מעמד הר סיני היה מחזה מרשים ביותר. הר בוער באש, ענן וערפל, קולות וברקים, תרועות שופר, קולו של ה' מרעים מתוך העשן ומשמיע את עשרת הדברות. לקורא בן זמננו קשה להתעלם מהתחושה שיש כאן סוג של מופע אורקולי, עם עשן ופירוטכניקה ורמקולים, מהסוג שמאפיין קוסמי במה למיניהם. אבל כידוע, תצוגות מרשימות כאלה נועדו להסיח את דעתם של הצופים ולאפשר לקוסם לתעתע בהם באשליותיו. מדוע נזקק ה' להציג בפני בני ישראל מופע כזה? האם גם בהר סיני התחוללה אשליה כלשהי, הטעיה היסטורית מתוחכמת שהשאירה את חותמה על האנושות?
להלן אציע מהלך אפשרי להסבר המהלך האלוקי, המבוסס על הספר הידוע "הקוסם מארץ עוץ" מאת פרנק באום. בעזרתו ננסה לחשוף לפי כוח הבנתנו את כוונותיו של "הקוסם מהר סיני". כל זה בערבון מוגבל, כמובן; כשמדובר בקוסמים, האמת היא דבר חמקמק...
גיבורת הספר "הקוסם מארץ עוץ" היא דורותי גייל, ילדה ממדינת קנזס שבארצות הברית. שמה של דורותי מרמז על "דורות", משום שמסע החיפוש שלה אחר הקוסם מבטא את חיפושה של האנושות אחר אלוקים לאורך הדורות.
דורותי חיה חיים שלווים ומשעממים בבית דודה ודודתה בחווה בקנזס, עד שיום אחד סופת ציקלון עוקרת את ביתה ומשליכה אותו כשדורותי בתוכו אל ארץ עוץ הקסומה. דורותי מחפשת דרך לחזור לקנזס, ונאמר לה שהקוסם הגדול מארץ עוץ, היושב בעיר הברקת, יכול לעזור לה בכך. היא יוצאת למסע לעיר הברקת, ובדרך מצטרפים אליה הדחליל, איש הפח והאריה הפחדן, המסמלים את המעמדות החברתיים השונים (כפרי, תעשיין וחייל, בהתאמה), וגם הם רוצים לבקש מהקוסם שימלא את משאלותיהם ויעניק להם מוח, לב ואומץ (או השכלה, רגישות וגבורה) בהתאמה.
שלב זה במסעה של דורותי מקביל לדורות שלפני מתן תורה. בני האדם מבינים שאינם יכולים להתמודד בכוחות עצמם מול איתני הטבע (אותם מסמלת הסערה), ולכן הם מחפשים את אלוקים בתור קוסם גדול וכל יכול שיעשה זאת בשבילם. דורותי וחבריה מתארים לעצמם מן הסתם את הקוסם בדמות אדם מרשים עם זקן וגלימות, בהתאם לדימוי המקובל של הקוסמים; כך גם בני האדם בדורות הקדומים תיארו לעצמם את האל או האלים בצורה אנושית ומוחשית, כמו בני אדם עם כוחות-על. הסיבה לכך שדורותי וחבריה מחפשים את הקוסם, היא כדי שיפתור את בעיותיהם; בני האדם הקדומים פנו אל האלים מסיבות דומות, כדי לבקש שיעניקו להם הגנה והצלחה. מה שעומד מאחורי החיפוש אפוא הוא מניעים של תועלת אישית.
כאשר מגיעים דורותי וחבריה לאחר תלאות רבות לעיר הברקת, הם מתקבלים לראיון עם הקוסם, אליו הם נכנסים אחד אחד. דורותי מופתעת לראות את הקוסם בתור ראש ענקי מרחף באוויר. הוא מדבר אליה בקול רועם, ואומר לה שימלא את בקשתה ויחזיר אותה לקנזס רק אם תהרוג את המכשפה הרעה מהמערב. לאחר מכן נכנסים שאר החברים, ולכל אחד מהם מתגלה הקוסם בצורה שונה: הדחליל רואה אותו בדמות אשה יפה וזוהרת, איש הפח רואה מולו מפלצת ענקית, ואילו האריה עומד מול כדור של אש שמדבר אליו. לכולם מציב הקוסם את אותה הדרישה – הרגו את המכשפה ואמלא את משאלותיכם.
דורותי וחבריה מבינים שני דברים. האחד, הקוסם אינו סתם אדם בעל כוחות, אלא משהו זר ובלתי נתפס, ישות רבת עוצמה שיכולה ללבוש כל צורה שהיא. אפילו המלה "קוסם" יכולה לשמש כלפיו רק באופן מושאל. הוא יכול להיות נורא ואיום, או נפלא ורב חסד, כפי שירצה. מי מסוגל להבין את עומק מחשבתו? והדבר השני הוא, שהקוסם אינו מעניק משאלות בחינם. יש לו דרישות משלו, ורק מי שימלא אותן יזכה לחסדו.
זהו השלב המקביל למעמד הר סיני ולתקופת התנ"ך. ה' מתגלה לישראל במופע מרשים של קולות וברקים, ומתברר להם שהוא אינו דומה לאלים שתיארו בדמיונם. חז"ל אמרו שה' נגלה לבני ישראל על ים סוף כגיבור מלחמה, ובהר סיני כמו זקן ויושב בדין. "המשילוך ברוב חזיונות, הנך אחד בכל דמיונות". הם הבינו שה' אינו סתם אל דמוי אדם, אלא כוח מופשט ונורא שיכול להתגלות בצורות רבות. כמו כן מתברר להם שהברית בין ה' לבין האדם צריכה להיות הדדית: לה' יש רשימת דרישות משלו, שמתומצתת בעשרת הדברות, ורק אם יתחייבו בני ישראל למלא את חלקם יהיו זכאים לקבל את מבוקשם. אלוקים אינו כספומט למילוי בקשות, אלא מלך מצווה ומחייב. מעמד הר סיני עשה רושם חזק כל כך על בני ישראל, שהם הסכימו מיד לקבל את מצוותיו של ה' – "כל אשר דיבר ה' נעשה". כך התרחש המעבר מהתפיסה האלילית הקדומה לתפיסת אלוקות גבוהה יותר, המכירה בכך שהאל חורג מקטגוריות התפיסה האנושיות, ושהוא אינו רק רב עוצמה אלא גם מחוקק הצו המוסרי.
דורותי וחבריה יוצאים למסע אל ארצה של המכשפה הרעה מהמערב, המסמלת את כוחות הרוע שהאדם נדרש לגבור עליהם. הם נופלים בשבי, המסמל את הגלות, עד שבסופו של דבר מצליחה דורותי להמיס את המכשפה באמצעות דלי מים שהיא שופכת עליה – ואין מים אלא תורה. עטורי ניצחון הם שבים אל הקוסם, שלמרבה אכזבתם מתחמק מלפגוש אותם. בסופו של דבר פוקעת סבלנותם, הם נכנסים לאולם הראיונות ללא אישור, ומגלים להפתעתם הרבה שהקוסם אינו באמת ישות רבת עוצמה, אלא אדם פשוט ונטול כל כוח קסם, שאת אשליית הקוסם הגדול יצר סביבו בעזרת אמצעים מכאניים וקסמי במה. הוא נאלץ לשמר את האשליה הזו כדי להרתיע את המכשפות הרעות מלתקוף את ארץ עוץ – מטרה חשובה לכשעצמה – אבל אין באפשרותו להגשים את משאלותיהם של בני החבורה. דורותי וחבריה מגיבים כצפוי בכעס והתמרמרות, אבל הקוסם מראה להם שלמעשה הם אינם זקוקים לו: לאורך מסעם הפגינו בני החבורה חוכמה, רגישות ואומץ לב המעידים על כך שתכונות אלה היו תמיד ברשותם, ללא ידיעתם. ובאשר לדורותי, הקוסם מציע לה לחזור איתו בכדור פורח לעולם הרגיל. אמנם התוכנית משתבשת, ובסופו של דבר הקוסם ממריא לבדו ודורותי נאלצת למצוא דרך אחרת לשוב הביתה. היא מגלה לבסוף שהנעליים שקיבלה מהקוסמת הטובה כאשר הגיעה לארץ עוץ הן נעלי קסם, שיכלו כל הזמן הזה לקחת אותה לכל מקום שתרצה, וכך חוזרת הביתה לקנזס.
השלב הזה בסיפור מבטא את אכזבתה של האנושות מאלוקים. עם ישראל סובל בגלות דורות רבים, שומר על התורה והמצוות במסירות נפש, נאבק ברוע כמיטב יכולתו, ומצפה להגשמת ההבטחות האלוקיות על משיח, קיבוץ גלויות ואחרית הימים. אולם שום דבר מזה לא קורה. העולם ממשיך לנהוג כמנהגו. בסופו של דבר מגיע האדם למסקנה, שאלוקים לא היה אלא אשליה; מעמד הר סיני, ההתגלות, התורה, כל אלה אינם אלא יצירותיהם של בני אדם. אמנם לאמונה באלוקים ובתורה היתה מטרה חשובה, היא הנחילה לעולם ערכים מוסריים והובילה למלחמה ברוע, אבל אין בכוחה לחולל ניסים שישנו את המציאות. האדם מבין שאין לו על מי להישען אלא על עצמו. הוא מתחיל לבד לפתח את המדע והטכנולוגיה, להמציא תרופות ומכשירים המקלים על הקיום, ולפתור בעצמו את בעיותיו. ובאשר לעם ישראל, הוא חוזר לארצו בכוחות עצמו, מיישב אותה תוך מאבק עם אויבים וקשיים רבים, ולבסוף מקים בה מדינה לתפארת אליה מתקבצות הגלויות מכל קצוות תבל.
המסקנה אם כן היא שכשם שלדורותי וחבריה לא היה באמת צורך בקוסם, כך לאנושות אין צורך באלוקים. האשליה בדבר קיומו אמנם הביאה תועלת בשלב מסוים וקידמה רבות את האנושות, אבל חשיפת האמת וניפוץ האשליה הובילו את האדם לגלות את הכוחות שבו, והעניקו לו את היכולת להגשים בעצמו את משאלותיו.
בכך מסתיים הספר הקוסם מארץ עוץ.
אבל הסיפור לא נגמר.
וזה השלב שבו עלינו לשאול את עצמנו:
האם הקוסם מארץ עוץ היה באמת לא יוצלח – או שהוא היה חכם יותר מכולנו?
האם אכן נחשפה זהותו של הקוסם מארץ עוץ – או שמא הוא הצליח לתעתע בכולם?
האם רק במקרה נעלם הקוסם לבדו בכדור פורח במקום לקחת את דורותי איתו?
האם השתחררנו מהאשליה הגדולה, או שנפלנו לתוך אחת?
כי כאשר מדובר באמני האשליות, לעולם אין לדעת. מאחורי כל אשליה עלולה להסתתר עוד אשליה, ומה שנראה כאמת יכול בעצם להיות תעתוע דמיון – ולהפך...
קל כל כך להשלות אנשים. לגרום להם לראות מה שהם מצפים לראות.
זוכרים את הסיפור על בגדי המלך החדשים? כאשר הילד הקטן צעק "המלך הוא עירום!" כל העם הצטרף לקריאה, וכל הקוראים בטוחים שאכן נחשפה התרמית של החייטים הנוכלים.
מישהו עצר פעם לחשוב, שאולי כולם טעו? שאולי באמת היו שם בגדים שרק חכמים רואים?
או שפשוט נוח יותר לראות מה שגורם לך להרגיש חכם?
במפגש הראשון נגלה הקוסם לדורותי וחבריה בדמות קוסם רב עוצמה וכל יכול.
במפגש השני הוא נגלה להם כאדם פשוט וחסר כוחות קסם.
דורותי וחבריה הגיעו למסקנה שהמפגש הראשון לא היה אלא אשליה, ואילו השני ביטא את האמת.
אבל אולי ההפך הוא הנכון?
אולי הקוסם הגדול והנורא באמת, בחר להעמיד פנים שהוא אדם קטן ופשוט – כדי לגרום לחברים לגלות את הכוחות שלהם בעצמם?
ואולי זו היתה כוונתו לאורך כל הדרך, לקדם את האנושות לשלב בו היא משתחררת מהתלות בכוחות עליונים, מסוגלת להתמודד בתבונה, ברגישות ובאומץ עם המציאות, ומצליחה ליצור בעצמה את הקסמים שלה?
באמצעות המפגש השני יצר הקוסם את האשליה המושלמת, את זו שגורמת לאנשים לחשוב שהם גילו את האמת והשתחררו מהאשליה. כאשר הצופים רואים את החוטים שעל הבמה, הם בטוחים שהם חשפו את הטריק. הם לא בודקים אם הקוסם יכול לרחף גם בלעדיהם. קל יותר לאנשים להיצמד לטבעי ולדחות את העל-טבעי כאשליה, מאשר להכיר בכך שדווקא הסתר הפנים הוא האשליה. נעים יותר להרגיש עצמאי ומשוחרר מהתלות בקוסם, מאשר להכיר בכך שהקוסם הוא זה שהביא אותך בתחבולותיו למקום אליו הגעת.
הקוסם מהר סיני עדיין שם, בלתי נראה ובלתי מוחש. "יושב בסתר עליון". "אכן אתה אל מסתתר". האתאיסטים מדברים על "האשליה הגדולה של אלוקים"; אבל האשליה הגדולה של אלוקים היא לגרום לבני האדם לחשוב שהוא אינו נמצא. הוא צופה ביצירי כפיו המגלים את כוחותיהם ומתמודדים עם בעיותיהם בכוחות עצמם, ומחייך לעצמו. מדי פעם הוא שולח עזרה בדרכים נסתרות, או מציב מכשולים בדרכה של האנושות כדי לעודד אותה להתגבר עליהם. הוא מקפיד להסתתר היטב; אין הוא רוצה לחזור לשלב בו בני האדם פונים אליו שיפתור עבורם את בעיותיהם. אבל עבור מי שבאמת מחפש אותו, הוא השאיר רמזים וסימנים המובילים אליו. מתחת לאשליה של הטבע הדומם, מתחת לשכבות של בטון ואספלט, עדיין מסתתרת דרך הלבנים הצהובות. ומי שיש לו מספיק שכל, רגש ואומץ לב, יוכל למצוא אותה וללכת לאורכה.
ובסופה מחכה הקוסם.
ה' OZ לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
The event at Mount Sinai was a most impressive sight. A mountain burning with fire, cloud and fog, sounds and lightning, blasts of the shofar, the voice of God thundering from the smoke and uttering the Ten Commandments. It is difficult for the contemporary reader to ignore the feeling that there is some kind of audiovisual show here, with smoke and pyrotechnics and loudspeakers, of the kind that characterizes stage magicians of all kinds. But as is well known, such impressive displays are intended to distract the viewers and allow the magician to deceive them with his illusions. Why did God need to present such a show to the children of Israel? Did some kind of illusion also take place on Mount Sinai, a sophisticated historical deception that left its mark on humanity?
Below I will suggest a possible course for explaining the divine course, based on the well-known book "The Wizard of Oz" by Frank Baum. With its help, we will try to reveal, according to the power of our understanding, the intentions of the "Wizard of Mount Sinai." All this with limited guarantee, of course; when it comes to magicians, the truth is an elusive thing...
The heroine of the book "The Wizard of Oz" is Dorothy Gale, a girl from the state of Kansas in the United States. Dorothy's name hints at "generations," because her search for the wizard expresses humanity's search for God throughout the generations.
Dorothy lives a peaceful and boring life in her aunt and uncle's house on a farm in Kansas, until one day a cyclone uproots her house and throws it, with Dorothy inside, into the magical land of Oz. Dorothy is looking for a way to return to Kansas, and she is told that the great wizard of Oz, who lives in the Emerald City, can help her with this. She sets out on a journey to the Emerald City, and on the way she is joined by the Scarecrow, the Tin Man and the Cowardly Lion, who symbolize the different social classes (farmer, industrialist and soldier, respectively), and they too want to ask the wizard to fulfill their wishes and grant them a brain, a heart and courage (or education, sensitivity and heroism) respectively.
This stage in Dorothy's journey corresponds to the generations before the giving of the Torah. People understand that they cannot cope on their own against the forces of nature (which the storm symbolizes), so they seek God as a great and omnipotent magician who will do it for them. Dorothy and her friends probably imagine the wizard as an impressive man with a beard and robes, according to the accepted image of wizards; so also people in ancient generations imagined the God or gods in a human and tangible form, like human beings with superpowers. The reason Dorothy and her friends are looking for the wizard is to solve their problems; ancient people turned to the gods for similar reasons, to ask them to grant them protection and success. What is behind the search, then, is motives of personal gain.
When Dorothy and her friends arrive after many tribulations to the Emerald City, they are received for an interview with the wizard, into which they enter one by one. Dorothy is surprised to see the wizard as a giant head floating in the air. He speaks to her in a thundering voice, and tells her that he will fulfill her request and return her to Kansas only if she kills the Wicked Witch of the West. Then the rest of the friends enter, and the wizard is revealed to each of them in a different form: the Scarecrow sees him as a beautiful and radiant woman, the Tin Man sees a giant monster in front of him, and the Lion stands before a ball of fire that speaks to him. The wizard makes the same demand of everyone - kill the witch and I will fulfill your wishes.
Dorothy and her friends understand two things. One, the wizard is not just a person with powers, but something foreign and incomprehensible, a powerful entity that can take any form it wants. Even the word "wizard" can only be used towards him in a borrowed way. He can be terrible and frightening, or wonderful and full of grace, as he wishes. Who is able to understand the depth of his thought? And the second thing is that the wizard does not grant wishes for free. He has his own demands, and only those who fulfill them will be worthy of his grace.
This is the stage corresponding to the event at Mount Sinai and the period of the Bible. God reveals himself to Israel in an impressive display of sounds and lightning, and it becomes clear to them that he is not like the gods they imagined. The Sages said that God was revealed to the children of Israel on the Red Sea as a war hero, and on Mount Sinai as an old man sitting in judgment. "They compared you to many visions, you are one in all imaginations." They understood that God is not just a human-like god, but an abstract and terrible force that can be revealed in many forms. It also becomes clear to them that the covenant between God and man must be mutual: God has his own list of demands, which is summarized in the Ten Commandments, and only if the children of Israel commit to fulfilling their part will they be entitled to receive what they want. God is not an ATM for fulfilling requests, but a king who commands and obligates. The event at Mount Sinai made such a strong impression on the children of Israel that they immediately agreed to accept God's commandments - "All that the Lord has spoken we will do." This is how the transition took place from the ancient pagan perception to a higher perception of divinity, which recognizes that God transcends human categories of perception, and that he is not only omnipotent but also a legislator of the moral code.
Dorothy and her friends set out on a journey to the land of the Wicked Witch of the West, which symbolizes the forces of evil that man is required to overcome. They are taken captive, which symbolizes the exile, until in the end Dorothy manages to melt the witch by means of a bucket of water that she pours on her - and there is no water but Torah. Adorned with victory, they return to the wizard, who, to their disappointment, evades meeting them. In the end, their patience runs out, they enter the interview hall without permission, and discover to their great surprise that the wizard is not really a powerful entity, but a simple man devoid of any magical power, who created the illusion of the great wizard around him with the help of mechanical means and stage magic. He is forced to maintain this illusion in order to deter the wicked witches from attacking the land of Oz - an important goal in itself - but he is unable to fulfill the wishes of the group. Dorothy and her friends react as expected with anger and resentment, but the wizard shows them that in fact they do not need him: throughout their journey, the members of the group have demonstrated wisdom, sensitivity and courage that indicate that these qualities have always been in their possession, without their knowledge. And as for Dorothy, the wizard offers to return with her in a hot air balloon to the normal world. However, the plan goes awry, and in the end the wizard takes off alone and Dorothy is forced to find another way to return home. She finally discovers that the shoes she received from the Good Witch when she arrived in the land of Oz are magic shoes, which could have taken her anywhere she wanted all this time, and so she returns home to Kansas.
This stage in the story expresses humanity's disappointment with God. The people of Israel suffer in exile for many generations, keep the Torah and the commandments with devotion, fight evil as best they can, and expect the fulfillment of the divine promises about the Messiah, the ingathering of exiles and the end of days. But none of this happens. The world continues to behave as usual. In the end, man comes to the conclusion that God was nothing but an illusion; the event at Mount Sinai, the revelation, the Torah, all these are nothing but the creations of human beings. Although faith in God and the Torah had an important purpose, it instilled moral values in the world and led to the war against evil, but it does not have the power to perform miracles that will change reality. Man understands that he has no one to rely on but himself. He begins to develop science and technology on his own, to invent medicines and devices that make existence easier, and to solve his problems on his own. And as for the people of Israel, they return to their land by their own power, settle it while struggling with enemies and many difficulties, and finally establish in it a glorious state to which the exiles from all corners of the world gather.
The conclusion, then, is that just as Dorothy and her friends did not really need a wizard, so humanity does not need God. The illusion of his existence did bring benefit at a certain stage and greatly advanced humanity, but the exposure of the truth and the shattering of the illusion led man to discover the powers within him, and gave him the ability to fulfill his wishes on his own.
This is the end of the book The Wizard of Oz.
But the story is not over.
And this is the stage where we have to ask ourselves:
Was the Wizard of Oz really a failure - or was he wiser than all of us?
Was the identity of the Wizard of Oz really revealed - or did he manage to deceive everyone?
Was it just by chance that the wizard disappeared alone in a hot air balloon instead of taking Dorothy with him?
Have we freed ourselves from the great illusion, or have we fallen into one?
Because when it comes to illusionists, you never know. Behind every illusion there may be another illusion, and what seems like truth may actually be a figment of the imagination - and vice versa...
It is so easy to mislead people. To make them see what they expect to see.
Remember the story of the emperor's new clothes? When the little boy shouted "The king is naked!" all the people joined in the cry, and all the readers are sure that the scam of the con artists was indeed exposed.
Has anyone ever stopped to think that maybe everyone was wrong? That maybe there really were clothes that only wise men see?
Or is it simply more convenient to see what makes you feel smart?
In the first meeting, the wizard was revealed to Dorothy and her friends as a powerful and omnipotent wizard.
In the second meeting, he was revealed to them as a simple man devoid of magical powers.
Dorothy and her friends came to the conclusion that the first meeting was nothing but an illusion, while the second expressed the truth.
But maybe the opposite is true?
Maybe the great and terrible wizard really chose to pretend to be a small and simple man - in order to make the friends discover their powers on their own?
And maybe that was his intention all along, to advance humanity to the stage where it frees itself from dependence on higher powers, is able to deal wisely, sensitively and courageously with reality, and manages to create its own magic?
Through the second meeting, the wizard created the perfect illusion, the one that makes people think they have discovered the truth and freed themselves from the illusion. When the viewers see the wires on the stage, they are sure that they have exposed the trick. They do not check if the wizard can hover even without them. It is easier for people to stick to the natural and reject the supernatural as an illusion, than to recognize that it is the hiding of the face that is the illusion. It is more pleasant to feel independent and free from dependence on the wizard, than to recognize that it was the wizard who brought you by his tricks to the place where you arrived.
The Wizard of Mount Sinai is still there, invisible and intangible. "He who dwells in the secret place of the Most High." "Indeed, you are a God who hides himself." The atheists talk about "the great illusion of God"; but the great illusion of God is to make people think that he is not there. He watches his creations discovering their powers and dealing with their problems on their own, and smiles to himself. From time to time he sends help in hidden ways, or places obstacles in the path of humanity to encourage it to overcome them. He makes sure to hide well; he does not want to return to the stage where people turn to him to solve their problems for them. But for those who really seek him, he has left hints and signs leading to him. Under the illusion of inanimate nature, under the layers of concrete and asphalt, the yellow brick road is still hidden. And whoever has enough brains, emotion and courage will be able to find it and walk along it.
And at the end, the wizard is waiting.
The Lord will give OZ to his people, the Lord will bless his people with peace.
מיסטריום
