stolen and plundered, and Israel's claim remains in place; but if you go to Bonn, when you sign an agreement with Nazi Germany - then with your consent, with your signature, you will announce in the name of the entire Jewish people, in the name of millions of murdered, that 95% of the Jewish property should rightfully remain in the hands of the murderer, in the hands of the robber. Who appointed you? Who gave you authority for this? Did those who are no more give you such a power of attorney?
To whom are you going to claim the property? I will give a simple example: Shimon set fire to the house of Reuven's father, and Reuven's father was burned in the flames. What does he do? Sometimes he gives up the house, because his father was burned in the burning house. Sometimes he goes to court, puts himself as a civil claimant, and by a court ruling he demands the return of the value of the house that burned down. But in what savage tribe will you see the son of the murdered going to the murderer and demanding from him the value of the house? But you, bereaved sons, orphans from their fathers, go directly to the murderer. Not to demand "ransom" as you say, but supposedly to receive the value of the house that burned down and in which your fathers were burned. In what savage tribe do you see such an abomination?
You built the foundation for negotiations with Nazi Germany by the letter of Mr. Sharett.
Did the German people not participate in the crime?
But there is also a second foundation for the bridge that Mr. Sharett crossed from Hebrew Jerusalem to Nazi Bonn, and that is the announcement of Mr. Adenauer himself. You deserve that I read this announcement in the original language, in the language of the messenger to commit a sin, through whose mediation Mr. Adenauer conducts negotiations with you, but this House, as long as the fatal decision has not been made in it - not to me but to all of us, not to years but to generations - its honor is dear to me, and therefore I will read this announcement in Hebrew. And so said Herr Adenauer:
"I state that the German people in their overwhelming majority were disgusted by these crimes. I state that the German people in their overwhelming majority did not participate in these crimes."
And Mr. Adenauer also said: The German government will be willing, together with representatives of Judaism and the government of Israel, to solve the problem of correcting the wrong, in his impure language "Wiedergutmachung" (rectification) - of the material side of the problem, in order to facilitate the existence of the way to the spiritual purification of suffering that has no limit.
One of the Knesset members accused Mr. Sharett, and you Mr. Ben-Gurion, that you held the impure letter before Mr. Adenauer read it before his Nazi advisors. If this is true - woe to us all. You read, you accepted as a basis for negotiations with the Germans a proposal according to which the German people in their majority were disgusted by these crimes, did not participate in them. You accepted as a basis for negotiations an announcement according to which this money will be given to you "zur seelischen Reinigung eines unendlichen Leides" (for the spiritual purification of endless suffering). And if you did not read - why did Mr. Sharett see in advance in this letter the beginning of negotiations? And if you read and approved - let the people of Israel know on what bridge the connection between Hebrew Jerusalem and the Nazi Bonn government was established. Adenauer's letter was read by millions of Germans, millions of Americans, millions of French; this letter penetrated the hearts of the Gentiles. All the nations of the world knew: this is the basis on which you will receive money "as payment for endless suffering." How will they scorn us, how will they set us up for contempt! To whom do we resemble? Your reservations will be written in Hebrew - who will read them? In the eyes of the Gentiles there will be only one fact: you sat at the same table with the murderers of your people, you admitted that they are capable of signing an agreement, that they are capable of fulfilling an agreement, that they are a people - a people in the family of nations.
Jealousy of the Gentiles
The Gentiles not only hated us, not only murdered us, not only burned us, not only envied us - mainly they despised us. And in this generation that we call the last for enslavement and the first for redemption - in the generation in which we were privileged to a position of honor, in which we went out from slavery to freedom - you come, because of a few million impure dollars, because of impure goods, to deprive us of the little honor we have acquired.
You will even establish a "Doi-Pal" company, on the model of "Deutschland-Palestine", and distribute German goods in France, distribute them in England, distribute them in America; you will be agents of the Nazis, distributors of Nazi goods. How will they despise us among the Gentiles when a Jew, an emissary of the Israeli government, will stand in his store in Argentina and declare: "Buy goods, this is good merchandise, 'Made in Germany'." In this you are undermining the foundation under our feet, you are endangering our honor and our independence. How will they despise us!
And against what international background is this happening? - Our capable ambassador to America used the expression "the renewed Germany." Indeed, Germany is being renewed. Fifty million from this and twenty-five million from that. Their industry is flourishing. 19 million tons of steel per year - these are the achievements of "the renewed Germany." Churchill dedicated half of his book to describing the blindness and stupidity that led to the rearmament of Germany and World War II. Today he himself is at the head of the parade for the rearmament of Germany. Out of blindness, out of terror, they are returning to the Teutonic wolf pack the teeth and claws that were uprooted from it. And we will give a hand to this? We will say that they are a people, that they are capable of negotiations, that they will fulfill an agreement that America or England will sign?
Mr. Ben Gurion, if instead of talking about the bankruptcy of American Zionism you had summoned American Jewry to explain to the American people about the danger facing the American people themselves from the rearmament of this wolf pack - then perhaps the situation would have been different. If this mighty Jewry had risen and said: Germany will not be rearmed - perhaps the situation would have been different. Perhaps it would have been possible to prevent this disaster. But you have joined with assimilationists, and the tithe of the assimilationists has always been inversely proportional to their courage and their loyalty to Zion. And so said one of the leaders of the Jewish assimilationists: "If the government has decided to rearm Germany - it is not our business." These are your partners.
Woe to us, because we see five years after the end of the war, how the Nazi German murderer rises to his feet, how he takes up arms. Today he is still speaking softly with the Americans and the French; soon, when he gains power in his hands, he will make his true voice heard.
And perhaps all the arguments are superfluous. Why calculations, what explanations? There is one account - the account of Jewish blood. There is one argument: Jews, representatives of the government of Israel, are about to sit at the same table with the German murderers.
Appeal to Ben Gurion
And therefore I will end my words with a number of appeals. My first appeal is to you, Mr. Ben Gurion. I appeal to you not as a rival to a rival - as rivals there is an abyss between us, there is no bridge, there will be no bridge, it is an abyss of blood. I appeal to you at the last moment as a Jew to a Jew, as a son to an orphaned people, as a son to a bereaved people: Stop, do not do this deed! This is the abomination of abominations in Israel; there has been none like it since we became a nation. And I am trying to give you a way out. As a rival I would not give it, as a Jew I will give it: Go to the people, conduct a referendum. Not because I am proposing to hold a popular vote on this matter; I do not think it is possible to vote on it at all. The vote has already been taken in Treblinka, in Auschwitz, in Ponary, where Jews voted in the torments of death: not to come into contact, not to enter into negotiations with the Germans. Go to the people.
You do not have a majority on this issue in the Knesset. Some of the members of your party oppose - and I am proud that Jews, even though they are my rivals, even though they hate me, oppose this impure negotiation. Part of "Hapoel Hamizrachi" opposes, part of "Hamizrachi" opposes, part of "Agudat Yisrael" opposes. You are a minority on this issue. What then? - You imposed by force, you frightened Mr. Pinkas by removing him from this chair and moving him to another chair...
Minister of Transportation D. Z. Pinkas:
Do not talk nonsense! I am not afraid! Even Begin does not frighten me, with all his heroism.
Menachem Begin (Herut Movement):
Go to the people. And if the people say yes, perhaps everyone will draw his conclusion and say: indeed the people are grass, and perhaps all the sacrifices were not worthwhile. But then you can say: the people are behind me, 51% of the people are willing to negotiate with them. But if the people say no - you will not lose. You are a democrat. Bow your head before the will of the people. Why take the decision upon yourself here? You do not have a majority on this issue. This is the way out. For God's sake, I call on you: go be alone with yourself, stop, put the matter before the entire people - and perhaps He will have mercy.
Appeal to the Arab Knesset Members
My second appeal is to the Knesset members who were elected by the Arab citizens of the state. God forbid that I should deny them the formal right to vote. They have equal rights. I believe in equal rights, I believe in the realization of the vision of the head of Betar, of our great teacher: "There he will be showered with abundance and happiness, the son of Arabia. The son of Nazareth and my sons, for my flag, the flag of purity and justice, will purify both banks of my Jordan." You have the formal right to vote on this matter; but distinguish between formal right and moral right. This is our matter, the blood of our mothers, brothers and sisters is mixed in it, let us decide on this matter...
Appeal to the Religious Parties
My third appeal is to the members of the religious parties. You went to the people in the elections not in the name of this issue. You went to the people in the elections in the name of the religion of Israel, in the name of the Torah of Israel. What does the Torah of Israel have to do with negotiations with Amalek? You will erase by such a vote an entire verse, holy and sanctified in the Torah - "War for the Lord against Amalek from generation to generation." How will the Lord fight against Amalek, if you, the defenders of the religion, vote in favor of peace with Amalek, in favor of receiving money from Amalek?
Today is the tenth of Tevet, a day of remembrance for all of us, also a day of remembrance for my father, also a national day of remembrance. (Noise in the hall - calls from the Mapai benches) I stand before you, members of the religious parties, as a believing Jew, son of a believer, and beg you: do not do this deed. Coalition, opposition - human lives are fleeting, all the more so the lives of a coalition. How did you not see? Last year you split over the conscription of religious girls, and on this matter you will not be willing to answer in the negative? Be alone with your conscience, with your faith. How will the Hebrew youth believe in the religion of Israel and in the faith of Israel when its representatives raise their hands in favor of negotiations with Germany? And therefore, at the last moment, be alone, gather, sit down and discuss, have mercy on this people, do not give a hand to an abomination such as has not been in our history since the time of the concubine in Gibeah.
And now, Knesset members from all sides, I come to the end of my words, I know that this is one of the decisive moments in the history of our people. I also know what looms for me and my friends, and I say to you...
Minister of the Interior M. Shapira:
Is what is being done outside the way of Judaism? And you appeal to us!
Menachem Begin (Herut Movement):
I say to you there will be no negotiations with Germany. There will be no negotiations with Germany! You claimed that the anger is "staged", and here is a list before me: Rabbi Maimon, Rabbi Mordechai Nurock, Professor Klausner, David Shimoni, Asher Barash, Uri Zvi Greenberg, Dr. Dvoretzky, Yaakov Cohen, Avraham Sutzkever - is this staged anger? If it were staged anger...
The session was adjourned at 18:45
Chairman Y. Serlin:
I have the honor to renew the Knesset session. I had to interrupt it because Knesset Member Begin did not respond to my request to retract his offensive expression against the Prime Minister. I have the honor to inform the House that Knesset Member Begin retracts his words, his offense against the Prime Minister, and the sentence in which he said: If he does not speak - no one will speak.
On this occasion, I would like to say to the House that I am sorry - and I assume that I am expressing the heartfelt feelings of all the Knesset members - for what happened during the speech of Knesset Member Raphael and during the speech of Knesset Member Begin; and for the calls that desecrated the honor of the Knesset. And I appeal to the Knesset members: the debate is still before us, a serious and incisive debate for both sides - we must maintain composure, maintain the honor of the House, at least maintain the honor of the House internally and allow the Knesset to complete the debate, and whatever its end may be, with honor and as befits the Knesset of Israel and the Knesset members.
Permission to speak to conclude the speech to Knesset Member Begin.
Menachem Begin (Herut Movement):
I confirm the announcement of the Honorable Chairman; I confirm it not as a result of pressure, as a result of threats to remove me from the Knesset - removing me from the Knesset is an easy thing in my eyes, when it comes to this campaign - I confirm it, because I still have a role to play here, perhaps the last, and I will fulfill it to the end.
Murder in Pinsk
In 1919, a tragedy occurred in a Jewish city, a remote city, although a city and mother in Israel, named Pinsk. An anti-Semitic Polish general took out thirty-four Jews, suspected them of being Bolsheviks, stood them against the wall, murdered them. I was a boy then. They taught me to say a poem about that killing. I do not remember all the words, but I still remember this sentence: "Better not to come to the Seder night." The world was different then and it was shocked by the murder of thirty-four Jews. Morgenthau came from America; a commission of inquiry was sent from England; the Polish government - half anti-Semitic and half not anti-Semitic - established a parliamentary commission of inquiry, and based on a decision of that parliamentary commission of inquiry, the Polish government proposed to the bereaved families to give compensation for what happened to their fathers and brothers. And the Polish government was not directly responsible for the murder. The Polish government distanced itself from the murder, and it offered the families compensation. And then - as the book before me tells us - the Zionist Committee in the city of Pinsk convened, called all these families and said to them:
"If they receive compensation, they will sin against the memory of the saints and will also be a disgrace; they will say that the Jews sold the souls of the saints for money, and in that meeting a protocol was written in which it was emphasized that they would not sell the spilled blood for money, and only if the murderers are punished according to their wickedness, then the sin will be atoned. The heads of the families signed this protocol and it was sent to the military ministry and that is how the matter ended."
And what the Zionist Committee in the city of Pinsk understood, will the government in the State of Israel not understand? What the Zionist Committee in the city of Pinsk understood, will the Hebrew legislature not understand? Because if you were able to get the Germans to sign, after you sign a mutual agreement, on a statement like this:
"We Germans, who murdered six million Jews, give you three hundred million dollars for ten years, and we agree that you will continue to hate us, we are responsible for the murder of six million, we do not ask you for forgiveness" -
If you were able to get them to sign even such a statement, the fact would remain the same, you are still taking money directly from the murderer based on a mutual agreement, based on a compromise. You demanded so much, they refuse to give the entire amount, they will give less, you will agree. An agreement will be signed, before everyone's eyes, with the murderers - it must be a ransom.
Let him be killed and not transgress
I came to warn, and I warn: Knesset members from all factions, this matter will not be able to pass. If there is meaning in the words "sanctification of the Name", if there is content in the term "let him be killed and not transgress" - this is the meaning and this is the content. It is possible that this is my last speech in the Knesset, and I cannot but say to you very simple things, certainly coming from a bleeding heart - perhaps they will enter your hearts. For three years we have sat with you in the Knesset, we were in the minority. You were the majority. You were elected as a majority. We accepted the verdict. We did not come to this Knesset from wealthy homes, from lives of comfort. My friends and I came here after a war that lasted for years. We were persecuted, we were not left alone, prizes were promised for our heads, detectives searched for us throughout the country, we risked our lives twenty-four times a day. We were privileged, the enslaver retreated, the state arose in part of the divided homeland, we reached the elections.
The attitude towards the underground
And there was another event before the elections. Mr. Ben-Gurion will remember it. He ordered to shoot at me with a cannon. I stood inside a burning ship in flames, I saw my brothers, my young men, my students, falling murdered; in the hands of my young men, my students, my brothers were machine guns, mortars, rifles. I gave the order - against the enemy - not to raise a hand, and they listened. And in this Knesset, for three years, what decisions have you made that outraged our souls. We went out after these decisions with our heads bowed, very sad, perhaps we did not succeed in our mission. And after these decisions we went, my friends and I, to that youth, whom you call by names, and he risks his life to death for his people and his country, and he gave of his blood, twelve of them went to the gallows and the song of hope on their lips until the last moment - I went out to this youth, war-weary, battle-knowing, and said to him: This is our Knesset, our government. The majority decides, we will go to the people, we will try to convince him. If we do not succeed - what else can we do? This is our people. Then I went to the Diaspora, I met with tens of thousands of Jews, they are witnesses, they will confirm my words, and I said to them: This government, another government - it is a Jewish government. Blessed are You who has kept us alive, sustained us, and brought us to this day when there is a Jewish government. Our government is, my government is - so I said to the Jews of America, Argentina, Mexico - and whatever its composition may be. This is how we educated our youth. We accepted everything even though our souls were angry. We wanted to educate this people to a life of state, to a life of freedom, to a life of independence, to a normal life, after two thousand years of exile. Do we not also have children? Do we not also have women? Do we not also deserve a quiet family life? Do we not also have some right to live as free citizens in this country?
We gave everything for its establishment. We received nothing; no command, no army, no police, no government, no position - nothing! We came to you and asked that you recognize the rights of those fighters as the rights of soldiers - and you refused: you refused for two years. The Prime Minister said that as long as this government sits, the government will not give even a penny to these - and these, legless, handless, invalids for all their lives, bereaved families, poor and ruined. We accepted that too. Again we went to this youth and said: We will still turn their hearts; we will still convince them; it does not matter - it is our state.
There are things more precious than life
This is how I taught this youth. This is how I learned from my father and teacher. But I also learned another thing from him, and I also taught it: There are things in life that are more precious than life itself. There are things in life that are more terrible than death itself. And this is one of those things for which we will give our lives, for which we will be willing to die. We will leave our families, we will say goodbye to our children, and there will be no negotiations with Germany.
Peoples worthy of the name have risen on barricades because of much more trivial matters. On this matter - we, the children of the last generation of enslavement and the first of redemption, we who saw our fathers being dragged to the gas chambers, we who heard the rattling of the wheels of the death trains, we before whose eyes the old father was thrown into the river together with five hundred Jews from the glorious Brisk d'Lita, and the river reddened with blood, we before whose eyes the old mother was murdered in the hospital, we before whose eyes all the events occurred that have no parallel in history - we will hesitate to risk our lives to prevent negotiations with the murderers of our fathers? We would cover our faces in the ground if we did not rise. We are ready for anything, for anything, to prevent this disgrace from Israel. I hope we will prevent it.
In Zion Square, to fifteen thousand Jews, who gathered out of anger, in rain and cold, I said: Go, stand around the Knesset. You will not interfere with the Knesset's discussions. All the words of provocation, as if we intended to interfere with the discussion in the Knesset - in vain! I said: Go, stand, surround the Knesset, as in the days of Rome, when a Roman governor wanted to place a statue in the Temple, the Jews from all over the country cried out, surrounded the House, and said: Pass over our bodies. I said: Let your silence cry out that there will be no negotiations with Germany. They attacked them with gas bombs made in Germany, and then what happened happened.
And I say to you, gentlemen: Woe to me that I have come to this; blessed am I that I have been privileged to this! There is still youth in Israel. No, this youth does not want wars, it does not want battles, it does not want to die; it wants to live, it has the right to live. But the hour has come when everything is on the scales. Will we not fulfill this commandment? - We will fulfill it.
This is my last call to the Knesset: to prevent a holocaust from the people of Israel. Even at the bottom of hell the voice of Satan is heard - why did he bring more after his destruction? He shed Jewish blood for German money. Why and for what? The money will be cheapened, it will go out, it will go and disappear, and the disgrace will remain!
I know you have power. You have prisons, concentration camps, army, police, secret police, cannons, machine guns. It does not matter. On this matter, all this power will shatter like glass against a rock. On a just cause we will fight to the end. Physical power, in such cases, has no value; it is vanity and vexation of spirit.
I warn, but I do not threaten. Whom will I threaten? I know that you will drag us to concentration camps. Today you have arrested hundreds. Perhaps you will arrest thousands. It does not matter, they will endure, they will sit. We will sit with you. If necessary - we will be killed with you. And there will be no "reparations" with Germany.
And may God help us all, that we may prevent the Holocaust from our people, for the sake of our future and for the sake of our honor.
Mr. Chairman, please record before you and please inform the authorities in the country, that starting from 4:00 today, I, a member of the Knesset, to the extent that the law of parliamentary immunity applies to me, see this law as null and void.
